כותרות TheMarker >
    ';

    מאזניים

    מחשבות על הכל מכל כל, פילוסופיה, פוליטיקה, ספרות, שירה, מוסיקה -- בקיצור על החיים כמסע ועל מסע החיים.

    פוסטים אחרונים

    תגובות (1)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      7/9/15 01:06:

    יישר כוח על פוסט כה נאה ומעניין.

    יהי רצון שיתקבלו כל התפילות על עם ישראל בכלל ובפרט.

    שנה טובה ומתוקה.

     

    בברכה

    אהובה.

    0

    נוסחת הזהב -- תפילת שלוש עשרה

    1 תגובות   יום שבת, 5/9/15, 06:54

     

    לפני למעלה משלוש שנים החלטתי לחפש נוסח אישי לתפילה ששמעתי עוד בימי ילדותי בשפה הערבית: يا فتاح يا عليم يا رزاق يا كريم שמשמעותו הודיה לאלוהים, בדרך כלל עם בוקר, על זה שהוא מאפשר בכוחו את המציאות. 

    מעבר לכך שהיה ברור לי שאת חומרי הגלם לתפילה שלי אמצע בספר תהילים, הספר האהוב עלי מכל.  למשימה שנטלתי על עצמי נוסף מרכיב מאתגר נוסף: התפילה צריכה להיות בת שלוש עשרה מילים – לא יותר ולא פחות.  המספר שלוש עשרה הוא לא רק מספר המזל שלי מזה שנים רבות  אלא מקום של כבוד לו במסורת היהודית למניין מידות השכל והרחמים, וכמובן לעיקרים, ומרבי ישמעאל ועד הרמב"ם, מבר המצווה ועד שלושה עשר נהרי אפרסמון שהראו לרבי אבהו בשעת סילוקו מן העולם, ובגימטרייה מ'אהבה' ועד 'אחד'.

     

    התפילה שחיפשתי הייתה מיועדת להיות בעיקרה פנייה אישית במהותה אל הישות המלווה אותי כל חיי בשיח פנימי ואל הישות שכל חיי אני מבקש ממנה מענה, ביודעי שמענה כזה מתוקף מהותה מן הסתם לא יבוא.  במידה מסוימת היא תואמת את המונח הבובריאני 'האתה הנצחי', אלא שאני אישית חלוק על מספר ממאפייניו, ולא כאן לפרט על כך.

    החיפושים אחר התפילה האישית (ואף ל'תיקון האישי' במקביל ל'תיקון הכללי' עליו אכתוב בהמשך) נבעו עמוק מפנימיותי אך גם מצורך קיומי.  ניתן לומר שבמהותי אני אדם מאמין, או ליתר דיוק אדם שמתייסר באמונתו. מצד אחד, במימד הקיומי האישי הישות האלוהית מלווה אותי ארצה או שלא ארצה, היא חלק מהוויתי  ומהדרך בה אני פוסע במשעולי חיי וזמני ומצד שני, אני מלמד קורסים על השואה מזה כעשרים שנה ואיני יכול שלא לבוא חשבון עם הכל-יכול על מות ילד ועל העוולות אותן הוא נושא בסבלנות ועל פניו בסבילות.

     

    בנוסף לזאת, במהלך השנים עברתי התנסויות מהתנסויות שונות, אבל בסופו של דבר כל הכישלונות וכל האכזבות לא ערערו את יסודות אישיותי – לא אבדתי את אמונתי בערכי היסוד כגון יושר ונאמנות וחברות ואהבה וזוגיות.  לא הפכתי ציני או מר או נקמני ואפילו איני כועס וודאי שאיני שונא, ועל זאת אני חש באופן העמוק והחזק שבאפשר שמן הראוי שאודה למימד הסמוי והנעלה שבהוויה. כלומר ברור לי שאין לנקוף זאת לזכותי אלא שזוהי באמת מתנת שמים שאסור לי לקחת אותה כמובנת מאליה.

     

    מתחילת החיפוש האישי שהפך למעין אובססיה חזרתי וכתבתי מאות נוסחים שלה. מילאתי מחברות שלמות בדפים שבהם חזרתי ושיניתי מילה ושוב שיניתי.  הנוסח שבו התחלתי השתנה במהלך השנים כליל ולא נשאר ממנו אלא הפתיח.  כיום אני משוכנע שמצאתי את תמצית התפילה הנכונה עבורי. אבל אין לי ספק שהיא עשויה להשתנות מחר ובוודאי אין היא נכונה לכל אדם, נהפוך הוא לכל אדם צריכה ואולי קיימת התפילה שלו.

     

    כעת אציג את לשון התפילה ואנמק את המבנה הכללי שלה, ובהמשך אעמוד על כל מילה למילה ותפקידיה ואצביע על מקורותיה.

    תְּפִלָּת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה

     

    הָבּוֹרֵא בְּעֻזּו ופוֹתֵחַ יָדָיו בְּחַסְדּוֹ 

    תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי דִלִּיתָנִי בַּאֲמִתֶּךָ 

    הַשְׁקֵט  בְּאֱמוּנָה 

    הִנְנִי  שָׁלוֹם 

     

     

      

    התפילה משלבת בין הודאה והודיה ובין ישועה לגאולה עם שהיא כורכת בין המילים: חסד, אמת, אמונה ושלום, גורל וישועה. בעיקרה היא הודאה על כך שהעולם נברא ועל נס החיים שנתנו לנו.  הודאה על השקט שבאמונה.  כשמואל הקורא הנני. והיא הודיה על כך שהאלוהים הוא היסוד התומך באדם עם שהוא פוסע במשעול שהגורל סלל עבורו.  ובליבה הכרת תודה על כך שהאלוהים מושיט את ידו וגואל אותנו באופן אישי כיחידים מן הבור, יהא זה בור חוסר המשמעות, הייאוש, או האובדן. לתפילה אפוא, שלושה חלקים: הודאה, אמונה בישועה, השקט באמונה.

     

    תשומת לב מיוחדת שמתי לזמן שבו התפילה נאמרת, כלומר האם עבר, הווה או עתיד.  בחרתי במכוון לשמור על עמימות בנושא זה.  הישועה לדעתי היא דבר נמשך על-זמני ואל-זמני וכך גם התפילה והאמונה שרויים בתהליך קיומי בזרם הזמן הנוכח המתמשך של החיים (בדומה לתפיסת הזמן של בלז' פסקל או ה durée של אנרי ברגסון.)

     

    כאמור המשפט הפותח שואב את השראתו בעיקר מן האסלאם אבל יש לו חיזוקים רבים גם מן היהדות. לדוגמא:

     וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ (תהילים נט, יז

    בָעֶרֶב, יָלִין בֶּכִי;  וְלַבֹּקֶר רִנָּה (תהילים ל, ו) 

     יְהוָה--בֹּקֶר, תִּשְׁמַע קוֹלִי;    בֹּקֶר אֶעֱרָךְ-לְךָ, וַאֲצַפֶּה (תהילים ה,ד) 

     הַשְׁמִיעֵנִי בַבֹּקֶר, חַסְדֶּךָ--    כִּי-בְךָ בָטָחְתִּי (תהילים קמג,ח) 

     

    המילה "הנני" הנה טעונה במיוחד.  הדובר מתייחס בה אל עצמו כצד פעיל וסביל גם יחד.  היא מכריזה שאני נכון אבל גם שאני מוכן.  הנני כאן אבל גם הנני לרשותך.  יש כאן התייצבות והתמסרות מוחלטים.  היא 'הנעשה ונשמע' במהותו. כמשה העומד לפני הסנה  וכשהוא שומע את קול האלוהיםוַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה--וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי (שמות ג, ד), כנושא הכלים האומר ליונתן: הִנְנִי עִמְּךָ כִּלְבָבֶךָ (שמואל א' יד, ז.) היא תשובתו של אברהם לאלוהים הקורא לו להקריב את בנו (בראשית לו, א)  ולבנו בדרך אל העקידה הִנֶּנִּי בְנִי (בראשית כב, ז).  היא תשובתו של ישעיהו לקול אדוני הִנְנִי שְׁלָחֵנִי (ישעיה ו, ח), היא תשובתו של שמואל לפני שהוא יודע מי הקול הקורא אליו לאמיתו (שמואל א', ג, ד).

     

    השקט או משקיט בבחינת דומיה באמונה שהיא תמצית האמונה, משמעה שהנני שרוי ברוגע ובביטחה שמקורן באמונה. ראה לדוגמא דּוֹם, לַיהוָה (תהילים לז, ז), אַךְ אֶל-אֱלֹהִיםדּוּמִיָּה נַפְשִׁי; מִמֶּנּוּ, יְשׁוּעָתִי (תהילים סב, ב).

     

    שלום, היא כמובן מילת המפתח ביהדות -- היא חובקת הכל מכל כל.  שלום בבחינת שלמות, שלום בבחינת מצב של שקט ורוגע, שלום בבחינת ירושלים.  האות ש מרמזת לדעתי על המדרגות: שקט, שלווה, שלום, שדי אבל גם בן השאר שכינה ושלמות.

     

    באמירה 'תומך גורלי' יש היבט אמונתי מעמיק וחשוב.  המתפלל כמו מכיר בעובדה שהמציאות שלו מורכבת משלושה יסודות, ולא שניים: עצמיותו, גורלו והאלוהים.  ודוק, האלוהים אינו שולט או מכוון את גורלו אלא תומיך בו עם שהוא מתמודד עם גורלו.  האלוהים אינו מונע את הכאב והעוול ואינו מסוגל לבטל את הממד הטראגי האימננטי לחיי האדם. אלא שלמאמין ניתנת הזכות שלא להתמודד עם אתגרי המציאות לבד. האלוהים תומיך בגורלו של האדם.  כלומר מאפשר לו לשאת את גורלו כשהוא נתמך על ידי האמונה, כדאמריי מחבר תהילים יְהוָה, מְנָת-חֶלְקִי וְכוֹסִי-- אַתָּהתּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי (תהילים, טז, ה).

