איני מתעלמת מפני הדברים, אני פשוט רואה לגופם והם נעים תמיד, ללא השגות, אל אותן נקודות המוצא. יש מבטים שמולידים בי אותיות, מחוות שקורמות בי מילים ונגיעות שמלכדות אותי לאמירה.
איך אני מת על קטע הצעקות הזה של פינק פלויד. תמיד מצאתי בו משהו אפל, אבל כשהוא מלווה למילותייך אני מוצא בו הרגשת חופש.
למילותייך היפות אין לי אלא להגיד שאני מקנא בך. מעטות המילים שמולידות בי, מעטות המחוות שקורמות בי, מעטות הנגיעות שמלכדות אותי. כאילו אני גוש שכבר סותת עד סופו ואין לשנותו יותר.
שמעתי פעם מישהי מבצעת את הקטע הזה, Live, שום דבר אפל. היה לה לוע מטורף וכן, חופש - זה בדיוק זה. מהצד נראה כאילו אין שום מחיצה בין הפנים אל החוץ שלה, בזמן שהיא שרה.
איך אני מת על קטע הצעקות הזה של פינק פלויד. תמיד מצאתי בו משהו אפל, אבל כשהוא מלווה למילותייך אני מוצא בו הרגשת חופש.
למילותייך היפות אין לי אלא להגיד שאני מקנא בך. מעטות המילים שמולידות בי, מעטות המחוות שקורמות בי, מעטות הנגיעות שמלכדות אותי. כאילו אני גוש שכבר סותת עד סופו ואין לשנותו יותר.
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היה זמני 2.8, כמו זמניים אחרים.
תודה.
השראה ,
מצרך בסיסי ,
כמה הוא קשה לפעמים
להשגה ...
המילים המדוייקות , החיבור ביניהן ,
הקצב , האסטתיקה , האמירה -
עושים לי חשק לקרוא ממך יותר ...*
נגיעות, כך שמעתי, אוהבות כשמקשיבים להן.
שמעתי פעם מישהי מבצעת את הקטע הזה, Live, שום דבר אפל. היה לה לוע מטורף וכן, חופש - זה בדיוק זה. מהצד נראה כאילו אין שום מחיצה בין הפנים אל החוץ שלה, בזמן שהיא שרה.
זה תמיד הופך למשהו, אולי אצלך זה פשוט משהו אחר, שבא בקלות יותר.
איך אני מת על קטע הצעקות הזה של פינק פלויד. תמיד מצאתי בו משהו אפל, אבל כשהוא מלווה למילותייך אני מוצא בו הרגשת חופש.
למילותייך היפות אין לי אלא להגיד שאני מקנא בך. מעטות המילים שמולידות בי, מעטות המחוות שקורמות בי, מעטות הנגיעות שמלכדות אותי. כאילו אני גוש שכבר סותת עד סופו ואין לשנותו יותר.
זה יפה שזה הופך למילים .
מילים לא באות לי בקלות .