לכל אדם יש יעוד שלו. יעוד, נושא שהוא, ביחודיות שלו, בא לקדם.

הרעיון שאני מביאה כאן זה שכפי שיש לכל אחד יעוד יחודי לו, כך יש לכל אחד פחד יחודי שלו.
 

מדברים על פחדים כמשהו משותף לאנשים. הפחד נחווה כביכול באופן דומה על ידי האנשים. זה יכול להיות למשל:  פחד מהלא מוכר, פחד מהצלחה, פחד לאבד, פחד מבדידות.
תיאורים כאלו של פחד מוגבלים בעיני.  הם לא מספיקים כדי לסייע לאדם להתחבר לחוויית הפחד שלו, לפחד בעולם הפנימי שלו.

כמובן שלכל אדם יש כל מיני פחדים, ואנשים יתארו באופן דומה הרבה חוויות של פחדים.

 
מה שאני מעלה כאן זה שישנו גם הפחד המסוים הזה האישי, זה שיותר בולט בעולם הפנימי של האדם. זוהי תחושה שהיא תחושת הפחד ה'מובילה' בין תחושות הפחד של האדם,  ושיש לה דפוס יחודי.

כפי שיש את היעוד היחודי לאדם, כל אדם נושא פחד בולט שהוא בעל דפוס יחודי לו ומאפיינים יחודיים שלו.

 
ה'מאפיינים' של הפחד - זה אומר שזה לא רק התוכן של הפחד - לא רק מה מושא הפחד. ה'מאפיינים' זה אומר למשל :איך זה נחווה, פיזית, אנרגטית, מנטלית, לאורך זמן ועוד. כמה מקום התחושה תופסת, למה היא מתקשרת בעולם הפנימי. זו תמונה מורכבת של פחד שארוגה בעולם הפנימי של האדם, או מלווה אותו. זה עד כדי כך חלק מהאדם שזו תחושה שנוכחת אבל לא תמיד מודעים לה.

החוויה  של הפחד האישי הזה מסמנת  מסע, דרך  של האדם. זהו המוליך - וזה הדלק של האדם. ההשפעה שלה לא מודעת או ברורה.

 
השאלה היא איך משתמשים בחוויה הזו.

אומרים - להפוך את הפחד לדחף.

כאשר יש הכרה של האדם שיש פחד שהוא יחודי לו, כשנוצרת  מודעות שיש פחד שהוא עם צבעים ומאפיינים ייחודיים,  זה עוזר לדייק את  החוויה הפנימית   של התחושה  והמודעות בכלל.
 

וחשוב לומר-  די בהבנה כשלעצמה של העובדה שיש תחושה כזו שהיא  יחודית כדי ליצור אפקט והתמרה.

לא צריך בהכרח להתחיל בחקירה פנימית  וניתוח של התחושה של הפחד לא צריך להתעסק בשאלות כמו - ממה הפחד או מהם המאפיינים האישיים הייחודיים, או לחפש שמות תואר לאיפיונים האלו כדי שיווצר שינוי.

די להכיר שקיימת תכונת היחודיות לפחד,  ודי לחוות את המקום כמה שניתן. 

ההכרה שהוא אישי ויחודי, היא כשלעצמה פותחת פתח להתמרה.

כיוון שכך מסתכלים על הפחד אחרת, חווים אותו אחרת.

זה הופך את הפחד לפחות מפלצתי ומפחית מההרגשה כאילו הוא נכפה מבחוץ. זה מפחית מאוד מהרגשת ה'פחד מהפחד' שהיא הרבה פעמים משתקת.

ההכרה הזו ממקמת אותו כראוי בתוך העולם הפנימי, ויוצרת את ההבנה שזה חלק מהדרך האישית להתקדמות.

ויש בהבנה הזו על היעוד ועל הפחד את כל ההגיון הישר שיכול להיות: כאשר מתמירים את הפחד היחודי, בשלבים, בצעדים במנות , יש שחרור דחף והתקדמות לעבר היעוד וקידום של היעוד.

יש עוד דחיפה לקו האמצע של האדם וקדימה.

יעוד ופחד שלך הם צדדים של אותו מהלך.