כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    קראבאמבולי!

    35 תגובות   יום שישי , 28/8/15, 10:12

    זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח


    סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב.

     

     

     

    מאז 1953 מתלוות לזכרונותיך ההצגות שעשית, 47 במספר, בהן שבע הצגות לחג הולדתו של הקיבוץ.

    זה התחיל במחזה לחג ה-5 של יזרעאל (שלא יצא מזה כלום) ונמשך עד חג ה-36' שגם אותו כבר הזכרת.

    לקראת אוגוסט 1963 ציפו ממך לעשות איזה מופע. אתה זוכר איך ישבת וכתבת את "נאום הכוס ציפור הלילה".

    זה היה מחזה על אחד מוישה, הפוגש בציפור כוס שניצבת על עמוד חשמל ומדברת איתו ועם הקהל על החיים בקיבוץ ועל בכלל.

    ''

    המחזה מכיל גם קטע על זקני יזרעאל "מפרשת נבות".

    אתה חברת והלחנת שישה שירים שנכתבו במיוחד למחזה הזה. לפחות שניים מהם זכורים היטב להרבה חברות וחברים:


    "עם ערב במרומי גבעה" ו"בלדה לנבות".


    את המחזה כתבת 6 שנים לפני לימודי הפילוסופיה  והתאטרון באוניברסיטה.

    אתה זוכר שבזמן בימוי המחזה על ידך הרגשת בעליל שאתה לא מבין כלום, לא בדרמטורגיה ולא בבימוי.

    זאת על אף שכבר כתבת מחזות על פי הזמנה מבחוץ, למשל "רשות ההרהור", שבוצע בהצלחה בועידה של הקיבוץ המאוחד בקיבוץ יגור.

    תחושה זאת התעצמה ב-1968  בחג ה20 לקיבוץ יזרעאל, כשכתבת וגם שיחקת בהצגה "איוב ג'ונס", אליה ואל אחרות עוד תחזור.

    על פי עדותם של אחרים וגם עקב פרסום "נאום הכוס, ציפור הלילה" בעיתון "שדמות".  ידעת כי "נאום הכוס" הייתה הצגה לא רעה בכלל.

    רבים סברו שהיא אפילו יצירה מעניינת ומעוררת למחשבה. אתה לא שוכח את השחקנית אווה סלושני ז"ל שישבה בצמרת עץ הבוהיניה (שישנו עד היום) וצווחה בתור ציפור כוס.

    אתה גם לא שוכח את החברה דורית צמרת (דורקי) ששרה סולו, זמרת מצויינת שזכתה לשבחים מפי מאיר הרניק ז"ל, כשביצעה את הבלדה לנבות בתוכנית הרדיו "שירו שיר".

    ''

    ההצגה הזאת בוצעה בדשא הגדול בין הצריפים על במת קרשים אותה בנית במו ידיך וגם חטפת מכת פטיש נוראה על האצבע.

    במרפאה נתנו לך חצי כדור נומינאל בשביל שתצליח לישון ואתה נרדמת עד למחרת בצהריים. שינה לא נורמאלית.

    סליחה, אבל אתה זוכר משם (חרף בורותך בבימוי) את הקטע עם אלק ברייזבלט בתור מוישה שדופק בדלת וירטואלית בכדי להכנס לאיזה מקום.  

    נדמה לך שאת הרעיון לדפיקות בדלת הוירטואלית  סחבת מהסרט "מָארָה סָאד"  בבימויו של הגאון  פִּיטֶר בְּרוּק, כשאת שַּרְלוֹט קוֹרְדֵיי הרוצחת מגלמת גְלֶנְדָה גֶ'קְסוֹן האגדית.

    לפני הרצח היא דופקת בדלת שלוש פעמים. יש לה פיגיון ביד וזה קצת מפחיד.

    קטע משגע היה איך ששרלוט קורדיי מצליפה בג'אן פול מארה בעזרת שערותיה הפרועות ומשתלשלות כלפי מטה.      


    בסוף 1968 כתבת כאמור את "איוב ג'ונס". כאן אתה מרשה לעצמך לצטט מה שכתבת על זה ב-1974, מתוך הספר "משהו על מישהו" בעקבות חג ה-25 של יזרעאל.


    ..."אל חג ה-20 של יזרעאל הגעתי בהיותי מזכיר המשק. כאשר תפסה אותי ועדת החג ושוב נתבקשתי לכתוב ולהציג משהו, חשתי כי איני יכול לכתוב, שלא לדבר על בימוי.

    ככל שהלכתי והתבגרתי, ככל שנסיוני בכתיבה העשיר בכיוונים שונים ומשונים,

    תפסתי כי אני חסר כלים בסיסיים לבניית מחזה, לעיצוב דמויות וכל הקשור בדרמטורגיה. הבנתי כי בטקסט מחוכם אין די.

    מכל מקום הועמדתי מול חוסר ברירה ונגשתי לכתוב.

    כשנה לפני כן כתבתי מחזה לבני י"ב  (שלא הוצג) המבוסס על סיפור איוב מהתנ"ך. עכשיו אני מבין כי בחוש טבעי כלשהו בחרתי לדבוק במיתוס ש"עובד".

    ''

    איוב הוא מיתוס מצויין. אז כתבתי מחזה בשם "איוב ג'ונס". המחזה עסק  בלבטיו של בן קיבוץ המתלבט מול המציאות האכזרית המתגלה לו אחרי שסיים את בית הספר.

    על אותו מיתוס ניסיתי בחג ה-20 לכתוב מחזה שעניינו – כיצד סובל חבר קיבוץ  ששמו איוב מהתנהגות הכלל כלפי הפרט.  כבסיפור איוב התנכי, מהמרים המלאכים בשמיים על  כך שחבר הקיבוץ איוב יישבר, יקלל ויעזוב את הקיבוץ אם יתנסה בסבל רב מדי. איוב מוצע להיות מזכיר. הוא נענה לאחר היסוסים רבים. לאחר מכן מחליטה ועדה כלשהי כי הוא אינו מתאים. איוב שמח להיפטר מן העניין אך אשתו רואה זאת כבזיון ועושה לו את המוות.  איוב נשבר. הרֵעים באים לנחם. איוב אינו מקבל את תרוציהם אך ניחם בעצם בואם להתנצל על העוול.


    מחזה זה היה נסיון רציני להיצמד לסיפור מעשים אחד, לעלילה אחת. היה כאן ויתור מחושב על זריזות עט וחכמות של צחוקים "בטוחים". היו שם שמיים, שטן, מלאכים וכיו"ב. ההצגה היתה מוזרה. קטעי השמיים היו נחמדים. כל השאר היה, לדעתי, כישלון שאיננו מקרי וגם סתם קשקוש על הבמה.

    הצופים לא סברו כך (זה מה שאמרו לי) אך בהשוואה להתלהבות בה התקבלו מחזותי הקודמים – אני יודע שצדקתי בהערכה זו.

    אגב, את איוב שיחקתי אני.

    ביימה חברת יזרעאל – בימוי פשטני וחסר מעוף, המתבסס על כך שהטקסט "יעבוד" בעצמו."

    למעשה, זה כן היה טקסט "מחוכמן" על סתם דברים שלא בדיוק התרחשו על הבמה. וזה בניגוד לאלף-בית של מחזה. Don`t tell me, show me.

     

     

    בפסקה האחרונה דיברת על זה ש"ככל שהלכתי והתבגרתי, ככל שנסיוני בכתיבה העשיר בכיוונים שונים ומשונים, תפסתי כי אני חסר כלים בסיסיים לבניית מחזה, לעיצוב דמויות וכל הקשור בדרמטורגיה. "


    אז לפני שאתה שוכח, נא לרשום לפניך "שהשונים והמשונים" האלה היתה כתיבת תכנית ללהקה צבאית בפיקוד דרום ב-1974. אתה התכוונת לכתוב תכנית שלמה על שירי חיילים מכל העולם ומכל הזמנים.

    לא יצא מזה כלום (כרגיל) אבל התנסית בחיפוש מעמיק אחר כל חומר שירי שעניינו בחיילוּת.

    בין השאר תרגמת, לא יאומן כי יסופר, את הפואמה המפורסמת "שני גְרֶנָדִירים" של הָיְינְרִיךְ הָיִינֶה.

    אתה זוכר שאמא שלך היתה מדקלמת את זה ברוסית והיתה חוזרת ואומרת שזאת אחת היצירות החשובות ביותר בהסטוריה של אירופה.

    זכרת משהו על שני גרנדירים ומהרת לחפש את הטקסט. אתה לא זוכר בדיוק איך ומניין, אבל הגעת דוקא אל הטקסט המקורי בשפה הגרמנית. ישבת עם גיסתך, שהיא מומחית לתרגום מגרמנית, והיא טרחה והעניקה לך תרגום די חופשי לשפה העברית.

    לאחר שנים שמעת פעם ברדיו כי קיימים כמה תרגומים לאותה הפואמה. כשהקשבת להם, אז כל אחד היה ממש סיפור אחר מבחינה לשונית. התרגום שלך מתווסף לאוסף הזה.

    ''

    בתכנית ללהקה הצבאית היו אמורים החיילות והחיילים לשיר, לשחק ולרקוד כל מיני שירים, לפעמים די מפולפלים ובוטים, כמו ששירי חיילים צריכים להיות. אבל באמצע התכנית שיבצת את "שני הגרנדירים" על מנת לגוון את התכנית במשהו יותר רציני, מפי חייליו של נפוליאון.

     

    שְׁנֵי גְרֶנָדִירִים

     

    מִשֶּׁבִי בְּרוּסְיָה, הַבַּיְתָה, צָרְפַת,

    שְׁנֵי גְרֶנָדִירִים חָזָרוּ.

    עַד גְּבוּל  גֶּרְמַנְיָה, כּוֹחָם בָּם עָמַד.

    לְפֶתַע פְּנֵיהֶם חָוָרוּ.

     

    כִּי שָׁם נִחֲתָה עַל רֹאשָׁם  תַּדְהֵמָה!

    צָרְפַת נָפְלָה!  שֹׁד וָשֶׁבֶר!

    הֻכָּה הַצָּבָא הָאַדִּיר, עַד חָרְמָה,

    הַקֵּיסָר, הַקֵּיסָר בַּשֶּׁבִיו.

     

    לֹא יָכְלוּ גְרֶנָדִירִים עֲצוֹר בֶּכִי מַר,

    כִּי נִשְׁבַּר לִבָבָם מִיֵּאוּשׁ.

    שַׂח אֶחָד: פִּצְעִי שׁוּב נִפְעַר,

    הוּא שׁוֹתֵת וּבוֹעֵר. הוּא אָנוּשׁ.

     

    אָמַר הַשֵּׁנִי: זֶהוּ קֵץ שִׁירַתֶנוּ.

    מוֹתְךָ, לוּ יָבוֹא גַּם עָלַי.

    אַךְ אִשָּׁה לִי וְיֶלֶד קָטָן בְּבֵיתֵנוּ

    יֹאבָד גּוֹרָלָם בִּלְעָדַיי.

     

    מַה לִּי אִשָּׁה, מַה לִּי יֶלֶד קָטָן,

    לֹא הֶמָה בְּרֹאשׁ מַעְיָנַי.

    יְקַבְּצוּ נְדָבוֹת, אִם יַכֵּם הַכָּפָן,

    הַקֵּיסָר בַּשִּׁבְיָה, אָלְלַיי.

     

    עָשֶׂה, נָא אֲחִי מִשְׁאַלְתִּי הָאַחַת:

    אִם אַמּוּת, הָרֵי צַוָּאָתִי:

    הַעֲלֵה אֶת גּוּפִי לֶאֶרֶץ צָרְפַת.

    אֶקָּבֵר בְּעָפָר צָרְפָתִי.

     

    צְלַב הַגְּבוּרָה, אֲדֹם הַסֶּרֶט,

    אֶל לוּחַ לִבִּי, גַּם תִּקְשֹׁר,

    רוֹבִי בְּיָדַי תִּתֵּן לְמִשְׁמֶרֶת,

    חַרְבִּי לְמָתְנַי תַּחֲגֹּר.

     

    כָּךְ אָנוּחַ. אַקְשִׁיב בַּדְּמָמָה.

    בַּקֶּבֶר אֱהִי לְמִּשְׁמָר.

    עַד יָבוֹא בְּאָזְנַי שְׁאוֹן תּוֹתְחֵי מִלְחָמָה,

    קוֹל הַלְמוּת הַפְּרָסוֹת הַמֻּכָּר.

     

    רָכוּב, יַחֲלֹף הַקֵּיסָר עַל קִבְרִי,

    בְּצִלְצוּל חֲרָבוֹת מַבְהִיקוֹת.

    אָז, חָמוּשׁ, אֲזַנֵּק מִקִּבְרִי,

    בְּשֵׁרוּת  הַקֵּיסָר שׁוּב לִהְיוֹת !

     

    אגב, מה זה בדיוק "גְרֶנָדִירִים"? עיון קצר מגלה שהגרנדירים הם אלה שהלכו בתוך שורת החיילים המתנפלת על האויב, נושאים בידיהם פצצות עגולות עם פתיל שצריך להדליק אותו לפני שזורקים את הכדור-פצצה הזה. אפשר למצוא אותם באיורים לספרים של פעם.

     

     

    עכשיו עוד שיר מתוך האוסף של "שירי חיילות"  על פי מקורות שונים ובעיקר פרי דימיונך...

     

    "קראבאמבולי"

     

           אם הקיסר היה בן אדם,היה נותן לחיילים.

           חצי יום חופשה ובקבוק של יין ,בשביל לשתות קראבאמבולי!

     

           קרבמבולי ,קרבמבולי, שותים כל היום קראבאמבולי!

           בלילה ,בחבית  קראבאמבולי!

     

           אם המאדאם הייתה בן אדם,הייתה עושה לחיילים.

           חצי הנחה בסוף השבוע,וגם לשתות קראבאמבולי!

     

           קראבאמבולי,קראבאמבולי.!...

     

     

          אם המם צדי היה בן אדם , היה דופק לחיילים.

          במקום סתם תלונות ,באופן קבוע  חצי ארגז קראבאמבולי!

     

          קראבאמבולי ,קראבאמבולי,שותים כל היום קראבאמבולי!

          בלילה בחבית קראבאמבולי!

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (35)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/9/15 18:41:
      משעשע ומרתק כאחד :) והציורים ..... פשוט מדהימים
        5/9/15 11:22:
      בסיפוריך, אתה צובע את פרקי ההיסטוריה של המדינה בצבעים חיים ועזים ומאיר אותה בסיפורים מרתקים. תודה :)
        3/9/15 12:42:

      אחאב חברי

      התמוגגתי לקרוא עוד מזיכרונותיו של אביך

      הציורים והשירים פרי מכחולו ועטו נהדרים

      שאפו לאביך ולכישרונותיו הרבים

      * המשך יום טוב ותודה ששיתפת אותנו

        1/9/15 14:18:
      יופי של ציורים והסיפור ,השיר פשוט נהדרים
        1/9/15 14:16:
      יופי של תמונות, והסיפור פשוט נפלא.
        1/9/15 12:05:

      צטט: א ח א ב 2015-08-29 16:27:06

      צטט: איילתayeletא 2015-08-29 12:33:26

      הי אמנון ואחאב. אמנון, מחזות מעניינים כתבת.מעניין יהיה לקרוא מהו נאום ציפור הכוס ואיוב ג'ונס ולהביט במחזות. נכס צאן ברזל היית לאנשי יזרעאל. וחוש דרמטי? נולדת איתו.:-) אהבתי את בגבעה אור דולק בחשיכה. ואת המלך אהב את עמו. הגרנדירים חזק. לא נולדנו עם קסדה על הראש אבל חובשים אותה. והקראמבולי..הציורים ניפלאים וחזקים ומספרים את הסיפור. עכשיו אלך לחפש את הסצנה במארה סאד.. יו מה זה היה שם? :-)

      מחזות שכתב אמנון בקר

      קראתי את המחזה השיחה עם ציפור הכוס. מרתקת השיחה ותיאטרון מעולה. ברמה גבוהה מאוד ומעוררת מחשבות על האבסורד.

      אוצר מדהים המחזות!!!

        1/9/15 00:53:
      ציורים מעניינים
        31/8/15 21:14:

      צטט: נחרצה 2015-08-31 16:20:24

      איוב התנכ"י הועמד במבחן... סופו של דבר ועניין קיבל חזרה את כל מה שאיבד. זה של הקיבוץ - סבל לגמרי לא רק מחברי הקיבוץ שהדיחו אותו מהתפקיד אלא בעיקר מאשתו שלא העריכה אותו ועשתה לו את המוות... שמעתי משפט לאחרונה - שתתה את דמו בקשית של טרופית... זה עונש לכשעצמו. להנחתי, היה מעדיף לאבד אותה ולא לקבלה בחזרה. והציורים ממש מרשימים - בעיקר הכוס הססגוני.
      בקשית של טרופית - תודה :) 
        31/8/15 16:20:
      איוב התנכ"י הועמד במבחן... סופו של דבר ועניין קיבל חזרה את כל מה שאיבד. זה של הקיבוץ - סבל לגמרי לא רק מחברי הקיבוץ שהדיחו אותו מהתפקיד אלא בעיקר מאשתו שלא העריכה אותו ועשתה לו את המוות... שמעתי משפט לאחרונה - שתתה את דמו בקשית של טרופית... זה עונש לכשעצמו. להנחתי, היה מעדיף לאבד אותה ולא לקבלה בחזרה. והציורים ממש מרשימים - בעיקר הכוס הססגוני.
        30/8/15 19:40:

      צטט: hkadman 2015-08-30 19:24:29

      קראתי שעה ארוכה את הפוסט המרתק הזה אחאב, התפעלתי מניסיונך הרב, וצניעותך הדהימה אותי. ידעתי כל כך מעט עליך, והנה מסתבר שאתה איש אשכולות ואני תקווה שתוסיף לנצל את כשרונותיך ביתר שאת. תודה אחאב נהניתי להכירך כיאות.

      תודה חנן. המחמאות לאבי - אמנון בקר הכותב. אני רק מעלה לבמת הקפה "( 

        30/8/15 19:24:
      קראתי שעה ארוכה את הפוסט המרתק הזה אחאב, התפעלתי מניסיונך הרב, וצניעותך הדהימה אותי. ידעתי כל כך מעט עליך, והנה מסתבר שאתה איש אשכולות ואני תקווה שתוסיף לנצל את כשרונותיך ביתר שאת. תודה אחאב נהניתי להכירך כיאות.
        30/8/15 17:31:
      שיר הגרנדירים היכה בבטני.
        29/8/15 23:25:
      טוב שיש מי שזוכר לא לשכוח כאלה חוויות נפלאות. ועוד יותר טוב שיש אותך שמתעד את כל הנ"ל כדי שגם אנחנו נדע את הטעמים של פעם - של מזמן, של התקופה שעברה מן העולם. שבוע טוב אחאב.
        29/8/15 23:06:

      אחאב היקר.

      כמה נעים ונחמד לקרוא בעונג-  את הזיכרונות והתוכניות מאותם ימים,

      ולהתבונן ביצירות היפהפיות שאביך צייר.

      שיהיה לך שבוע טוב ויצירתי.

      ובשורות טובות.

      בברכה

      אהובה.


        29/8/15 19:51:
      לא יאומן כי יסופר המשורר ע.הילל.....ומה אתה מצפה גם קרמבולי וגם את הבחורה? הציורים מדהימים אחד אחד במיוחד הכחול....והנה יש לך נסיון כתיבה שרכשת במשך השנים והוא אפילו מעניין..כתוב יופי
        29/8/15 16:30:

      צטט: rosanak 2015-08-28 10:52:51

      כל כך הרבה אינפורמציה מעניינת בפוסט אחד... אין כמוך! נגע ללבי הקטע הבא: "סובל חבר קיבוץ ששמו איוב מהתנהגות הכלל כלפי הפרט. כבסיפור איוב התנכי, מהמרים המלאכים בשמיים על כך שחבר הקיבוץ איוב יישבר, יקלל ויעזוב את הקיבוץ אם יתנסה בסבל רב מדי". זה קרה ב1968 - - כבר אנשים קיללו ואיימו לעזוב את הקיבוץ.. לקח להם הרבה זמן לממש

      זו הסביבה בה חי ויצר הכותב. הבעיות הבסיסיות של האדם לא שונות, בקיבוץ או מחוצה לו. רק שבקיבוץ דברים הדהדו באופן מיידי ומואר ודרמטי משהו. 

        29/8/15 16:28:

      צטט: ~בועז22~ 2015-08-28 18:40:17

      כרגיל..., מרתק ומעשיר באופן יוצא מגדר הרגיל!!!!

      תודה

      חיוך

      לעניין קראמבאבולי:

      קראמבאבולי הוא ליקר שמקורו במחוז דנציג, גרמניה.

      לראשונה הוא הוזכר ותועד בתור שכזה, בירחון סטודנטיאלי

      באמצע המאה ה-19, כאשר פורסם באותו הירחון שיר-עם

      ישן שאליו חובר לחן שהיה ידוע כבר כ-100 שנים קודם לכן...

      הוא הפך למעין המנון "שיכורים" ונדד אל הארצות הסמוכות

      והיה פופולארי במסבאות ובבתי היין. 

      טוענים שאלתרמן הושפע ממנו כאשר כתב את שיר השיכור...

      בדיוק :) 

        29/8/15 16:27:

      צטט: איילתayeletא 2015-08-29 12:33:26

      הי אמנון ואחאב. אמנון, מחזות מעניינים כתבת.מעניין יהיה לקרוא מהו נאום ציפור הכוס ואיוב ג'ונס ולהביט במחזות. נכס צאן ברזל היית לאנשי יזרעאל. וחוש דרמטי? נולדת איתו.:-) אהבתי את בגבעה אור דולק בחשיכה. ואת המלך אהב את עמו. הגרנדירים חזק. לא נולדנו עם קסדה על הראש אבל חובשים אותה. והקראמבולי..הציורים ניפלאים וחזקים ומספרים את הסיפור. עכשיו אלך לחפש את הסצנה במארה סאד.. יו מה זה היה שם? :-)

      מחזות שכתב אמנון בקר
        29/8/15 13:07:

      חחחחחחחחחח חיוך

      הפוסטים האחרונים שלך מעלים חיוך על פני.

        29/8/15 12:33:
      הי אמנון ואחאב. אמנון, מחזות מעניינים כתבת.מעניין יהיה לקרוא מהו נאום ציפור הכוס ואיוב ג'ונס ולהביט במחזות. נכס צאן ברזל היית לאנשי יזרעאל. וחוש דרמטי? נולדת איתו.:-) אהבתי את בגבעה אור דולק בחשיכה. ואת המלך אהב את עמו. הגרנדירים חזק. לא נולדנו עם קסדה על הראש אבל חובשים אותה. והקראמבולי..הציורים ניפלאים וחזקים ומספרים את הסיפור. עכשיו אלך לחפש את הסצנה במארה סאד.. יו מה זה היה שם? :-)
        29/8/15 11:26:
      ההצגות נשמעות יפות
        29/8/15 08:19:
      שיר סיום נהדר לפרק המחזות . איוב ג'ונס מזכיר לי דברים העולים בספר "גוף ראשון-רבים" ציורים נהדרים
        29/8/15 00:34:
      איש חיל, אמנון בקר, ציוריו ומעלליו.
        28/8/15 23:37:
      http://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=1744
        28/8/15 23:36:
      http://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=1744#versions
        28/8/15 21:25:
      מחזות, שירים וציורים נהדרים, המון יופי להתמוגגות כאן. נהנתי עד למאוד לקרוא, תודה :)
        28/8/15 20:40:
      עוד פרק מרתק! הציור "איוב" נפלא נפלא! גם האחרים אבל זה הכי הכי
        28/8/15 20:30:
      תודה, הציורים תמיד נהדרים והיום עוד יותר. תודה רבה
        28/8/15 18:42:
      מרתק!
        28/8/15 18:40:

      כרגיל..., מרתק ומעשיר באופן יוצא מגדר הרגיל!!!!

      תודה

      חיוך

      לעניין קראמבאבולי:

      קראמבאבולי הוא ליקר שמקורו במחוז דנציג, גרמניה.

      לראשונה הוא הוזכר ותועד בתור שכזה, בירחון סטודנטיאלי

      באמצע המאה ה-19, כאשר פורסם באותו הירחון שיר-עם

      ישן שאליו חובר לחן שהיה ידוע כבר כ-100 שנים קודם לכן...

      הוא הפך למעין המנון "שיכורים" ונדד אל הארצות הסמוכות

      והיה פופולארי במסבאות ובבתי היין. 

      טוענים שאלתרמן הושפע ממנו כאשר כתב את שיר השיכור...

        28/8/15 17:32:

      נהדרים הציורים !!

      ואת בלדה לנבות.

      את המילים הצלחתי לקרוא.

      אבל לא לשמוע אותה שרה,

        28/8/15 17:20:
      השירים והציורים כתיבת הצגות וואו מוכשר ברמות היסטוריה של איש ,אב וקיבוץ .
        28/8/15 17:05:
      יפה מעניין... והציורים נפלאים!
        28/8/15 10:52:
      כל כך הרבה אינפורמציה מעניינת בפוסט אחד... אין כמוך! נגע ללבי הקטע הבא: "סובל חבר קיבוץ ששמו איוב מהתנהגות הכלל כלפי הפרט. כבסיפור איוב התנכי, מהמרים המלאכים בשמיים על כך שחבר הקיבוץ איוב יישבר, יקלל ויעזוב את הקיבוץ אם יתנסה בסבל רב מדי". זה קרה ב1968 - - כבר אנשים קיללו ואיימו לעזוב את הקיבוץ.. לקח להם הרבה זמן לממש
        28/8/15 10:41:
      יפה למדתי משהו חדש.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין