כותרות TheMarker >
    ';

    כל הזכויות שמורות. פוסטים העוסקים בחיזוק, ידע מועיל, חיוני ומקדם, ההשתדלות היא להיות כמה שיותר ענייני, קצר ומרוכז

    חשוב - על כל מי שקורא את הפוסטים שלי, להפעיל שיקול דעת. כי אנו בני האדם אף לא אחד מאיתנו חכם מושלם ומוחלט. גם האדם היותר חכם מאיתנו כבר יימצאו בו חסרונות רבים והוא מנוע בהכרח מלראות את התמונה היותר שלימה, אותה רואה רק האלוהים. על האדם להיות צנוע ויודע את מקומו גם אם זכה לחכמה רבה מאת האל. וזוהי גם גישתי, גם אם יאמרו על ידי דברים מבריקים ואפילו נפלאים אל תיתנו לזה לסנוור אתכם אלא קחו את דבריי במידה. אני לא מתלהב אלא ממעשי האלוהים והוא לא מפסיק להדהים אותי. אני מאחל לכולנו להכיר את האלוהים טוב יותר ולהנות תענוג ניצחי בדברים שהוא מראה לנו. גם כאן וגם בעולם שאחרי.. ובנוסח אישי: אני עובד רק את האלוהים, ולא שום אליל אחר. ומאמין לחלוטין שהוא "בעל הכוחות והיכולות כולם" כך שאין לי שום טעם לעבוד אף לא אחד מהאלילים אשר בארץ, לא משנה כמה יפים ומפתים הם, איני פונה אחרי ה"הבל" אחרי שמצאתי כבר את האמת.

    0

    משעמם לי.

    0 תגובות   יום שני, 24/8/15, 00:46

    אנחנו מכירים את המשפט או הביטויי הזה הייטב, לצערנו, בפרט בדור שלנו.

    הסיבה היא בעיקר כי אדם חי לבד.

    במצב זה שהוא לבד, אמר על כך אלוקים "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" בכך הסביר אלוקים את מצבו האנרגטי של האדם, האדם כדי שירגיש טוב(ולא משעמם, שיכול להביא את האדם עם הזמן שחולף לידי שיגעון) צריך שתהא עוד נפש שתקרין אנרגיה כנגדו, בכך רמז "עזר" ולאו דווקא אישה, וודאי שאישה כנגדו זה מצב שלם [שלפיכך נקרא אדם שלם, זה שנשא אישה].

    אומנם לא רק אישה, אלא הוא צריך גם חבר, רב (מורה או מדריך) ותלמיד.

     או אז מצבו האנרגטי מגיע לדרגה המקסימלית.

    המצב האנרגטי המותנה של האדם שחייב עזר כנגדו, מחייב גם שהאדם כאשר אין לו עזר, יקרוס אל תוך עצמו, כלומר זה תהליך כזה לפי חוקי הטבע שהאדם מתחיל בתהליכי קריסה, בהתחלה "קלים" וכאשר הוא ממשיך להיות לבד מבחירה או בעל כורחו, תהליכי הקריסה מתגברים, ומגיעים למצב של קריסה בינונית עד קשה.

    לאחר שהאדם הגיע לתהליכי קריסה קשים, הוא חייב ומוכרח עזרה שאם לא כן זה רק עניין של זמן עד שיהיה חולה וימות.

    כי נפש האדם מרגישה חזק את הבדידות ואינה מסוגלת לשרוד לבד.

    כך הוא טיבעה, שלבד איננה יכולה.

    יש סיבות רבות למה אדם נשאר בודד:

    הסיבה העיקרית היא הילוכו בדרך רעה של זילזול בבריות, שעניינה "צרות עין" שמביאה לשנאת הבריות ומיזה בהכרח יבוא לידי זילזול בהם, וכאשר יזלזל בהם, נחרץ דינו למות, כי נקבע דינו שיעזבוהו הבריות, (כי אינם יכולים לעמוד מול שנאתו ושליליותו שהן רעל לנפשות בני האדם) ומתוך שיישאר לבד, יגיע סופו.

    והגורם לכך שהלך בדרך רעה של זילזול, הוא חוסר בחינוך והדרכה מינקות ונערות עד שהגיע לבגרות, והיות וקשה מאוד לשנות הרגלים ודרך חיים, כמעט וודאי שיהיה גורלו קשה ומר עד אובדן.

    מצב החינוך בארץ ובעולם בכלל, גרוע, הרבה אנשים כבר איבדו את "הדרך אל הכפר", את הדרך הביתה למקום המוכר והחם, ומאבדים את דרכם מדי יום, מולידים ילדים ואין להם מה ואיך להדריך אותם.

    נוצר מצב עגום ועצוב במיוחד שאנשים נופלים חללים חללים על פני ארץ, קורסים אל תוך עצמם, הופכים לאדישים וציניים(רעים, לשון "רעוע", מקולקל, לא עובד, ולא תקין) ונפשם מתה לה ככה באמצע החיים, רק גופם נשאר צועד ומשתרך לאיטו, סופר את שנותיו מתי ימות גם הוא.

    לא סתם נעשים בהוליווד סרטי אימה בז'אנר של ה"זומבים", או זן של חייזרים שמגיעים ומשתלטים על בני האדם עד לכלייה כלל עולמית.

     זהו רמז עבה של התסריטן והבמאי וקהל השחקנים לסמן לנו מה קרה וממשיך לקרות לדור שלנו.

    אנשים חכמים וטובים הופך להיות יקר המציאות, וגם הם הולכים ומתמעטים עם כל יום שעובר.

    העולם כפי שאנו מכירים אותו הולך ונהרס עוד ועוד ואחריתו מי ישורנו(=יראנו).

    העולם הפך למקום מסוכן לחיות בו, למקום אפל וחשוך, יש מקומות שניתן לחוש את עוביו של החושך האנרגטי, אנרגיה שלילית מאוד שהורגת.

    הדברים הללו הם אחד הסיבות מדוע אנשים היום הפסיקו ללכת, והם מתקדמים אך ורק בריצה.

     ולחץ פנימי שמאיים להתפוצץ: "רק לא להרגיש, רק לא לחשוב" להמשיך לרוץ.

    לרוץ במחשבה, לדבר מהר, רק לפרוק, לפרוק לפרוק את הלחץ שמצטבר כל הזמן, שמאיים, מפחיד ומצמרר.

    שרוצה לגמור אותך.

    לא להקשיב, כי אין זמן, "חייבים לרוץ" כי אם נעצור אפילו לרגע, ונחשוב קצת, ונבין מה קורה באמת בעולם, אנחנו עלולים להשתגע.

    זאת הסיבה למה אנשים רצים כל הזמן.

     לא סבלניים, לא מקשיבים הכל מהר מהר מהר.

    מהר ושיטחי, מאוד שיטחי, כי אי אפשר להספיק להעמיק ולהתבונן.

    כי עוד מעט "הרודפים" יבואו וישיגו אותנו, ואז יהיה גורלינו רע ומר.

    אז אי אפשר להמתין, אי אפשר לחכות.

    אם אתה עומד, אתה בסכנה

    כי אולי תבוא עליך המכה.

    האדם בן דורנו אנוס ומוכרח להיכנס לעולם שכולו דמיון.

     

    לברוח מהמציאות הפך למטרה.

    לכן יש מגיפה של התמכרויות.

    כל עניינה של ההתמכרות זה "לברוח מהעולם הרע הזה"...

    לעוף אל זרועות השיכחה.

    לשכוח, לשכוח, לשכווווחחחח.

    לא לזכור שום דבר.

    פשוט להעלם.

     

    האמת היא ששיקרו אותנו, את כולנו.

    הבטיחו לנו גן של שושנים

    והנה גיהנום

    אמרו לנו שהכל יהיה בסדר

    והנה הכל לא בסדר

    אין אפילו "אבן על אבן"

    הכל הרוס

    הבטיחו לנו חיים טובים ושלווה

    והנה בעתה(=פחד ואימה)

     

    הטעות הקשה שעשו איתנו היא

    שחינכו אותנו כבר מקטנות שאין אלוקים

    שזה סך הכל המצאה

    ובכך עקרו את נשמותינו ממקור החיים

    ונשארנו עקורים, מדממים

    נופלים שדודים

    מתים.

     

    ובאין שום דבר שיאחד אותנו

    כולנו מפורדים

    חיים את ה"אחדות שבפירוד"

    כאשר אנו הולכים "לבלות", וכולנו נמצאים בהופעה

    באמת כל אחד לחוד

    כל אחד לעצמו

    כולנו נמצאים באולם אחד

    אבל אנו אוסף של פרטים

    לא עוד קבוצה

    היש בדידות גדולה מיזו?!

    כאשר אתה כביכול עם אנשים

    אבל אתה הכי לבד בעולם.

     

    כי כאשר האדם עוזב את מקור שורשו

    את חיותו

    איזו תקווה נשארה לו?!

    כאשר אזל הדבק שמדביק אנשים יחדיו

    כל אחד בהכרח נשאר לבד.

     

    זאת הסיבה שמחאת רוטשילד בתל אביב

    לא הצליחה

    כי כאשר כולם כבר ישבו סביב שולחנות עגולים ולבנים

    וכשכבר באנו לדבר

    לא היה מה לומר

    הבננו אז שכולנו שבורים ומרוסקים עד היסוד

    ובראש מורד הלכנו כולנו הביתה

    מפנימים את גודל השבר שקרה את בני עמנו

    שהסיכוי להתאחד אבד, ואבוד

    שוב חזרנו להיות לבד

    וכשאתה לבד

    אתה קורס לתוך עצמך

    כשאתה לבד

    אתה למעשה מת.

     

    יכולתי להשאיר את המאמר ככה

    ולהגדיל את עוצמת הדברים הנוקבים

    וההתעוררות הפנימית שיכולה לבוא מיזה

    אבל היות ואנחנו יהודים

    מצווה עלינו לסיים בדבר טוב.

     

    לכל אחד מאיתנו יש בחירה

    לצאת מתוך ההפיכה הזאת

    אין זאת גזרת מלך

    ואל לנו ללכת שבי אחרי דמיונות

    ולמרות שהמציאות מאוד כואבת

    יש תקווה.

    אז לסגור את פי הכזבים של המדיה:

    טלויזיה, רדיו...

    חברים בכאילו שמדברים פוליטיקה

    וכל מיני בטלנים שיושבים ומבזבזים את הזמן.

    ולסנן את האינטרנט סנן הייטב.

     

    להעצים את הטוב אפילו שהוא מועט

    [ואל תדאגו הוא עוד יגדל, יגדל הרבה].

    להימנע מהרע ועניינו.

    לחדש את הקשר שלנו

    עם בוראנו יוצרנו, הוא אלוקינו.

    ולהבריא.

    להבריא את הנפש

    להבריא את הגוף

    להבריא את המשפחה

    להבריא את השכונה

    ואם אי אפשר

    ללכת למקום טוב

    ואם צריך

    לחפש אותו בנרות.

     

    כי יש מקום טוב

    הוא קיים

    אז שווה לחפש

    שווה להשקיע

    הלא על חיינו פה מדובר

    וכל אשר לאדם ייתן בעד נפשו.

     

    ועוד דבר אחרון:

    גם אם אין מקום פיזי טוב

    או לא יהיה בעתיד

    וכלו כל הקיצים

    תמיד יש מקום בלב

    מקום בו שוכנות המחשבות

    אותו אפשר אם רוצים

    לשמור עליו מכל מישמר

    אליו שום דבר רע או מזיק לא יכול להיכנס.

     

    אם אדם באמת רוצה

    זה אפשרי.

    ומה שהוא עכשיו בגדר דמיון

    יכול בהחלט להפוך למציאות.

    אני עשיתי את זה.

    ואם אני עשיתי את זה

    שאני בגדר אדם רגיל

    ולא מוכשר בשום דבר באופן מיוחד

    כל אחד יכול.

     

    וטיפ יקר:

    האלוקים נוכח בעולם כל הזמן

    ונמצא בכל מקום.

    אפילו על הירח, אפילו בקוטב הצפוני

    אפילו במעבה(=בעומק) האדמה

    בכל מקום אפשר לקרוא לו והוא יעזור לפי העניין.

     

    האלוקים מתחבא או חבוי בעולם

    על האדם משימה ראשית והיא לגלות אותו

    אלוקים נמצא בעיקר בלב פנימה

    במקום עמוק מאוד ובראשיתי

    לשם כך דרושים הרבה שנים של עבודה והתמדה

    לרכוש חכמה וטוב לב

    כי רק האדם הראוי יראה את פני המלך

    וכי אין לבוא אל המלך בלבוש שק, ובלויי סחבות(הרי זה משל)

    וכמו שהבגדים הם לבוש לגוף

    כך הנפש היא לבוש לנשמה

    נפש לא נקייה הרי זה לבוש לא נקי

    ובהכרח אדם בעל נפש כזאת לא יקורב אל המלך

    ולא יראה מאורות(=אור).

     

    לא מדובר פה בסתם עבודה קשה

    אלא זוהי העבודה הכי קשה שיש

    והדבר היחידי שבאמת שווה בו להשקיע

    כי כל הדברים החומריים אובדים

    לכולם יש חיי מדף והם מתכלים לבסוף

    רק האמונה ופיתוח חוש זה נשאר לעד

    כמו כל הדברים הרוחניים באמת

    (יש דברים שניראים כרוחניים ואינם כאלה כי בחומריות יסודם)

    כדי למצוא "אמת" יש לעבוד קשה

    ולתת את הכל, בפול אנג'ן(=מנוע)

    אבל בגמישות ובתבונה, בחכמה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      אדיבפרידמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין