שר הפנים מאיר שטרית התארח אתמול בתכנית לונדון וקירשנבאום. עשר הדקות בהן התראיין, מייצגות בעיניי את אחת הבעיות הגדולות בקרב נבחרינו האמיצים, שיש להם בעיות רבות (שלא לומר פסיכוזות קשות), אך נעזוב אותן כרגע, חבל על הפיקסלים. שר הפנים נשאל לדעתו באשר למצב הבלתי נסבל בשדרות והשיב, כמיטב מסורת הבואו-נעשה-שוב את-מה שכבר-עשינו-מאות-פעמים-אולי הפעם-זה-יעבוד שלו, תשובה ארוכה ומפורטת כיאה לחבר בקבינט המדיני בטחוני (פעילות צבאית נקודתית בתשובה לירי קסאמים. יורים עלינו מבית חנון - מגיעים לבית חנון, מפנים את האנשים, הורסים את כל הבתים וממשיכים הלאה -  היונים לא יודעות את נפשן מרוב סיפוק ). מיד אחר כך, סיפר לו לונדון שאמש, מול ביתה של בתו ברמת אביב, פרקה משאית כמאה פליטים אפריקאים לגווע בקור וברעב. השכנים טובי הלב התגייסו מייד לעזור להם, "אבל," שואל לונדון, "איפה הממשלה?"  כאן התחיל שטרית לגמגם, להשתעל, לכחכח, ושאר פעולות גרוניות לא נעימות, אחר כך הכריז שמדובר ב"בעיה קשה" (אבחון מדויק. לכל מי שתהה מדוע שטרית הוא שר בממשלה הרבה יותר מדי זמן), אחר כך הוא זרק באוויר כמה מספרים, בכדי להראות לעם שהוא מצוי בפרטי הבעיה הקשה ולבסוף סיים בבלה בלה בלה נלהב ובאמירה הבלתי נסבלת "אתה שואל אותי? אין לי פתרון." כן רבותיי. לשר הפנים מאיר שטרית, שיש לו משנה סדורה באשר לכל דבר כמעט, "אין פתרון" באשר לעניינים אשר בתחום אחריותו המלאה. נראה שהם גם לא ממש מטרידים אותו. החמאס מטריד אותו. חוסר הרלוונטיות של עצמו מטריד אותו. הבחירות הבאות מטרידות אותו. צבע העניבה שלו מאוד מטריד אותו. אבל  בכל הנוגע לבעיות הלא מעטות שבתחומי המשרד עליו הוא ממונה האיש אובד עצות. "אתה שואל אותי????" הוא שואל את לונדון בפליאה שאינה מהולה אפילו בשמץ של בושה. עשרות שרי בטחון בפוטנציה יש לנו בממשלה, עשרות ראשי ממשלה, ולא מעט שרי אוצר אך אף לא שר פנים מזורגג אחד.