כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פילוסופוס אנליסיס

    פילוסופיה שימושית, ספרות ושירה עם נגיעות אקטואליות.

    טרזן לא גר כאן יותר פרק שני

    0 תגובות   יום שישי , 21/8/15, 19:35

    הוא גם לא שומע – שאל השועל.

    לא יודע – ענה העכבר. איך אפשר לדעת אם את המילים הוא בולע.

    אזי הוא אינו התקווה, ואני חשבתי שנפתח לנו צוהר במקרה דנן.

    אני לא מבין – אמר הקיפוד. כל הדיון כאן מיותר אי אפשר לשתוק ודי.

    זו בעיה אדון פרעוש – לחש השועל.

    כי מאילם מצפים לשתוק, אבל מן האחר חוששים שיפלוט.

    אולי תגידי את משהו, הקופה – הציע השועל. בסך הכול את כאן הקורבן.

    אני שומרת על זכות השתיקה – אמרה הקופה.

    אזי עלה על פניו של השועל חיוך קטן.

    מצאתי – צרח. אפשר לדבר אבל לא להגיד כלום, קחו למשל את הקופה.

    רעיון, אמר העכבר. היא באמת משל ושנינה אבל בשתיקתה אין יודעים חרפתה.

    השועל דפק על השולחן – הישיבה ננעלה. 

     

    בית המשפט

    בקרחת יער התכונה רבה. חזיר יבלות מפקח על העבודה. הולך ובא וידיו משולבות, כמו פוארו בפתרון תעלומות. יש להקים בית משפט מהיר לעבריינים יען כי ידעו כולם את החוק המשפטי, ולא יעזו להחציף פנים כמו עכבר הביבים. העובדות החרוצות אלו הן הנמלים. טורחות לבנות את ההיכל שבו יבוא העכבר למשפט.

    וכבר דוב הנמלים עוסק בכתובים, ומחפש תקדימים. היש בעולם מקרה בו הצליח עכבר ביבים לאגוד סביבו כל כך הרבה מטומטמים?

    עוד מעט תושלם המלאכה והנמלים תחזורנה לקן, כי דומות המה לפועלים זרים, הבאים לבנות במקומות מרוחקים. ויש כמה חזירים שאת שכרן מלינים בעוד דרכונן מופקד בידם. אבל עולם כמנהגו נוהג, ואין הבדל בין החיה לאדם. כי בינינו, יש אנשים שהם חיות בר.

     

    והשועל גם הוא מושך בעט, הרי על עכבר הביבים נשכר להגן. הוא לא רוצה להפסיד את המשפט, כי במקרה כזה יפגע המוניטין, שעליו כל כך טרח. לכן מדי פעם הוא קורא להתייעצויות וגובה עדויות, וכבר התיק בידיו הולך ונתפר. ולא ירחק היום שהעכבר יצא נשכר. רק בעיה אחת מקפיאה את הדם, אותה קופה אומללה שלא עמד על טיבה. לא פעם קרא לה לבוא אבל היא התעלמה, וברחה אל העץ הקרוב. פעם כשפגשה בצומת עצי צפצפה, שאל אותה לשלומה. אבל היא שמרה על זכות השתיקה. יכול להיות שדווקא היא תהיה חומה בצורה. אבל העניין מוטל בספק, כי היא עלולה להישבר.

    וכבר התחיל חזיר יבלות לתת עיניו בקופה, בעודו מנצח על המלאכה. כי היא מחזיקה את המפתח למשפט שנקבע.

    השועל שהיה ער לעניין, עמד על המשמר. עקב על המתרחש בסביבה. אולי ימצא בקיעים בחוסנה של הקופה שנפלה קורבן. הכי מצחיק חשב לעצמו, איך הקורבן רוקד עם תלייניו. ובאמת בעלת העניין הייתה אדישה לכל המתרחש סביבה. אולי העדיפה לוותר בכדי לנוח על צמרתו של עץ. רק הצבוע המכוער לא הפנים על מה המהומה, הרי כול חיה תעשה בגופה כהבנתה. לכן המשיך הוא להציק לקופה בכול הזדמנות שראה אותה בסביבה. בא אליה ונצמד לאחוריה, כאילו רוקד אתה לחבל התלייה.

    והיא צוחקת ובולעת לתוכה – זה המכוער מצליח, היכן שנכשלו טובים ממנו רק בגלל שהוא מעז, הגם שטיפשותי תהיה לי לרועץ. 

    עכבר הביבים אף הוא בא להציץ, היכן קבורתו תהיה בעתיד. הן נגזר הדין והכול שפיט. הרי כול כך הצליח לפני בוא החזיר. אולי הצלחה היא מקרית, או שמא הגורל טרם חרבו הריק. כי אם ימצא הדין להאשים את עכבר הביבים, הרי השמים לא יכלו להצילו מידי החזיר.

    השפנפנה הצבועה לבשה חג, וכבר היא מתאפרת לכבוד המאורע. כי היא לא בדיוק אהבה את הקופה שסרחה דרכה. היא השפנפנה, יפה ובעלת תובנה. חשבה בכמה חיות נכבדות. אבל משום מה סנטה בליבה. לא נמצא המיועד שתתן לו את ידה.

    החזיר שמח לבוא השפנפנה, כי זה מזמן ביקש את קרבתה. אבל עכשיו היא באה לבדה להראות את כבוד מעלתה.

    והחזיר התרגש עד דמעות, ויצא לקראתה מאושר עד מאוד. כי הנה עתה שתראה את עוצמתו, אולי לבדה תשכב על מיטתו.

    אבל היא השפנפנה לא התרשמה מן החזיר, כי ליבה פעימה החסיר עת שמעה שהקופה נמכרה בנזיד עדשים.

    למה כול המלאכה? – שאלה את החזיר. אם אפשר את ראשו של העכבר להתיז.

    נתבייש קמעה החזיר, ומעט האדים. כי השפנפנה עפה לו לפנים.

    ובאמת שאלה בתמימות, מה שהשאר לא חשבו להמטיר. קימט את מצחו וידיים פרש לצדדים.

    מה לעשות...אמר נפעם.

    בדמוקרטיה צריך לבוא בהפוכה, למרות שהתוצאה בין דמוקרטיה או דיקטטורה היא היינו הך.

    אני מבינה....אנפפה השפנפנה. מה שאתה מתכוון לומר, שראשו של העכבר יותז.

    כן...הנהן בראשו לאות הסכמה, כי השפנפנה דחקה אותו לפינה.

    אבל פניו נפלו לעת עתה, כי ידוע ידע שלא הרשים את השפנפנה. אולי ישסה בה את דוב הנמלים, ואחר כך ישחק את המציל. עוד חזון למועד. עתה יש לטבוח את העכבר, ואחר כך לחשוב מה יעשה לה.

    ואז באה החזרזירה, כזו שחורה ומסריחה שאפילו הוא סתם את האף.

    בהיחבא באה מאחוריו ואמרה דרך אגב –

    מה נאה בית המשפט שהקמת בהוד והדר.

    חבל שאת לא נאה, ופחות מצחינה. אז יכולתי לשאת אותך בחברה – ענה החזיר.

    נפגעה לה החזרזירה, תראו מי מדבר – הפנימה לקרבה.

    אבל לא העזה להחצין מילים, פן יתמלא החזיר כוח להשחית.

    קרבה אליו בשנית, סליחה – גמגמה. לא ביקשתי אותך להכעיס.

    צחק החזיר, ואמר – לא הכעסת אותי חזרזירה. במקום שאת עומדת איני יכול לעמוד. אני פשוט לא עומד בסירחון.

    צחקה החזרזירה, הרי כבר נאמר – במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.

    זו מחמאה?

    מתארת שכן, אחרת אמצא את עצמי תלויה על עץ.

    כדאי שמכאן תלכי, לפני שאבצע בך זממי - איים החזיר.

    נעלבה החזרזירה, אך ידוע ידעה כי יבוא יום ותיקח נקם.

    ועוד זו הולכת וזה בא, עמד קיפוד הפרעוש לצד החזיר.

    מה לך קיפוד? שאל החזיר.

    בכל היער כבר מדברים על מעשיך הברוכים, אז באתי לראות מקרוב את הדברים.

    ומה יש לך להגיד? שאל החזיר.

    שהמציאות עולה על כול דמיון – ענה הפרעוש.

    שמח אני שזימנך הגורל, השאר כאן בסביבה כי עדותך עוד עלולה להפליל גם אותך.

    נדחק הקיפוד לפינה, כדאי להתנקש בו כאן ועכשיו. אחרת נהיה כולנו בר מינן.

     

    רץ הקיפוד לשועל ובידיו בשורה –

    הוא מתכוון לעשות בנו לינץ`, הכוונה לחזיר.

    השועל שהיה צפוד במקומו, נדרך להלום –

    אל דאגה קיפוד הפרעוש, אני חושב שסגרתי על חזיר יבלות.

    שפוך חמתך לפני, כי אני חם כמו המן.

    זעם ואימה טמונים בזכות השתיקה – אמר השועל וחיוך קל נתהווה בפניו.

    אתה בונה על מאזן אימה, זה בתנאי שכולם יכבדו את הדממה. אבל הדבר נתון לפירוש, אם אפילו זבוב או עץ נבוב יזמרו. – נדרך הקיפוד.

    השועל שכבר עייף מן החיות, ומחזיר היבלות. כי לכל אחד דעה ואין דעתו נחה עד שתגמר התופעה. כולה מדובר כאן על השתיקה ואתם מדברים ללא הפוגה. אולי כדאי שנתרגל שתיקה.

    לך קרא לכל החיות ונברר הכצעקתה. – פקד על הקיפוד.

    ישבו החיות לישיבה נוספת, בראשם השתרר שקט. עמד לו השועל על רגליו האחוריות ובזו הלשון אמר –

    אני מבקש כעת דממה, אנחנו מתרגלים שתיקה.

    כל החיות נשתתקו באחת, והשועל חייך מתחת לשפם. אחר קם כמו מרצה והסתובב בניהם. אני אטריד אתכם בשאלות, ואולי קצת צעקות. אתם תטענו לזכות השתיקה. ככה נוכל לעמוד בפני הבאות.

    חזרזירה, האם איימת על הקופה?

    היא ידעה שאסור לה להודות, לכן שתקה ממושכת.

    חזרזירה מצחינה, האם איימת על הקופה? צעק השועל.

    אתה מעליב השועל, הבוקר למקלחת חפזתי ואת פני פידרתי. לא איימתי על הקופה, היא מטומטמת דיה.

    טיפשה...אני אמרתי שאסור לך לדבר, והנה את לא סותמת את הפה – צעק השועל.

    אם ידגדגו אותנו לא נצחק – ענתה החזרזירה.

    אם אדקור אותך לא תדממי!? הרי החזיר לא יניח שום כלי, כדי לשבור אותך לרסיסים.

    המשיך השועל לעבור בין כולם, מתרגל את תורת המשחקים על הקופה.

    האם פיתת את העכבר, עני לי מיד – צרח על הקופה.

    היא האדימה, ושתקה.

    קחו ממנה דוגמא, אמר השועל. זו נקראת שתיקה.

    אולי היא אילמת מלידה, טען רוטווילר פחדן וזו כידוע לא חכמה גדולה.

    שתוק...גער בו השועל. יש לנו את כל הכלים לצאת נקי, אפילו היא לא תעיד.

    אז על מה המשפט בכלל – טען עכבר ביבים.

    אם אין עדות מרשיעה בעליל. אולי זה בכלל לא חוקי והחזיר לא בקיא בדין.

    זהו...צהל השועל.

    נבקש בתחילה לבטל את התיק, כי אין שם דבר הבא להתיר את דמו של עכבר הביבים.

    ואם זה לא יעזור, הרי זה לא משפט זה נספח – אמר הצבוע.

    נערער לעליון, אצל האריות – אמר השועל.

    אולי פשוט נכסח לו את הצורה, ונתפטר ממנו באחד – הציע הצבוע.

    לעניות דעתי – אמר השועל. החזיר מבלף, אין לו תיק והוא מהמר. שמישהו כאן ישבר ואולי גם יזמר.  

    זה מזכיר את השב"כ – אמר הפחדן.

    זה תרגיל מסריח – קפצה החזרזירה.

    תראו מי שמדבר – אמר השועל. 

    מה שמביא אותי למסקנה, שהכול תלוי בנו – אמר הקיפוד.

    זו הבעיה. – אמר השועל. כשהכול תלוי בך אתה זחוח ועלול להיתקל בעץ אשוח.

     

    אני מאשים

    אני מאשים – אמר דוב הנמלים, והצביע על עכבר הביבים.

    העכבר ישב בפינה ושתי שיניים חשף, את זנבו קיפל כצינור השקיה.

    אני מאשים...זעק הדוב והעכבר נרעד קלות.

    אולי תתקדם- אמרה החזרזירה, נראה לי שאתה טוען במעגל.

    אני מאשים...זעם הדוב והשועל בלע את הרוק.

    נו די כבר, אני הולכת. אמרה החזרזירה. הגיעו מים עד נפש.

    אני מאשים...אמר דוב הנמלים, וברגליו בטש.

    עוד מעט יצא בריקוד הדבקה,  איזה דאבה. – לחשה החזרזירה.

    אני מאשים...נזדעק דוב הנמלים, את עכבר הביבים.

    נו...זו התקדמות. – אמרה החזרזירה.

    בתנאי שלא יחזור על אותה שורה, הרי אין  טובלים באותו נהר פעמיים.

    אני מאשים...רעד דוב הנמלים, ונזקק לכוס מים קרים.

    אזוי וואס...צחקה החזרזירה, נראה לי שאין טעם שאשאר בסביבה.

    התבונן הדוב סביבו, החזיר סימן לו להמשיך בדברו.

    אני מאשים...את עכבר הביבים שאנס את דעתה של הקופה, ובא אליה בהפתעה.

    נו טוב...אמר הצבוע. זו לא חכמה גדולה, הרי ידוע לכל שהקופה נימפומנית זולה.

    לא רק הוא בא אליה...דפק הדוב על השולחן. אלא אף הדיחה לזנות.

    מה יש להדיחה...צחק רוטווילר פחדן. מה זה פה, האח הגדול.

    השועל התחיל להזיע היות והבין שזה השעשוע יצא מכלל שליטה, והלכה לו הטענה של זכות השתיקה.

    זאת ועוד...נהם הדוב. השתרר עליה קשות ושלח לה לקוחות אתם לזנות. וכתוצאה מזאת הפך עורו, מסתם אחד שבא לסעוד לסרסור בעל זבוב.

    נו טוב...אמר הצבוע.

    גם אני קניתי לה מהשפנפנה בושם זול ואפילו סבון. והשכבתי אותה על נייר עיתון.

    מנותק מן העולם חבט העכבר בתורת המוסר. בנה לו דגם מעוות של תן וקח ומכר את הקופה כאילו הייתה עוד מוצר על המדף.

    נו... עכשיו הפכת לבדיחה ולשנינה, ואת הקופה לגבינה צהובה. – לחששה החזרזירה.

    חזיר יבלות זעם, ובפטישו על הדוכן דפק. לשקט טען שיוכל מחמדו לעשות קונספירציות זולות.

    כך יצר העכבר השפעה על הסביבה, ורכש לעצמו חברים ושפה.

    התביעה מבקשת לגזור – מוות בתלייה.

    http://cafe.themarker.com/post/3250540

    דרג את התוכן:

      פוסטים אחרונים

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      מולוקו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין