כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מאזניים

    מחשבות על הכל מכל כל, פילוסופיה, פוליטיקה, ספרות, שירה, מוסיקה -- בקיצור על החיים כמסע ועל מסע החיים.

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    מסה על המחנך-מעצב -- חלק א'

    0 תגובות   יום רביעי, 2/9/15, 21:14

    בני, אמרתי לילדי בן העשר, הנה השנה מתחילה ואני מאחל לך שבמהלך החינוך שלך יהיו לך שניים או שלושה מורים יוצאים מן הכלל -- מחנכים שישאירו את חותמם עליך לאורך כל החיים, כפי שאני זכיתי והיו לי מורים שכאלה. אספר לך מעט על שני מחנכים שלי שבאמת היו משכמם ומעלה ושאני לא מסוגל לחשוב על הדרך בה אישיותי עוצבה בלעדי השפעתם המכוונת ומעוררת ההשראה.

    ראשית אקדים ואומר שהגעתי לכיתה א' בבית ספר שפרינצק בקרית גת פחות משנתיים לאחר שמשפחתי עלתה ארצה ממצרים, ולאחר שמנמל חיפה הובלנו ישירות אל עיירת העולים שהוקמה לא מזמן ועמדה בפני אתגרים רבים ומורכבים של קליטת עלייה בעיקר מארצות המזרח.

    הכל היה מאוד בסיסי ואיני זוכר הרבה "חינוך" עד לרגע שהתיישבנו על ספסלנו והמורה רמה ומורה אחרת פרשו פלקט לבן ועליו ציור של ילד, יונה וכלב, והחלו לשיר: חמש שנים עברו על דן עם שהן מצביעות על הדמויות לאורך השיר. עד עכשיו, יובל שנים לאחר מכן אני זוכר את תחושת ההוקרה וההתפעמות שעברו עליי כבר אז באותם רגעים. הם עשו זאת בשבילי. כל מהמאמץ, הציור, השירה, הם השקיעו בי. בבית הספר הזה התחנכתי על ידי מורים כמשה אבישי שגם לאחר שחלה הגיע לבית הספר ולמד אותנו תנ"ך וספרות כאילו היינו החשובים באדם, עד אשר הגיע המחנך בה"א הידיעה, היה זה מנהל בית הספר שמעון זקס ז"ל, לימים פרופסור ומנהל האגף לחינוך מיוחד. איני מסוגל לשכוח את כינוס בית הספר בכל יום שישי ובמיוחד את הרגע שעמד נוכח לנו, ובקול שקט ובפנים מאירות התחיל לספר לנו סיפור, סיפור השבוע, ממש כמו כפי שקראתי על כך בספר האהוב עליי 'הלב' של דה-אמיצ'י. החדר שהיו בו מעל למאה תלמידים עמד דום, שום תזוזה. כל העיניים הצעירות היו פתוחות לרווחה והראשים מוטים קדימה כמו מבקשים לקלוט כל מילה. לימים הבנתי כמה המנהל זקס היה בובריאני במהותו ובנפשו, ועד כמה הדיאלוג היה אבן מסד לגישתו החינוכית.

    אבל מעבר לכל אני מברך על הזכות לה התמזלתי מכיוון שגרתי קרוב לבית הספר. חלק מהדברים ששמעון זקס הנהיג היו חוגי העשרה לאחר שעות הלימודים בנושאים מנושאים שונים, את רובם הוא העביר בעצמו. לא רבים מצאו לנכון להגיע לאחר שעות הלימודים לחוגים אלה, הרבה פעמים הייתי היחיד ולמען האמת גם אני עשיתי זאת מכיוון שכאמור בתי היה מאוד קרוב לבית הספר. וכשהגעתי לחצר בית הספר תמיד חיכה לי המנהל וקיבל אותי בחיוך ובחיבה ולאחר מספר דקות כשהתברר שרק אני הגעתי, הוא אף פעם לא אמר לי שהחוג מבוטל, אלא התיישב לצדי על הדשא והעביר את החוג לי אישית. כשאני נזכר בכך עולות בי דמעות של הוקרה לאדם נעלה זה. ואני זוכר אותו שוב ושוב יושב לידי על הדשא ומעביר לי מסר חינוכי כזה או אחר אבל מעבר לכך את התחושה הכל כך חיונית לילד שהוא יחיד ומיוחד, מכובד וחשוב.

    שנים לאחר מכן, לאחר שהתנסיתי במורים שהיו רחוקים מלהיות דמויות מחנכות והיו כאלה למרבה הצער למכביר שהיו בעיקר אדמיניסטרטורים ומעבירי חומר לימודי, מורים שלא ראו אותנו כמכלול שלם או כישות יחודית אלא כחלקים שיש לעבוד עליהם ולהביאם לידי תפקוד כזה או אחר, הדרכים הובילו אותי לכפר הנוער בן שמן. נשארתי כיתה ולכן חזרתי לכיתה י"א. והנה מספר ימים לאחר מכן נכנס המנהל אריה סימון ז"ל, לימים חתן פרס ישראל וחוקר ומתרגם חשוב, ואמר לי כי הוא החליט להעביר אותי לכיתה י"ב. התפלאתי, והרי הנטייה כפי שחוויתי עד לאותה עת הייתה להשאיר כיתה על מנת שבית הספר יזכה באחוזי בגרות גבוהים. אבל לאריה סימון זאת לא הייתה עדיפות ראשונה, אלא טובת הילד, טובת היחיד המתחנך.

    כיתה י"ב למדה בספריית בית הספר, וימים מספר לאחר מכן נודע לנו שאריה סימון יחליף את המורה לספרות. אריה עמד לפני הכיתה, עם שערו האפור וראשו המרשים שהקרין כריזמה ונוכחות יוצאים מן הכלל, וקרא עמנו תוך כדי שיחה ודיון את 'גילוי וכסוי בלשון,' של ביאליק ואת 'דעותיו הקדומות של הנוער,' של בובר ואת 'הזכות לחנך לערכים מחייבים,' של א"פ קליינברגר, ואת 'חירבת חיזעה,' של ס. יזהר ו'אבי' של ביאליק. מה אומר ומה אדבר, איני זוכר בוודאות אם אכן הייתה זו יצירה זו או אחרת, אבל איני יכול לשכוח את תחושת ההתפעמות וההתעלות באותן שעות של שיח ושיג. אני עדיין זוכר כיצד הוא פתח בפנינו צוהר להבנת הכתוב באופן פשוט ומורכב כאחד, הוא פקח את עיננו פשוטו כמשמעו. הבנו שאנו עומדים בפני גדולה, בפני אדם שעליו נאמר: מורי ורבי. הוא היה אכן תמצית המובן של פדגוג, כלומר זה הלוקח אותך בידיו ומוביל אותך בשבילי הידע והחיים.

    הנה שני מורים בכל השנים הרבות אני נושא עמי כל חיי, הם מה שאני מכנה מורים-מעצבים באנגלית Edifying Teachers , ולקראת תחילת שנת הלימודים לבני, לנכדיי ולכל ילד וילדה שתהא להם הזכות, אני מעז לטעון אפילו שמגיע לכל ילד וילדה, שבמהלך חינוכם יתברכו במחנכים כשמעון זקס ואריה סימון.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      דוד ברזילי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין