0
זה התחיל בנסיעה למונטנגרו, באוטובוס שהעביר אותי מאולם הנוסעים אל המטוס הממתין של "אייר סרביה". מישהי דיברה שם לידי ללא הפסקה ואני זוכר היטב כי ספרתי את המילה "כאילו", בכל שלוש מילים שלה - בדיוק.
חשבתי לעצמי שזה מוגזם, כאילו מה קורה כאן. איך המילה הזאת קפצה ונכנסה בלבוש שונה וסתמי כל כך לשפה העברית. משהו כמו ה- YOU KNOW של דוברי האמריקנית - רק יותר גרוע. ועכשיו אני מוצא שגם אנשים שיודעים להביע את עצמם, כאילו, לא מפסיקים לטרטר את הכאילו הזה בכל משפט שני. עד כאן תוצאות ההתבוננות והתצפית המשתתפת שלי בסלנג הנוהג עתה. אלא שהתופעה הולכת ומחמירה: פתאום אני שומע את עצמי אומר את המילה כאילו. טוב אולי זה לא מגיח ובא כל שלוש מילים, כאילו, אבל היא נתקעת לי בגודש שלא שיערתי. איך אני בולם כאילו, את המילה הזאת שבאה ולא רוצה לצאת. אני אעשה לה טכס גירוש, כאילו. וזה אחד השלבים הראשונים שבו. כאילו – צאי לי מהמילון. עכשיו. כאילו מיד. בצילום למעלה: נוף מחדר המלון בבודווה, מונטנגרו. הכל כל כך רגוע, כאילו.
|