חביתה
רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים
פוסטים פופולאריים
-
שששקט, פה משחק אלוהים - מסע מצולם לפירנאים, ראשית
28/11/19 | 1178419 צפיות
-
לנסוע לחוצלארץ, לבקר באום אל פחם
20/9/19 | 1173489 צפיות
-
תפרן, המוזיאון על התפר - רשימה מצולמת
17/7/19 | 918183 צפיות
-
ההם מהרמזור - סיפור קצר
30/3/19 | 585480 צפיות
-
כן על החפץ לבדו ועל הפרידה גם*
5/5/19 | 471981 צפיות
-
יוגוסלביה - רקויאם מאוחר, סיפור
16/1/19 | 264572 צפיות
פוסטים אחרונים
- בלוג חדש וקבוצת פייסבוק לפליטי קפה דה מרקר 30/6/20
- פליטי קפה דה מרקר בפייסבוק 27/6/20
- פרידה 9/6/20
- על המנכ"ל ועל העצלות – הדהודי קורונה 5/6/20
- על הפרות של סנט אנג'לו, על הקורונה ועל היצירתיות גם 9/4/20
- רב-קו, לאן 29/2/20
סליחה, בלי כוונה, אמנות
באקראי, בלי שמי התכוון לכך, בלי אמן שהגה ובצע, רק בזכות העין הרואה, בזכות ההכנסה למסגרת, בזכות הצילום, יכול כל אובייקט מהמציאות להיות לאמנות. נדמה לי שאפשר להרחיב ולהוסיף לעשרות הגדרות האמנות גם את זו, המסתפקת בהפיכת אובייקט כלשהו למושא התבוננות, זאת אומרת לאמנות.
הנה למשל, כאן למעלה, צלמתי בצעידת הבוקר במצלמת הסמרטפון שעלי, את צינורות ההשקיה, את קופסאות השירות, את החבורים ומפרקי התאורה לעמודי התאורה החדשים שהוקמו בטיילת שרובר, בירושלים.
לכל האובייקטים שצלמתי היתה פונקציה במציאות, היה להם יעוד. אבל ברגע שצלמתי אותם והקפאתי בתוך מסגרת, חסלתי אותם, נשלתי אותם מתפקידם, אין להם יותר יעוד, חוץ מאשר להיות מושא של התבוננות. הם נהיו דימויים, כל מתבונן יראה בהם מה שיתחשק לו, כטוב בעיניו, ברוחו ובדמיונו. עכשיו משנוטרלו מיעודם, אבדו את הפונקציונליות, נוכל לראות אותם בעיניים אחרות, פתאום נבחין בצבעים וביחסים ביניהם, נראה את הצורות, את קווי המתאר, את הקומפוזיציה. פתאום במקום לחבר אותם לעמודי התאורה, שיובאו לפה על ידי משאיות, נראה את היחס בין הרקע שנכנס לפריים ובין האובייקט המככב, נדמיין לנו מה שנרצה, פתאום ממכשירים\אמצעים תהיה לנו אמנות.
אם זו אמנות טובה או גרועה - זו שאלה אחרת.
כתבה וצלמה: באבא יאגה
(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה |
תגובות אחרונות
-
לואיס קרול
בתגובה על אילו סגן הרמטכ"ל לא היה מתפתל
-
יסינראל
בתגובה על בלוג חדש וקבוצת פייסבוק לפליטי קפה דה מרקר
-
אהובהקליין
בתגובה על פליטי קפה דה מרקר בפייסבוק
-
יסינראל
בתגובה על פרידה
-
liat62
בתגובה על על המנכ"ל ועל העצלות – הדהודי קורונה
-
רונית אברהם
בתגובה על על הפרות של סנט אנג'לו, על הקורונה ועל היצירתיות גם
תגובות (52)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
.
הנצחת רגע בזמן, הייעוד של האובייקטים לא נגמר, הוספת נופך נעים לעין.
"לנטרל" (להוציא מכלל פעולה) - לא ניתן במצלמה... וטוב שכך.
.
קורץ לך קריצת חיבה.
.
.
אמנות = מושא התבוננות.
בזה מצוי ההסבר להנאה הלא רציונלית
שאנחנו מפיקים מאמנות?
רעיון מעניין, אנסה גם.
אני מתקשה להאמין, ככה בקלות, תרנגול מוותר על שלטון!
והמסגור!
זהו. הם הגיעו. והם ישלטו.
*
הוא שנאמר - צריך רק לראות.
ואת מאלה כנראה שרואים.
אתה אכן מבחין, בועז
הכל בעיניי המתבונן.
אמנות - הרבה פעמים זה בעייני המתבונן.
ופה למשל, אהבתי את הצילום של הבקבוק.
ושורשים תמיד גורמים לי לפחות לחזור להתבונן.
צילומים שנראים כמו רגעים בזמן.
ולפעמים תלוי ההקשר. מבט שני. או אפילו הקומפוזיציה. גם קצת כן,
ברוטוס: "אומנות או נמות" איוי פוליג
נטוס: כל צילום שלך הפך את מושא הצילום לצילום אומנותי. במקום להיות סתם צינור הוא הפך להיות כתם צבע בקומפוזיציה שהוציאה אותו מהקשרו המקורי וחשפה אותו בפנינו כמשהו אחר, חדש, שונה - וזוהי כל האומנות. חד משמעית אומנות
..