כותרות TheMarker >
    ';

    מעט מן האור

    ארכיון

    תגיות

    פרופיל

    alxm
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פרשת השבוע - כי תצא

    12 תגובות   יום ראשון, 30/8/15, 00:40

    בן סורר ומורה - שיעור בחינוך

    פרשת בן סורר ומורה היא אחת מהפרשות הקשות יותר להבנה בתורה. בן שאינו שומע בקול אביו ובקול אמו , הוריו מביאים אותו לבין הדין ושם בית הדין דנים בדבר , ועונשו הוא למות בסקילה .

    מדוע ? האם באמת הוא עשה עבירה כה חמורה עד שעונשו הוא למות ? מה היו מעשיו ?

    לפי הכתוב בתורה , מה שעשה אותו בן סורר ומורה הוא שאינו שומע בקול אביו ובקול אמו , 'זולל וסובא' .

    לפי חלק מהמפרשים הכוונה היא שהוא אוכל כמות בשר ושותה יין בצורה כה קיצונית , עד שהוא צריך כבר לגנוב מאביו כסף , ואין כבר דרך חזרה מכאן ובעתיד הוא פשוט יעמוד בדרכים וילסטם את הבריות .

    התורה ירדה לסוף דעתו של אדם , שזהו מצב כל כך קיצוני עד שאין ממנו כבר דרך

    חזרה . ומדוע אם כן להעניש אותו בעונש כה חמור ?

    לפי דברי המשנה בסנהדרין "בן סורר ומורה נידון על שם סופו , ימות זכאי ואל ימות חייב" , עדיף שימות כעת בעודו זכאי , עוד לפני שיגיע למצב של חטאים חמורים בפועל ואז ימות חייב .

    לעומת זאת , הרמב"ן מסביר שהסיבה היא לא בגלל הבן עצמו , אלא למען הציבור :

    "כי לא הומת בגודל חטאו , אלא לייסר בו את הרבים ושלא יהיה תקלה לאחרים...". המטרה היא ללמד את הציבור שלא להגיע למצבים כה חמורים .

    ובכל זאת הגמרא בסנהדרין דף ע"א מביאה דעה האומרת :

    "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב ? דרוש וקבל שכר".

    התנאים שצריכים להתקיים בכדי שאכן דינו של אותו בן יהיה דין של בן סורר ומורה ,

    הם די נדירים , אם בכלל יכולים להתקיים :

    "רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה" .

    האם והאב חייבים להיות שווים אחד לשני בקול , מראה ובקומה בכדי שאכן דינו יהיה דין בן סורר ומורה , ולכן אומרת הגמרא שלא היה מעולם בן סורר ומורה , אלא הדבר ניתן לנו ללמוד , לדרוש ולקבל שכר .

    ומהו אותו לימוד ודרישה שיש לנו ללמוד מפרשת בן סורר ומורה ?

    נעיין בדבריו של הרש"ר הירש , שלומד מפרשה זאת רעיון חינוכי עמוק וחשוב ביותר : "איננו שומע בקול אביו ובקול אמו"

    - רק אם יש לילד גם אב וגם אם , ורק אם גם אביו וגם אמו הפעילו עליו את השפעתם המחנכת , ורק אם האב והאם מדברים בקול אחד...

    ורק אם שניהם עומדים מול הילד באותה מידה של כובד ראש וכבוד , ומעל הכל רק אם יש ביניהם אחדות דעים ורצון משותף  - רק אז יכולים הם לומר לעצמם שלא הם אשמים בקלקלת בנם.

    אם חסר אחד מכל אלה , ובייחוד אם אין הסכמה בין האב לבין האם ואין הם מחנכים בכיוון אחד , הרי קלקלת הילד עדיין איננה מוכיחה את ההשחתה המוסרית של טבעו . אילו נתחנך כהלכה על ידי אביו ואמו , אפשר שהיה מתפתח בדרך אחרת .

    ומה שעוות בידי ההורים יכול לתקון (=להיות מתוקן) על ידי החיים והניסיון .

    ההסכמה הגמורה בין האב לבין האם היא התנאי הקודם לכל האמור כאן" .

    רק כאשר ההורים יתנו לבן חינוך מעולה שאין בו כל טעות ומגרעה , רק אז נוכל באמת לומר שהבן הוא בן סורר ומורה מצד עצמו , אך אם היה פגם בחינוך של הוריו כלפיו , אם הם לא שידרו מסרים אחידים וכו' , אזי היה פגם מסוים בחינוך ולא ניתן לומר שהבן הוא בן סורר ומורה והפגמים בו טבועים בו מצד עצמו , כיוון שיתכן מאוד וההתנהגות שלו נובעת מהטעיות בחינוך שקיבל . החינוך אותו מצריכה התורה כתנאי בבן סורר ומורה , הוא חינוך של 'תנאי מעבדה' שכנראה לעולם לא יכול להתקיים ולכן בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות . ובכל זאת השאיפה של ההורים המחנכים צריכה להיות כזאת , שהם ישדרו מסרים אחדים לילדיהם , יעמדו בקומה איתנה וברצון משותף מול ילדיהם , זהו החינוך האידיאלי שלשם צריכים ההורים לכוון.

     

    חובה לחיות חיים כלליים

    העולם המערבי בהשפעת הנצרות מחנך את האדם לחיות חיים פרטיים .

    "חייה ותן לחיות"

    - תחיה את חייך , אתה יכול לעשות כל מה שאתה רוצה לעשות בתוך ד' אמותיך , כל עוד אינך מפריע לשכן שלך .

    אין לך חובה לעזור לזולת , אלא אל תפגע בו .

    אמנם יש ערך חשוב לתת צדקה ולעזור לאחרים אך לא ניתן לחייב זאת את האדם ,

    אלא זה מגיע ממקום של חמלה , של רחמים , של חסד .

    האם ניתן לקבוע בחוק בעולם המערבי לעזור לאדם אחר? קשה מאוד .

    ניתן לחייב אדם שלא לפגוע באחר .

    אין זו דרכה של היהדות .

    לא די לתורה שאינך מפריע לשני ואינך פוגע בו , אלא גם מוטלת עליך מצווה וחובה לעזור לאחיך האביון , יש חובות פרטיות ויש חובות חברתיות מהתורה .

    אתה לא יכול לראות אדם מישראל בצרה ולהתעלם ולא לעזור לו - לא רק ממקום של חמלה ורחמים , מנקיפות מצפון , אלא מחובה אמיתית הבאה מערבות הדדית .

    "לא תראה את שור אחיך או את שיו נידחים והתעלמת מהם - השב תשיבם לאחיך"

    - אסור לך לראות את אבידת אחיך ולהתעלם , יש חובה להחזיר את האבדה , לקחת אותה אליך ולחפש את הבעלים .

    "לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם , הקם תקים עמו" - אתה לא יכול להתעלם כאשר אחיך זקוק לטעון בסחורה את חמורו , יש ערבות הדדית המחייבת את האדם לפעול ולעזור לכל אחד מעם ישראל .

    יש מקרים שבהם אתה יכול לעזור מעט , יש מקרים שבהם אתה יכול לעזור הרבה , אך אינך יכול להתעלם ממציאות שבה אחיך מעם ישראל נמצא במצב מסוים והוא נדרש לעזרה .

    מה הערך העומד מאחורי המצוות הללו ?

    על פי הנאמר בשמות כ"ג יש חובה גדולה על האדם לעזור במצוות טעינת החמור גם לשונאך , "וזכור האחווה ותשכח השנאה" (רמב"ן) , ערך האחווה האומר שכל ישראל אחים ולא כל אחד דואג לעצמו בלבד ועזרתו לאחרים באה מרחמים או לפנים משורת הדין .

    כל ישראל אחים ולכן כפי שיד ימין שלי עוזרת ליד שמאל , וכאשר אני עושה פעולה מסוימת אז כל איבר יש לו תפקיד אחר בזמן הפעולה , כך גם עזרתך לאחרים איננה עזרה למישהו רחוק ,  למישהו חיצוני , אלא שניכם יהודים , שניכם כאיברים בגוף אחד גדול הנקרא 'כנסת ישראל' וערך האחווה הזה צריך לגרום לאדם לראות את מצבו של האחר שהוא ממש כאחיו , ולעזור לו ולא להתעלם בטענה של 'לא ראיתי' , 'שמישהו אחר כבר יעשה' .

    אנשים רבים לצערנו חיים היום חיים פרטיים וצרים , מסתכלים על הצרכים האישיים שלהם בלבד , ומעבר לקירות ביתם אינם רואים דבר , אינם רואים את העניים ואת הזקוקים לעזרה , ואף אם הם רואים הם מקיימים את 'והתעלמת'...

    ההבנה שלנו היא שיראת השמיים של האדם צריכה לגרום לחפש מי מעם ישראל זקוק לעזרה , מה אני יכול לתת לעם ישראל , אינך יכול להתעלם כאשר אתה רואה מישהו שצריך את עזרתך , כי התעלמות מאיבר אחר בגוף היא התעלמות מהגוף כולו , התעלמות גם ממך בעצמך בסופו של דבר .

    אנחנו חיים חיים כלליים ולא פרטיים , אנחנו לא מתעלמים מצרות הפרט והכלל שסביבנו . זה ערך אחווה שאומר לעזור לכל יהודי מעם ישראל , ולפעמים דווקא יותר לזה שרחוק ממך , כגון שונא , או רחוק בצורת חיים שלו , בדעות שלו ,

    לא מתוך רחמים וחמלה , אלא מתוך חיבור אמתי בין עם ישראל .


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/9/15 18:06:

      שלמה ידידי היקר כאח לי,


      מכיוון שאני מאבחן כל דבר בחיים

      דרך הפריזמה הקולינרית, בחנתי

      את סוגיית "בן סורר זולל וסובא" והגעתי למסקנה

      שאכן היה שיעור בחינוך והסיכון להיסקל

      היה כוח ההרתעה, והראיה - אדוניהו בן חגית

      שהתנשא לאמור, אני אמלוך כשדוד אביו היה

      שכיב מרע - נאמר במלכים א' א'  ו' -

      "ולא עצבו אביו מימיו לאמור, מדוע ככה עשית?"

      וכאשר מרד אבשלום בדוד אביו וסיכן את חייו

      הזהיר את יואב, "לאט לי בנער אבשלום"

      והסוף ידוע - "בני בני אבשלום, מי יתן מותי תחתיך"

      בחינוך לצניעות היה גם היה השימוש בכוח ההרתעה

      אבל ההיסטוריה מלמדת שהורים לא השתמשו

      נגד בניהם בסמכות לסקול את בניהם גם במקרים

      חריגים, כמו במרד אבשלום ובהתנשאות של אדוניהו.

       

      ועל כך כתבתי בפרק הפותח את ספרי תחת הכותרת


      "החטא הקדמון"

       

      "עם ישראל סיגל עצמו לדרישת חוקי הטבע ונמנע מלהכניס

      לפיו כל דבר בלתי רצוי, והנביאים גינו את הגרגרנות ודיברו

      על לב העם לנהוג ריסון באכילה.

       

      משחר נעוריהם חונכו ילדי העברים להסתפקות במועט

      ובן סורר ומורה, זולל וסובא ואינו שומע בקול אביו ואימו

      היה צפוי לסקילה"

       

      שנה טובה ומבורכת

         לך וליקיריך

            מאחל מכל הלב

               ב ר ו ך

       

       

       

        3/9/15 07:33:
      שנה טובה ומאושרת, שלמה. שיתגשמו כל משאלות לבך לטובה.
        31/8/15 22:25:

      שלמה היקר.

       

      יישר כוח על המאמר הנפלא והמאיר.

      כן ירבו כמוך בישראל.

       

      שיהיה לך ולכל יקירך המשך- שבוע  טוב,מבורך ויצירתי.

       

      בברכה

      אהובה.

        31/8/15 15:05:
      אני חושבת שחמלה,לשם אני הכי מתחברת,בלי חמלה לכל הברואים אין טעם לחיות..ואם אין לנו בלב את המקום הזה שלחמול על אדם אחר אבוד עלינו.
        30/8/15 20:44:
      תובנות מענינות הבאת..נעים היה לקרא..גילוי נאות..קראתי מספר פעמים על מנת להבין..תודה ושבוע טוב..
        30/8/15 19:05:
      מתחברת לתגובתה של חגיגית. בסופו של יום חיבור אמת בין אנשים, כזה שמתוך זכות הלב והנפש, יודע לחולל יבשות כימים. תודה על הזרקור שהבאת לפרשת השבוע. תמיד טוב אצלך לקרוא ומעשיר את הדעת.
        30/8/15 11:18:
      שאפו, שבוע טוב :)
        30/8/15 11:18:
      שאפו, שבוע טוב :)
        30/8/15 11:11:
      פוסט חשוב... שבוע טוב...
        30/8/15 10:36:
      חגית היקרה - אמנם כתוב שלא היה מעולם בן סורר ומורה . פרשנויות המפרשים מוכיחות שגם להם , כמו גם לך היה הדבר קשה ... מצד שני את רואה מעשי בני אדם , שאולי היו נמנעים אילו "טיפלו" בהם כדרך שדורשת התורה והיו מעשיהם נמנעים ...
        30/8/15 10:28:
      תודה שהבאת שלמה! לחלק השני של המאמר מאד התחברתי...הסוגיה של בן סורר ומורה עשתה לי רע מאד ושום פרשנות של הגדולים לא מצליחה לשכנע אותי שזו דרך טובה...בוחרת במה להאמין גם אם זו דרך התורה ועלי לכבדה איני יכולה...
        30/8/15 07:04:

      שיעור מאלף.

      שבוע טוב איש יקר.