כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אריק גינזבורג מוזיקה, אומנות, ארכיטקטורה הגות ספרות ובכלל

    כותב על ומשמיע מוזיקה בעיקר קלאסית,, ג'אז אבל לא רק . הגיגים על אומנות , ארכיטקטורה אבל לא רק.

    0

    חלקים ושיווי משקל

    0 תגובות   יום שישי , 14/8/15, 18:17

    ''
    מעל החלקים ועל השלם    חלק IV

    מה קורה לשיווי המשקל של בניין כשאדריכלות נתפסת כאלגוריה ?

     

    הבניין הקלאסי הוא סכום חלקיו ואילו אצל פרנק לויד רייט השלם עולה על סכום החלקים. 

    באדריכלות הרנסנס אין משמעות לניתפס, לחווייה ולנחווה שהם כולם סובייקטיביים. הכל סובב סביב הרעיון

                                                                                                                                           לאדריכלי הרנסנס היתה מטרה :                                                                                                                          יצירת הד קונספטואלי שאינו מותנה בתפיסה הויזואלית, ב"מובנות" הנראה לעין או בחווייה הסובייקטיבית.

    ויחד עם זאת ברור היה להם שאי אפשר לעמוד על טיבם של אותם יחסים מתמטיים מורכבים בין המספרים על הנייר – היחסים שבין המידות בתכנית לבין המידות בחזיתות ובחתך - בראייה בזמן אמת בבניין עצמו. אלו אכן מספרים כתובים בשרטוטים גרפיים; אין אלו יחסים מספריים שניתן לחוות אותם כיחסים הרמוניים –כקונטרפונקט במוזיקה- או לחילופין כצלילים צורמים או שניתן בכלל לעמוד על טיבם "להפנים" אותם בתודעה בהתבוננות בבניין. (הוויית ה: - ( Psych משמע: אלו יחסים אבסטרקטיים עד כמה שהתפישה שלנו מגעת. היחסים המספריים היו לתפישתם של אדריכלי הרנסנס ערך מוחלט ובאותו זמן, מנקודת המבט של המתבונן, סובייקטיביים לגמרי: יחסים שאינם נראים לעין בפועל, עצמאיים לגמרי מנקודת המבט הסובייקטיבית וברת החלוף שלנו בראיית החלל והמסה.  ואם כך, איך אפשר איפא לדבר על מובנות החווייה ?

    שיווי משקל אדריכלי אינו מבוסס על התנייה :למצב שאנחנו קוראים "שיווי משקל אדריכלי" אין כללים שרק בהתקיימותם הוא קורם עור וגידים. למעשה לשיווי משקל אדריכלי יש משמעות רבה יותר בדיוק בגלל שהוא לא מבוסס על חוקים, כי החוקים כאמור, בגלל הראייה הפרספקטיבית שלנו, גם אם התכנון נעשה לפי חוקים מסוימים, אינם נראים לעין; בפועל איפה החוקים אליבא ד'האסכולות הקלאסיות הם מופשטים והחשיבות שלהם קיימת אך ורק כאידאל. האם איפה אפשר להרחיק לכת ולאמור שהכללים להתקיימות ה ((equipoise אין להם ולא כלום עם שיווי המשקל של הבניין והחשיבות שיש לו כחלק מהאופן שבו נחווית ארכיטקטורה? ייתר על כן, האם כפועל יוצא מהתובנה דלעיל ניתן להגיד כי התקיימות הירארכיות  של חללים לפי התורות הקלאסיות באדריכלות היא בדיוק          

     

                                                               2

    האנטיתזה להתקיימות שיווי משקל ??? (שהרי התקיימות חלל מרכזי וחללים משניים סביבם היאמהות האנטיתזה ל"שיווי משקל" : מרכזי ומישני אינם יכולים לדור בכפיפה אחת לכשמדובר בשיווי משקל  ). למה הכוונה ?

    מצד אחד ה:Raison D' Etre  שמאחורי יצירתם של אדריכלי המאה ה 20 ועד ימינו אינה דומה לזאת שהיתה באדריכלות הרנסנס, ארכיטקטורה שהגאומטריה שלה מהווה מיקרו קוסמוס של היקום          (שבה הבניין הוא המיקרוקוסמוס והיקום הוא המקרוקוסמוס) ; משמע המשמעות העמוקה ובכלל מהות הארכיטקטורה היא כאלגוריה ?  הם לא חיפש דפוסים גיאומטריים מוחלטים שאינם ניתנים לשינוי או חלוקה כהנחיות לעבודתם. אין שום דבר מוגדר מראש באדריכלות המאה ה - 20 , וודאי וודאי לא אמיתות מוחלטות כתנאי להתקיימות שיווי משקל או לעניין זה כתנאי להתקיימות כזאת או אחרת.

    לאספקט ה"הומאני" בארכיטקטורה יש עתה משמעות שונה לחלוטין מזו שרודולף וויתקובר מדבר עליה בספרו הסמינלי : " והוא – מענה אדריכלי למקום לפונקציה ולתרבות בעוד האספקט הרנסנסי מדבר על התגלמות הפרופורציות השמימיות בגוף האנושי כעל הומאניזם של ארכיטקטורה.                                                                                               

                                                                                                                                         מה מגלמים המאפיינים הגאומטריים של יצירה אדריכלית ?                                                       על הבנייה   (to posses)שלבניין יש את המאפיינים הגאומטריים שמגלמים אותה.                       לואי קאהן, רייט, קורבוזיה ועמיתיהם לא ראו בארכיטקטורה מדע מתמטי ( ואלו שכן – ראה קורבוזייה בקוראינו את "לה-מודולר" של לה קורבוזיה הרי שלמודולר של קורבוזייה אין דבר וחצי דבר עם התגלות השכינה).

                                                                                                                                     לסיכום,

    אדריכלות המאה ה-20 היא כאמור האנטיתזה ל "אמיתות המוחלטות" באדריכלות ;             האדריכלות הסימביוטית (האורגנית) של רייט  יצר בין הבניין לבין הסביבה –המקום- כזאת שצומחת מהמקום, היא ההפך המוחלט לאדריכלות הרנסנס שבתפישתה מכפיפה את המקום, על  התרבות, התנאים הפיזיים ובראש ובראשונה האדם .  האמיתות המוחלטות למה שנכון בכל מקום לכל בניין ולכל אדם ....היא כמובן האנטי תיזה ל "אמת המוחלטת",  לכללים האבסולוטיים המוחלטים שהנחו את אדריכלי הרנסנס ואשר דווקא בשם "האמת המוחלטת" ניתקו את הבניין מהמקום.                 את הארכיטקטורה הסימטרית הם הביאו כאובייקט למקום, לכל מקום ואם תרצו למרות המקום בעוד רייט נויטרה וחבריהם הביא את המקום אל הבית.                                                                המקום אינו המחולל לאדריכלי הרנסנס. המחולל היתה לתפישתם אמת אוניברסאלית מוחלטת שהיא לתפישתם מעל ומעבר לזמן ומקום  ואילו ה"מעטפה המכופפת" של הוא לא ראה את האדריכלות כשייכת למדע המתמטיקה. ורה את ה"סוכן" הטוב ביותר בית המשפחה

    "חללי הפנים עטופים בתוך מעטפה מכופפת בעלת פינות רבות והוא איננו" (כמאמר בארבארו) ".  למעלה : בית מרטין - פרנק לויד רייט 

                      

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריק גינזבורג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין