בשלב מסוים מייק אמר שכבר מאוחר וכדאי שילך לישון. "אתה צריך לזכור שאני לא בחופשה," הוא אמר ושאל אם אני נשאר או חוזר. אף שכבר עמדנו עם רוב האנשים ברחבה שמחוץ לפאב ורחבת הריקודים הייתה ריקה, עדיין נהניתי מאוד מהאווירה ומהמוזיקה, כך שבחרתי להישאר. תפסתי לי מקום בצד, האזנתי למוזיקה ונסחפתי לתוכה. הבטתי בכל ההוויה שסביבי והתענגתי, כהרגלי בקודש, מהלבד שלי. דווקא במקומות הרועשים האלה אני מוצא את השקט בתוכי. אני זוכר שהיו לי הרבה מחשבות מעניינות, אבל לצערי אני לא זוכר אף אחת מהן עכשיו, בעת שאני מעלה את הדברים על הכתב. אני רק זוכר שבאותו הרגע רציתי מאוד עט ונייר, רציתי לכתוב.
מתוך הספר 'רסיסי טיולים'. בהנחה מיוחדת לקראת החג: |