ב"ה

פרשת ראה תשע"ה

"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:

אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהוָֹ"ה אֱלֹהֵיכֶ"ם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:

וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהוָֹ"ה אֱלֹהֵיכֶ"ם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם" (דברים יא, כו - כח).

פסוקים אלה מדברים בעד עצמם, ברורים ומובנים ואינם צריכים הסבר.

בזכות אבותיי ורבותיי הקדושים זכותם יגן עלינו, הרחיב את מה שהפסוקים אומרים בקיצור מילים.

"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה".

הקדוש ברוך הוא אומר לבני ישראל: אני נותן לפניכם ברכה וקללה, ומאחר ונתתי לכם בחירה חופשית, בידכם לבחור באיזה דרך אתם רוצים ללכת.

ומסביר מה היא הברכה: "אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהוָֹ"ה אֱלֹהֵיכֶ"ם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם".

הברכה היא, שתשמעו אל מצות השם יתברך ותקיימו אותן.

עצם השמירה על התורה ועשיית דבריה, זה הוא הברכה והטוב. כמו שהתורה אומרת (דברים יא, יג - טו): "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהוָֹ"ה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ".

אדם השומר תורה ומצוות טוב לו, והוא רואה ברכה בכל אשר יעשה.

יש לו "סיפוק החיים", יש תוכן ותכלית לחייו "יש לו למה לקום בבוקר".

הוא חי בשלום וברעות עם אשתו. בניו מתנהגים אליו בדרך ארץ, נותנים לו כבוד (הן בחייו והן לאחר פטירתו) ויש לו נחת רוח מהם.

הוא נמצא בתוך קהילה תומכת ועוזרת, ועוד ועוד.

בקיצור: "חייו הם חיים".

הפסוק הבא מסביר מה היא היפך הברכה: "וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהוָֹ"ה אֱלֹהֵיכֶ"ם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם".

אדם שאינו שומר תורה ומצוות רע ומר לו, אף על פי שהוא חושב שטוב לו, אבל הוא מרמה את עצמו! האמת היא שרע לו. התורה הקדושה אומרת (ירמיה ב, יט): "דְעִי וּרְאִי כִּי רַע וָמָר עָזְבֵךְ אֶת יְהוָ"ה אֱלֹהָיִ"ךְ".

אין לו "סיפוק החיים", ואין תוכן ותכלית לחייו, "אין לו למה לקום בבוקר".

אחוז גבוה חיים בייאוש מתמיד, ואחוז גבוה מתאבדים, חלילה וחס.

כול מה שיש לו אינו מספיק לו, והוא ברדיפה מתמדת אחרי עוד ועוד, וחייו אינם חיים.

בדרך כלל הוא אינו חי בשלום וברעות עם אשתו, ואחוז הגירושים אצל אלו שאינם שומרים תורה ומצוות גבוה מאוד.

אחוז ה"בגידות", רחמנא ליצלן, הן מצד הבעל והן מצד האשה גבוה מאוד!

בניו אינם מתנהגים אליו בדרך ארץ, ואינם נותנים לו כבוד, ואינו רואה נחת מהם.

שמעתי פעם מאדם שאינו שומר תורה ומצוות, הגדרה לנכד: "הבן של השונא שלי"!

לרוב הוא אינו נמצא בתוך קהילה תומכת ועוזרת, ועוד ועוד.

אחוז גבוה פונה לעולם הפשע, לזנות ולשימוש בסמים "קלים" ו"קשים".

אין צורך להרחיב, הדברים ידועים לכולם!

על כן אחיי ורעיי (ואחיותיי) בואו ונשמע לדוד המלך עליו-השלום שאמר (תהלים לד, ט): "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב יְהוָ"ה אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה-בּוֹ".

מה יש לכם להפסיד, ואולי תרוויחו?

אמנם יבואו ויגידו לי שלא כול שומרי התורה והמצוות "שרויים אך ורק בטוב".

על כך השיב שתי תשובות:

האחת: לא כול מה שאצל אלו שאינם שומרים תורה ומצוות נחשב: ל"טוב" ול"חיים טובים", נחשב אצל שומרי התורה והמצוות ככזה, ואין כאן המקום להאריך בזה, וכבר הארכתי בזה במקום אחר.

אבל "פטור בלא כלום" אי אפשר: האם ילדה בת 14 שנוסעת, ללא הוריה, לאילת על מנת "לעשות חיים", רחמנא-ליצלן, זה נקרא חיים?

השנייה: אנחנו מדברים על אנשים שומרי תורה ומצוות באמת [שמעתי פעם כינוי לאנשים כאלה: "יהודים אותנטיים"], ולא על מתחזים למיניהם, אשר אין תוכם כברם.

אנשים אלו "גונבים דעת הבריות", הם אינם שומרים תורה ומצוות, יש ביניהם מחללי שבת, אוכלי נבלות וטריפות וכו', למרות שהם הולכים עם זקן ופאות ולבושים כמו חרדים! ואינם מיצגים את היהדות האמתית.

©  כול הזכויות שמורות לשלמה גולדשטיין