     

    כאן מן הראוי להזכיר את הדיון בתלמוד בסוגיית מזלו של האדם המתמצה באמירתו של רבא: חיי בני ומזוני לאו בזכותי תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא (תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כח עמוד א).

     

    ליבת התפילה שהיא כאמור כולה אמונה בגאולה האישית, היינו הישועה, מתפסגת במילה דליתני, הממצת את ההתנסות המוחשית של יד אלוהים המוציאה אותך מן הבור.  המשפט הוא חיבור של מספר מקורות מספר תהילים:  

    אֲרוֹמִמְךָ יְהוָה, כִּי דִלִּיתָנִי (תהילים ל, ב),

    קָרוֹב יְהוָה, לְכָל-קֹרְאָיו-- לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת (תהילים קמה, יח),  

    עֲנֵנִיבֶּאֱמֶת יִשְׁעֶך (תהילים סט, יד),  

    הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ (תהילים כה, ה),  

    הוֹרֵנִי יְהוָה, דַּרְכֶּךָ-- אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ (תהילים פו, יא),  

    ובספר דניאל שׁוּב מֵעֲוֹנֵנוּ, וּלְהַשְׂכִּיל, בַּאֲמִתֶּךָ (דניאל ט, יג). 

     

    ליד האלוהים מקום של כבוד בתנ"ך ובספר תהילים במיוחד. להלן מספר דוגמאות:

     

    תִּתֵּן לָהֶם, יִלְקֹטוּן; תִּפְתַּח יָדְךָ, יִשְׂבְּעוּן טוֹב, (תהילים קד, קח) 

    יָדֶיךָ עָשׂוּנִי, וַיְכוֹנְנוּנִי; הֲבִינֵנִי, וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ, (תהילים קיט, עג) 

    תִּשְׁלַח יָדֶךָ; וְתוֹשִׁיעֵנִי יְמִינֶךָ, (תהילים קלח, ז) 

    תְּהִי-יָדְךָ, עַל-אִישׁ יְמִינֶךָ; עַל-בֶּן-אָדָם, אִמַּצְתָּ לָּךְ, (תהילים פ, יח) 

    כִּי-יִפֹּל לֹא-יוּטָל: כִּי-יְהוָה, סוֹמֵךְ יָדוֹ, (תהילים לז, כד) 

    וְיֵדְעוּ, כִּי-יָדְךָ זֹּאת; אַתָּה יְהוָה עֲשִׂיתָהּ, (תהילים קט, כז) 


     

    המילה עִמָּךְ קשורה אסוציאטיבית גם למשפט וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ אָחַזְתָּ בְּיַד יְמִינִי (תהילים עג, כג), החקוק על מצבתו של פרנץ רוזנצוויג.

     

    מושג הגאולה, כפי שמעיד על כך בובר הוא מורכב, ונתפס רק לאחר ניסיון הישועה האישית וזוהי לדעתי משמעות האמירה בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶך,  גם כאן בובר נדרש לדמוי חווית היציאה מן הבור שהתנסה בה יוסף, ורבים אחרים כישמעאל ויצחק, ושכולנו בשלב כזה או אחר מתנסים בה, וכך הוא כותב: 

     

    וזה הקשה מכל קשה. השעה הנחיית מביאה בלא מיצוע לכלל דעת ההתגלות; זכר הלידה מביא בלא מיצוע לכלל דעת הבריאה; אבל מהותה של הגאולה אין האדם החי טועמה בגופו אלא בסוף דרכו. ואף-על-פי-כן יש גם כאן פתח; מועם הוא ומוצנע, ואי אתה מורה עליו אלא בתביעה זו, אתה בא על השומע ותובעו לירד לזכרן של השעות, שאין עמומות ומוצנעות מהן בימי חייו. וכוונתי לשעות שבשפל המדרגה, שעה שאדם שכוב על דלת הפחת, העלולה להפתח בכל רגע, בעוד רגע, ומשונה בעיניך הדבר שעדיין לא נפתחה ולא נפער פי-השחת ולא עלה טירוף הדעת, זה תליינו של " האיבוד לדעת"; ואתה מרגיש כאן כמין יד רוחשת, היא פשוטה אליך, כמבקשת היא שיחזיקו בה – אוי, כמה אומץ רוח צריך אדם שיוכל להחזיק בה ויניחנה שתעלהו ותחלצהו מן החושך! הגאולה באה ונהיית. הבה נראה לאשורם דברים, שנזדמנו לנו כאן לראותם; גואלנו חי, והוא מבקש לגאלנו, אבל בזו הדרך שנקבל את מעשה גאולתו בתשובת נפשנו.

     

    מרדכי מרטין בובר, בן דורנו והמקרא, 1926  (ההדגשים שלי – ד.ב.)

     

     

    אגב, התיקון האישי שלי (בהשאלה מן התיקון הכללי של ר' נחמן מברסלב זצ"ל) מורכב משלושה עשר פרקי תהילים הבאים: טו, טז, כג, ל, לט, מט, נא, סג, צ, קג, קכו, קל, קלא

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      דוד ברזילי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין