כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    החלום שלי

    החיים על הספקטרום.
    אני לא מאמינה שהם החיים שלי.

    בסוף כל יום

    6 תגובות   יום רביעי, 19/8/15, 20:55

    טוב... נכתב בסופש קודם.

    והנה אנחנו מתקרבים לעוד סופש :)
     

     

    כואבת לי הבטן.
    כאבים פנימיים כאלה, כאבים שלא מקורם במזון מקולקל או וירוס עוין.
    אלו כאבים מהסוג האחר, הנפשי. כאבים שנולדו בבטני כתוצאה מעצבים, ממתח, מתשישות.
    סופשבוע לא פשוט עבר על כוחותינו.
    במקרה שלי אלו כוחותיי שלי בלבד.
     

     

    אלה שאינם הורים לילדים מורכבים לא יוכלו לעולם להבין מה שעה בודדה בבית עם ילד היפרקטיבי יכולה לעשות.
    אף אחד לא יכול להבין כמה לחץ וסטרס יש בביקור בחוף הים.
    אף אחד לא יכול להבין מה טעמן של שפתיים הננשכות בקביעות כדי לעצור בושה, דמעות או גידוף של איזה איש שלא מבין את עולם האוטיזם.
     

     

    אף אחד לא יכול להבין למה יש לך ילד בן שש אבל את לעולם לא יכולה לישון כשאת קורסת אחר הצהריים.
    הם לא יוכלו להבין מה זה אומר לעקוב אחר כל פעולה של ילדך באובססיביות.
    אפילו שטיפת ידיים פשוטה כרוכה בלעצור אותו מלפתוח ברז חזק, לרוקן בשנייה את מישחת השיניים ולמשוך לך את השיער למטה במשובה.
    את כל הזמן ערנית ודרוכה.
     

     

    הם לא ידעו לעולם מהי ההרגשה לשבת בבית של מישהו ולהרגיש שכל הזמן עוקבים אחרי הפעולות של ילדך.שלא ישבור. שלא יהרוס. שלא יקפוץ.

    הם לא יבינו מה זה להתמודד עם שאלה תמימה מפיו של המלאך.”אמא יש לנו את הפרק של בוב ספוג והמדוזות”? אני שלא יודעת לאיזה פרק הוא מתכוון מתחילה לחשוש מהתגובה שלו. לא תמיד יש לי כוח להתמודד. לא תמיד אני מסוגלת לענות עשרים פעם עד שיקלוט את התשובה.
    הם לא יבינו מה זה להתעורר כל יום לפני שש בבוקר עם ילד ערני ופעיל, כזה שלא באמת מבן כרגע את המשמעות של אמא ישנה.
    הוא ימלא ראשי בשאלות משונות ואת מיטתי בצעצועים.
     

     

    אז פלא שאני בעבודה מרוקנת?
    תמוה שאני הרבה פעמים חסרת סבלנות לבורות ולאנשי סרק?
     

    אז אני באמת בסדר ואני אוהבת את חיי.
    אני נהנית מבילויים עם חברות או עם גבר זה או אחר שנכנס לחיי.
    אני צוחקת בפה מלא ואני חצי מטורפת אם מכירים אותי.
    אם אני נותנת…
    אבל הסופש הזה אני גמורה.
    והבטן כואבת לי מהסטרס ומזה שילדי היה הרבה יותר קשה מהרגיל.
    וגם הלב כואב קצת.
    היית אצל הוריי בערב, רציתי לשכב איזו שעה על הספה. לעצום עיניים.
    הפעם לא הייתה להם סבלנות בשבילו.
    הרגשתי את זה.
    יצאתי משם ופשוט התחלתי לנסוע עם האוטו עם דמעות בעיניים.
    ילדי מאחור חזר על אותו משפט 30 פעם.
    “אמא תשים איל גולן,רחוק רחוק”.אמא תשים אייל גולן,רחוק רחוק”.”אמא תשים אייל גולן,רחוק רחוק”……

    אז שמתי
    בסוף כל יום
     

     

    “רחוק,רחוק בין רע וטוב
    מצאתי דרך לאהוב
    לפתוח דלת מבפנים
    לא להסתיר את הפנים”

     

    http://cafe.themarker.com/music/3250045/

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/8/15 08:25:
      תודה יוסי גילה ונערה מקסימה. גילה והנערה אתן צודקות. כי אני לא מתפתחת לכיוונים שאני רוצה. אני לא יודעת אם זה נכון לעזוב עבודה שברור שאינה מתאימה לי ולנפש שלי כשאני מחוייבת לטיפול בילד. אולי זה סתם תירוץ. אולי נעבור את החגים והבן יתחיל מסגרת חדשה ואז ארגיש פנויה לזה. אבל זה שם כל הזמן. הרצון לעשות משהו שאני אוהבת.
        22/8/15 08:22:

      צטט: איש אחר 2015-08-19 23:25:08

      אני לא יכול לדבר על אנשים אחרים.

      אבל אני שלא הבנתי ולא ידעתי, אחרי שאני קורא אותך אני מתחיל להבין.

      חושב לי עם עצמי האם אני בכלל מסוגל לגייס את הכוחות האדירים שנדרשים להתמודד עם משימה כמו זו שלך.

      ואני לא שוכח שכל מה שאת עושה, את עושה לבדך.

      קשה לי למצוא מילים כדי לבטא את ההערכה שלי.

       

      אני מאמינה שכל אחד מסוגל לעשות את מה שהיה נראה לו בלתי אפשר אם הוא חייב.

      וזה שקוראים אותי ואני מכניסה קצת למודעות אז זה טוב.

      אז חוץ מפורקן הבלוג שלי גם מביא איתו איזה ערך נוסף.

        21/8/15 15:00:

      נכון. אנשים לא מבינים. וזה לא תמוה שאת חסרת סבלנות לבורות ולאנשי סרק (ולא רק בעבודה) אבל אם העבודה מרוקנת אותך, למה לא לנסות למצוא מקום אחר?

        20/8/15 14:01:
      אני מקווה שלמרות הקשיים הפנימיים והחיצוניים, את מוצאת את הכוחות להפוך את החלומות שלך לאפשריים, ולא לתת לתקרה של המציאות מלהפריע לך מלעוף עם הדברים שימלאו אותך באנרגיות.
        20/8/15 12:59:
      שרק יהיו לך כוחות להמשיך
        19/8/15 23:25:

      אני לא יכול לדבר על אנשים אחרים.

      אבל אני שלא הבנתי ולא ידעתי, אחרי שאני קורא אותך אני מתחיל להבין.

      חושב לי עם עצמי האם אני בכלל מסוגל לגייס את הכוחות האדירים שנדרשים להתמודד עם משימה כמו זו שלך.

      ואני לא שוכח שכל מה שאת עושה, את עושה לבדך.

      קשה לי למצוא מילים כדי לבטא את ההערכה שלי.

      ארכיון

      פרופיל

      מאריאנטואנט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין