כותרות TheMarker >
    ';

    קוכליאה - בלוג של מושתלת שתל שבלול

    נולדתי חירשת. כל חיי הרכבתי מכשירי שמיעה והייתי תלויה כמעט לחלוטין בקריאת שפתיים לצורך הבנת דיבור. עם השנים הידרדרה שמיעתי עד לאובדנה המוחלט בגיל 36. אובדן השמיעה לווה בסחרחורות וטינטונים קשים. לפתע מצאתי את עצמי קרוב לשנה שלמה כשאני חירשת לחלוטין. מנותקת.. בבועה משלי.
    על פניו החיים נמשכו כרגיל, אבל בפנים, סבלתי בשקט.
    באוגוסט 2008, קיבלתי מתנה מופלאה - שתל קוכליארי, שהעניקה לי שמיעה מחדש. שמיעה מדהימה שלא תיארתי לעצמי שאזכה בה אי פעם, שמיעה שמאפשרת לי להנות מקולות וצלילים שאת חלקם לא שמעתי לפני כן מעולם, ואת אלו המוכרים אני שומעת עכשיו באיכות שלא הכרתי קודם לכן! מתנה מופלאה זו שינתה את חיי לאין ערוך! פשוט אי אפשר לתאר את גודל המהפך שחוללה בחיי.
    באוקטובר 2009, הושתלתי באוזני השנייה, ושוב התחלתי את תהליך ההסתגלות לשתל קוכליארי ולמידה כיצד לשמוע איתו, והפעם, אני מגלה, התהליך הרבה יותר מורכב: אוזן שמאל צריכה ללמוד לשמוע עם השתל, וגם \"לתקשר\" עם אוזן ימין, המושתלת הותיקה יותר.. הפעם החוויה שונה לחלוטין.

    זו תקופה מדהימה של חיי. נפתחתי אל העולם, אני חשה שמחה ומלאת חיים כפי שלא הייתי קודם לכן. וזאת למרות הקשיים הלא מעטים הכרוכים בתהליך הלמידה וההסתגלות לשתלים.

    השתל הקוכליארי איפשר לי להשתחרר בצורה משמעותית מן הצורך להשקיע כל כך הרבה מאמץ כדי לקלוט כל כך מעט מידע מהסביבה באמצעות קריאת שפתיים... סוף סוף אני יכולה להיות נינוחה ורגועה יותר ולהנות מתקשורת קלה וטובה פי אלף מונים. אני יכולה להנות מהחיים!

    פצחתי בבלוג הזה במאי 2008 כדי לתאר את ההכנות לניתוח השתל, הבדיקות, הניתוח עצמו, המיפויים ואימוני השמיעה שבעקבותיו. ועם הזמן, התחלתי לתת ביטוי גם לתחושות, רגשות ומחשבות שאינם קשורים לשתל הקוכליארי.

    אתם מוזמנים לקחת חלק במסע האישי שלי.
    ברוכים הבאים!

    0

    כרוניקה של פרישה ידועה מראש

    10 תגובות   יום חמישי, 13/8/15, 23:13

    כל בוקר היא נוהגת לפתוח את היום עם כוס קפה חם ומהביל ועיון במודעות האבל בעיתון היומי. מבטה מרפרף על פני השמות השונים והתואר המתלווה אליהם: ז"ל. על הודעת המשפחה האבלה, על מועד ההלוויה ומיקום השבעה או ההשתתפות של אחרים בצערה של משפחת המנוח היא פוסחת. אין לה כל עניין בהם. לאחר הלגימה האחרונה מהמשקה שמפיח בה חיות ורעננות, היא סוגרת את העיתון, נאנחת ואומרת לעצמה: יום חדש! כעבור שעה תתייצב מול תלמידיה, בגיל הנעורים, ותרביץ בהם דעת. כמו במודעות האבל, רק השמות משתנים אבל התארים הנלווים נשארים קבועים: מחנכת, תלמידים. החומר, אותו חומר מימים ימימה, ואין כל חדש תחת השמש. מעגל חיים נסגר, מתחיל אחר. מחזור אחד מסיים ומחזור חדש מתחיל.

     

    השבוע, כשלגמה מן הקפה, החליטה שדי לה ולא עוד. צלצלה לשירות המנויים של העיתון וביטלה את המנוי. לאחר מכן צלצלה למנהלת בית הספר והודיעה על פרישה מן המערכת. אחרי 40 שנה של מודעות (בעיתון), חינוך ומודעות עצמית, הגיע הזמן שתחיה קצת לא?...

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/12/15 11:14:
      יש משהוא בלהתחיל את הבוקר עם מודעות אבל ( שלא נדע ) וארומה וטעם של קפה הבוקר ולהמשיך לעוד יום של בונוס בחיים , לחנך- זו שליחות בעייני, שהרי איזה בנדאם ילמד מבחירה X שנים במוסדות כדי לקבל תעודת הוראה בידיעה שהוא הולך ללמד עם התעודה שלו, שהריי יכל ללמוד מקצוע אחר ולכן זו בחירה וזו שליחות, נושאי הלימוד? מקצועות הליבה? זה כבר דיון אחר יחד עם זה, מורה יקרה, בחרת ללמד , בחרת להגיע כל שיעור לביה"ס וללמד ולחנך- תעשי את זה הכי וב שאת יכולה, תביאי את הבנפיטס שלך לתוך המקצוע, את האהבה ללמוד לחקור לשאול לענות לברר לקבל תשובות לצאת מחוץ לקופסא, כל זה תעבירי באהבה לתלמידייך- בטוחה שתקבלי אהבה ואנרגייה בחזרה שתשאיר אותך עד לפרישה וגם מעבר, יאנוש קורצ'אק אמר שלשנות את העולם פירושו לתקן את החינוך, אז מורה יקרה- תתחילי בקטן בעולמך שלך, לפרוש כדי לחיות? ועד עכשיו מה ? היית מודעת אבל? תחיי, תלמדי, תהני- זה היתרון של המקצוע של החינוך שמעטים בוחרים בו באמת מתוך אהבה ושליחות
        9/9/15 09:30:

      צטט: פרח יפה 2015-08-22 18:25:34

      למה בדרסטיות ? אוהבת יותר בשיקול דעת עם מחשבה גם אם מרגישה שחוקה כמו מודעות האבל ........... רק טוב לך

       

      לא יודעת למה היא שחקה את המשחק השחוק הזה של לשרוד במערכת כל כך הרבה שנים כשכבר מזמן היתה צריכה לפרוש...איפה היה השיקול דעת.. אולי פחדה לאבד את הפנסיה, אולי פחדה שלא תמצא משהו טוב יותר, לא יודעת...

        9/9/15 09:28:

      צטט: HagitFriedlander 2015-08-22 08:38:08

      פרישה ופרישת כנפיים!

      הגיע הזמן...
        9/9/15 09:27:

      צטט: הנץ דואה 2015-08-22 08:20:59

      נכתב כמו חלום, לא כמו ביוגרפיה... :(

      מה כוונתך ב"נכתב כמו חלום"?
      מישהו שחי ככה זה נראה יותר כמו חלום בלהות(:(:
        9/9/15 09:26:

      צטט: אסתר רבקה 2015-08-20 05:31:33

      השינוי המבורך

      שהיה צריך להתרחש הרבה קודם לכן...חבל שחיכתה! הצפייה במודעות האבל כדי לשאוב נחמה שהיא "עדיין חיה" לעומת הנפטרים?...
        22/8/15 18:25:
      למה בדרסטיות ? אוהבת יותר בשיקול דעת עם מחשבה גם אם מרגישה שחוקה כמו מודעות האבל ........... רק טוב לך
        22/8/15 08:38:
      פרישה ופרישת כנפיים!
        22/8/15 08:20:
      נכתב כמו חלום, לא כמו ביוגרפיה... :(
        20/8/15 05:31:
      השינוי המבורך

      ארכיון

      פרופיל

      קוכליאה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין