כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    תולדות פינת הנוער

    24 תגובות   יום חמישי, 20/8/15, 22:17

    זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח


    סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב.

     

     

     

    הזכרת פה את מושג פינת-נוער. בשנה האחרונה לפני המלחמה (1967) פניתם לועדת השיכון של איחוד הקבוצות והקיבוצים בבקשה לעזור לכם בהקמת מבנה לאולפן (עולים חדשים. עברית) לא יצא מזה כלום.

    יום אחרי ש-80 הבחורות והבחורים הגיעו למשק בגלל המלחמה, התחלת להתרוצץ בכל כתובת אפשרית כדי לפתור את בעית השיכון.

    אתה לא זוכר פרטים מדויקים, מה קודם ומי אחר כך?.

    אתה כן זוכר ששבוע לאחר המלחמה הגעת אל בניני המוסדות הלאומיים בירושלים בכדי להיפגש עם אחד מה,מָאכֶרִים, הגדולים של הסוכנות, אליהו דובקין.

    אתה זוכר שהמקום המה אנשים מבולבלים שלא הבינו ולא ידעו מה עושים עם המדינה שגדלה פי שניים. הצגת בפני אליהו דובקין את הבעיה.

    לא היה לו זמן לדבר על כלום חוץ מלפטור אותך ב"נראה מה אפשר לעשות". את המטבע הלשוני הזה אתה מכיר ויודע כמו כל העם היושב בציון.

     

    לא יאומן כי יסופר, כשחזרת הביתה המתינו לך שתי הודעות טלפוניות דחופות. המזכירה של אליהו דובקין הודיעה שהסוכנות ומשרד השיכון יטפלו בבעיה. ההודעה השנייה הייתה ממשרד השיכון בקריה בתל אביב:

    מנכ"ל המשרד שלמה אבני יחד עם אלכסנדר בסין (הסגן של אלוהים) ואחד האדון פלמור ממשרד הקליטה של הסוכנות, שלושתם יגיעו ליזרעאל בשבת הקרובה. זה כעבור שלושה ימים בלבד.

    למותר לציין לעצמך שפורום כזה מתאסף בצריף המזכירות של יזרעאל אולי פעם באלף שנים. בשבת בבוקר, כמו שעון, התייצבו השלושה אצלך במזכירות.

    אתה ניסחת איזה מין מיזכר קצר על מה פה מדברים. לקח להם שלוש דקות לקרוא ושלמה אבני אמר "טוב, אז תקבלו מיד פינת נוער".

    ''

    כאן הבהרה: פינת נוער זה שני בתי רכבת עם חמישה חדרים, שתי מערכות שירותים ומרפסת ענקית בכניסה. נוסף לזה בית למחסן בגדים או קומונה, ועוד מבנה גדול עם שתי כיתות לימוד.

    אני ממליץ, המשיך אבני, שתוך כמה ימים תתחילו לבנות, כדי לא לאבד את ההזדמנות. שני האחרים החרישו. תוך עשרים דקות הסתימה הפגישה. שלמה אבני ואלכסנדר בסין מהרו להתיישב במכוניותיהם בשביל לעשות טיול "סיפתח" בגדה המערבית. להם היו רשיונות כניסה לשטחים הכבושים זה כמה ימים. האדון פלמור נאלץ לשוב על עקבותיו לתל אביב כי לא היו לו הקשרים המתאימים בצבא למי שמחלק רשיונות כניסה.

     

    אותו אלכסנדר בסין היה קשור גם ל"קוטג'ים" של יזרעאל.       

    רגע, מה זה בכלל "הקוטג'ים"  ביזרעאל?  

    אז ככה: כבר ב-1953 היה ברור לכולם וגם לסוכנות שצריך לבנות אצלכם שיכון חדש, כי הכל צפוף וישן. כמו לכל הקיבוצים הצעירים, הוצעה לכם תוכנית סטנדרטית של דירות 28 מ"ר, שבהן יש חדר וחצי מחוברים, מטבחון, שירותים ומקלחת. בתקופה ההיא היה קיבוץ יזרעאל ממש מפוצץ מכל מיני חוכמולוגים עקשנים שיודעים כל דבר יותר טוב מכולם. מישהו ראה באיזה קיבוץ בניה חדשה של דירות בנות קומה אחת עם הכנה של מדרגות לקומה שניה שפעם תיבנה, כזה מין קוטג'.

    כאן התחילה שוב מלחמה בין יזרעאל לבין אלכסנדר בסין, מהנדס הסוכנות שאלוהים זה הסגן שלו. הוא סירב לשמוע מהרעיון והתנבא שאתם סתם דופקים את עצמכם מפני שאף פעם לא תבנו את הקומה השנייה ותשארו עם הראשונה, שלבד היא לא מי יודע מה.

    בסוף ניצחו החוכמולוגים העקשנים ואתם בניתם שלושה בלוקים של 6 דירות 22 מטרים קומה א'.

    עד עצם היום הזה לא נבנתה הקומה השנייה. החוכמולוגים העקשנים עזבו את המשק עוד לפני שהבניה הזאת הושלמה ולא זכו ליהנות מהחרבון.

    ''

    למה זה איכפת לך להיזכר דוקא בקוטג'ים האלה? מפני שאתה עבדת בנגריה אצל שמוליק הנגר (שהיה אוכל המון שום) ושניכם ייצרתם את כל הנגרות של הקוטג'ים: דלתות, חלונות וארונות קיר.

    אתה נגעת שם בכל קרש. אז את זה אתה זוכר ולא יועיל, שני דברים, למשל, שאת הנגרות עשיתם מעץ אורן קנדי, שקודם היה הקירות של אסם הגרעינים הראשון ביזרעאל.

    אתה זוכר שלדלתות הקוטג'ים קראו "דלתות דן".

    מה זה? זה דלת בתוך דלת שאפשר לפתוח למען האוורור. דרך אגב, לא מזמן חירבו שניים משלושת בתי הקוטג'ים בגלל מצבם העלוב. מה שהיה מרגיז במיוחד בדירה הזו,  הייתה ההכנה למדרגות בקומה השנייה, זו שמעולם לא נבנתה.  מין אלכסון מבטון בחלל השירותים. זה היה בדיוק מעל מושב האסלה. היית מתרומם וחוטף זפטה בראש אם לא נזהרת.

     

     

    מאחר והזכרת את החיילים והטלפון ממלחמת ששת הימים, אז אלה דברים נוספים באותו עניין: 

    באותו יום רביעי של המלחמה התחיל צה"ל להזיז הרבה כוחות מהגדה לרמת הגולן. בכביש על יד המשק חלפו ועברו מאות כלי רכב, משוריינים ואפילו טנקים. אתה זוכר שהחבר'ה  מהמשק הוציאו אל הכביש עגלת פלטפורמה ועליה סירי בישול ענקיים מלאים מיץ לימון ממותק. הרכבים הצבאיים עוכבו לרגע ליד העגלה וקיבלו כמה מצקות מיץ קר לכל חייל.  פעם או פעמיים עצרה השיירה לעמוד בצל האקליפטוסים שלצד הכביש מול המשק.  תוך שניות זינקו עשרות מילואימניקים לחפש איזה טלפון בשביל להגיד שלום לאשה ולילדים. ביזרעאל היה קו טלפון יחיד בצריף המזכירות. כולם הגיעו לשם. נהיה תור ארוך וכל אחד דחק בקודמו לסיים מהר, אם בכלל היה קו לשיחת חוץ. אחרי כמה זמן נחלצו הבנות מהמזכירות והציעו לחיילים המסכנים שישאירו פה את מספרי הטלפון.

    במשך היום והלילה היו הבנות מצלצלות לכל הארץ (על חשבון קיבוץ יזרעאל כמובן).

    תוכן ההודעה היה אחיד ולקוני: בעלך או בנכם עבר ביזרעאל בשעה זאת וזאת, שלומו טוב  וד"ש.

    מה שאתה עוד זוכר מכל הסיפור זה ששאלתם את החיילים מה קורה במלחמה ואיך זה בכלל?  והם היו עונים במקהלה: "חנטריש"!...

     

    ''

    ועוד שיר מפעם, עם איזה קשר למלחמה, שיר שהבנים היו שרים לא ליד הבנות. אפילו יורם קניוק, בספרו "תש"ח" (עמוד 19), זכר את השיר.

     

                                                דּוֹפְקִים דּוֹפְקִים דּוֹפְקִים

                                                יָמִים וְגַם לֵיְלוּת

                                                שָׁנָה וְעוֹד שָּנָה

                                                וְלֹא יִהְיוּ בְּתוּלוֹת.

                                                       -----

                                                וְאִם הַבָּחוּרוֹת יִהְיוּ לְבַקְבּוּקִים

                                                אָזַי הַבָּחוּרִים יִהְיוּ לִפְקָקִים

     

                                                דּוֹפְקִים דּוֹפְקִים....

                                                         -------

                                                וְאִם הַבָּחוּרוֹת יִהְיוּ לִמַסְמֵרִים

                                                אָזַי הַבָּחוּרִים יִהְיוּ לְפָטִישִׁים.

     

                                               דּוֹפְקִים דּוֹפְקִים......

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/8/15 16:17:
      קוטג'ים לכל עוזב קיבוץ :)
        25/8/15 19:11:
      מעניין ומרגש לקרוא על אירועים שקרו לפני עלייתי ארצה .
        25/8/15 14:25:

      בשבת....?
      היום זה היה גורר משבר קואליציוני...
      היו ימים שיכלו להיות רק בימים ההם. וזה קסמם וייחודם במיוחד כשיש מי שככה יודע לספר.

      צבעוני ונהדר כתמיד. המילים, הציורים והאסוציאציות. 

        23/8/15 22:43:
      לא יאומן כי יסופר.. כייף לקרוא!! *
        23/8/15 12:00:
      לקרוא ולחייך חיוך ענק. ימים של אידאלים ושל "המון שום" שצרב את ריחו לעד. נקרא כשילוב מנצח :)
        22/8/15 23:36:

      צטט: אביבי32 2015-08-22 22:12:36

      איזה מעוף היה בקבוץ הזה - קוטג'ים בשנת 1953.

      קוטג'ים של 28 מטר עם קומה אחת. ...אין קשר לקוטג'ים אמיתיים. 

        22/8/15 22:56:
      בענין השיכון, מסכנים, לא היה להם את כחלון
        22/8/15 22:12:
      איזה מעוף היה בקבוץ הזה - קוטג'ים בשנת 1953.
        22/8/15 18:00:
      כי ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מתחברים לזכרונות, גם שלנו וגם של אחרים - וזה מה שכל כך יפה..................
        21/8/15 14:24:
      אני יודעת איפה היו שרים ... במגורי הבנים במלתחות.... או בשדה בתוך הטרקטור או.... בגורן..... שבת נפלאה ותודה שהבאתה קצת מפעם
        21/8/15 14:22:

      חחחחחחחחחח :-)
      אהבתי את השיר ! צוחק
      שבת שלום !

        21/8/15 13:52:
      סיפור נהדר ויופי של ציורים :) תענוג לקרוא....
        21/8/15 13:44:
      לא יודעת למה ואיך זה בכלל קשור אבל פתאם התנגנו לי בראש המילים "כן, ישנן יפות ממך אולי, יש מראות שאין בך בוודאי אך כשפתאום לבד, רק את לי ארץ אהובה חסרה, כן פשוט חסרה.." נהנתי מכל מילה...וציור
        21/8/15 13:15:
      ניחוחות של ימים רחוקים. תודה
        21/8/15 12:46:
      עונג שבת!
      נורא, השיר ההוא. אבל הסיפור- סיפור! ו * על הציור.
        21/8/15 11:11:
      במעלה המדרגות היורדות..., פעם היה כזה סרט, או ספר, לא זוכר..., וטוב שאתה כותב ו"זוכר" את סיפורי אבא. והציורים, פשוט נהדרים!
        21/8/15 09:23:
      כייף לקרוא אןתך... כמו תמיד...:)) שבת שלום...
        21/8/15 08:06:

      אחאב היקר.

       

      לפתוח את היום בקריאת הזיכרונות מאותם ימים.

      להתבונן  בציורים הנפלאים-

      כמה טוב ומה נעים.


      סוף שבוע נהדר.

      בברכה

      אהובה.

        21/8/15 07:49:
      פינת הנוער מזכירה לי נשכחות וכן גם המגורים הקטנים של חברי הקיבוץ. גם כך בנו כניראה אז בקיבוצים שהיו ללא לינה משפחתית, היו ימים ,וכן המעבר של החברה מהצבא לרמת הגולן שאז קראנו לה הרמה הסורית עברו גם דרך הישוב שלי ואבי רכוב על סוס בא לחיילים והודיע להם להיכנס לישוב למקלחת וארוחה חמה.תקופה של אחדות ואהבה הזולת היתה אז בבנית הארץ (הבניה הייתה באישורים וריצות למשרדי השיכון !!!)
        21/8/15 07:48:
      סיפור בניית הקוטגים הזכיר לי: לו הייתי רוטשילד הייתי אז בונה לי בית מאבן, בית נאה, עם גג אדום, שלוש שורות מדרגות על יד הקיר. ובאחת - רק עולים, בשניה - רק יורדים, השלישית לא תוביל לשום מקום, הציורים נהדרים. תודה על השיתוף
        21/8/15 07:19:

      איזה שיר לסיום הסיפורמגניב

        21/8/15 01:08:
      מכירים את הנראה מה אפשר לעשות.. היה צפוי שקומה ב' לא תיבנה..ונישארו המדרגות ..מה שלא נעשה בזמן כבר לא יעשה יותר מידי בירוקרטיה גם בקיבוצים וגם אז. המלחמה זה חאנטריש ענו החיילים.השיר שובב..:-) הציורים ניפלאים וסימבולים. תודה אמנון ואחאב.:)
        20/8/15 22:42:

      לפעמים (בעצם לא פעם) מה שהיה מזכיר מה שקורה גם עכשיו.

      או לאורך השנים. 80 בחורות ומחנה 80. או שזה הריח של העץ מהארונות. 

      הציור מ-2004 נהדר. וכרגיל הסגן של אלוהים או שאלוהים בכלל היה הסגן שלו.

       

      העיקר שלאמנון לא היה ולא יהיה אלוהים. נדמה לי לפחות,

      ולא יודעת למה, אבל חצי מהקריאה ממש יכולתי כמעט לראות בית אחד לא רחוק מהסטודיו. שממנו רואים נהדר את הנוף,

       

      וכל הזמן השיר הזה כאמא באה הנה. אולי בגלל חורשת האקליפטוסים. 

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין