נער צעיר פנה אליי לפני כמה ימים, כשחיכיתי למישהו באלכסנדרפלאץ. הוא אמר שהוא וחבריו ישמחו לראיין אותי לפרויקט בית-ספרי בנוגע להגירה לגרמניה, ולמהגרים בכלל. עניתי בחיוב, ורשמתי לעצמי שאני עדיין לא לבנה מספיק בשביל להיחשב גרמניה :(

בסוף הראיון הוא שאל אותי איך הייתי מגדירה את גרמניה במילה אחת, וללא היסוס עניתי "גן עדן".

כשהייתי ילדה קראתי את הספר "אני, כריסטיאנה פ." - ספר שהשאיר עליי את חותמו. יהיו שיאמרו כי ברלין של שנות ה-70, כפי שמוצגת בספר (וגם בספר שנעשה על פיו), אינה ברלין של היום, ואכן הצדק עימם. אך עדיין, קשה לתאר את התתרגשות שאחזה בי כאשר הגעתי לברלין בפעם הראשונה, לפני עשור. זו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי רגועה ונשמתי לרווחה. בעומדי ליד תחנת האוטובוסים בשדה התעופה טגל הרגשתי את החופש. הרגשתי שהגעתי הביתה.

שנים לאחר מכן, המשכתי לבקר עוד פעמים רבות בברלין והרגשתי את האווירה השונה של העיר בכל פעם. בברלין יש מקום להיפסטרים, פנסיונרים, משפחות צעירות ובעיקר לאנשים שמעוניינים לחיות את חייהם בשלום ובשקט. לאף אחד לא איכפת מי אתה ואף אחד לא מדבר איתך, אלא אם פנית אליו. בהגיעי ממדינה כמו ישראל, ההרגשה היתה שמיימית. כולם מתעסקים בענייניהם שלהם ולאף אחד לא איכפת אם אני נשואה, לסבית מה יקרה לקעקועים שלי כשאהיה זקנה או אמות, אם יש לי ילדים או שאני מתכננת בקרוב כי אני אוטוטו מסיימת את מחזורי הפוריות שלי, לדעתם. ברוב אזורי העיר אין כמעט רעש, אין אזעקות ואין צפירות, מלבד אלו של רכבי כוחות הביטחון. האנשים חופשיים, רגועים וכה נחמדים, אפילו שהסטיגמה הרווחת לגבי גרמנים היא שהם קרים ולא-נחמדים לזרים. הסטיגמה, הסתבר לי די מהר, אינה נכונה לחלוטין.

חייתי בתל אביב לפני שעברתי לברלין. אל תטעו, תל אביב נהדרת בעיניי, אך רועשת מאוד ואנשים תמיד רצים לכל מקום. הלכתי לעבודה בבוקר, עבדתי במשך 14-16 שעות בממוצע ליום, חזרתי הביתה עייפה ומותשת, ממשיכה ליום הבא, ועדיין נותרתי ללא כסף בסוף החודש. שכר הדירה היה גבוה (אפילו שגרתי בדרום תל אביב) ויוקר המחיה... טוב, נו, אתם מכירים את זה. לפני חודשיים הגיע לברלין סטנדאפיסט ישראלי להופעה, ושאל את הקהל האם נשאר לנו כסף בסוף החודש. מיידית ענינו שכן, והוא התענג על הקונספט - "עובדים ונשאר כסף בסוף החודש?? זה אפשרי!!! אני מעריץ אתכם אנשים!!" חייכתי, אבל היה לי מאוד עצוב.  

המספר המוערך של ישראלים הגרים בברלין כיום הוא 20,000.  כמה מהם עברו לכאן משום שרצו לחיות במקום קצת יותר ליברלי (אף על פי שבני זוג מאותו המין אינם יכולים להינשא גם כאן, אבל בהחלט מצבם הרבה יותר טוב מישראל), קצת יותר זול ולחיות חיים נוחים יותר, ללא מלחמה כל שנתיים.

בברלין החלטתי להגשים חלום ישן ולהיות מדריכת סיורים. רציתי להדריך את אנשי העולם בעקבות כריסטיאנה פ., הזוג קוונגל (לבד בברלין) ולולה (RUN,LOLA,RUN). לברלין יש כל כך הרבה להציע, ואני זכיתי בהזדמנות להראות חלק מזה לאחרים שבאים לבקר כאן. יתירה מכך, אני עושה כל שביכולתי לעזור לאנשים שרוצים לעבור לכאן ולקבל את אותה ההזדמנות לחיות חיים עם אורך רוח ונשימות, חיי חופש ושמחה - בין אם זה בעצות דרך האינטרנט ובין אם בסיורי הכנה להכרת העיר עבור העוברים הפוטנציאליים.  במילה אחת - גן עדן.