כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מכתבים לנעמה

    ארכיון

    והמצב ממשיך להתדרדר

    6 תגובות   יום ראשון, 6/9/15, 12:55

    נכתב ב6/9 קצת אחרי חצות בין שבת וראשון

    שלום נעמה,

    ביקשתי ממך כל מיני דברים בעבר והיום כל מה שנשאר לי לבקש זה שתתפללי בשבילי.

    שתתפללי בשבילי שאשרוד את השנה הזאת שאני חושש שאולי מציבה בפני אתגר קשה מדי ולא אוכל לעמוד בו בריאותית.

    רק לפני כמה ימים התחילה שנת הלימודים של הבנות ותוך ימים בודדים הרגשתי שנשאבו ממני גם מעט האנרגיות שעוד היו לי.

    הדכאון העמוק שבו אני נמצא כבר תקופה ממושכת מקבל עכשיו תרגום בעיקר בצורה של עצבים ומתח נפשי בלתי נסבל.

     אין כמעט אדם סביבי שלא חוטף מדי פעם ריקושטים מאותו מצב עצבני שלי.

    אני מרים את הקול מול עמיתים בעבודה אז אומרים לי שאני דרמטי מדי.

    אני מרים את הקול מול בני משפחה אבל הם כבר לא מתרגשים ממני כי הם מכירים אותי שנים.

    גם הבנות שלי התחילו להגיד לי "אבא,למה אתה כל הזמן עצבני?"

    אני רוצה לשתף אותך איך נראה לוח הזמנים השבועי שלי ואז תגידי לי אם יש או אין לי סיבה להיות לחוץ ועצבני.

    לפני כן אקדים ואומר שיש לי בת אחת שמסיימת השנה שמינית ובת אחת שמסיימת חטיבה וצריכה ציונים טובים לכניסה לתיכון כך שמיותר לומר שזו שנה גורלית עבור שתי הבנות.

    בגילן אני כבר לא יכול לעזור להן יותר מדי בלימודים חוץ מאשר לתת עצות אבהיות וחוץ מאשר לחזק אותן במתמטיקה שזה מקצוע ההתמחות שלי.

    בהתאם לאילוצי המערכת שלהן זה מאלץ אותנו להקריב 4 ערבים בשבוע לטובת שיעורי הבית והתרגול לפחות של אחת מהן.

    תוסיפי לזה ערב חמישי בשבוע שמוקדש לקניות ותגיעי למסקנה שבתום יום ארוך של 9 שעות גם את הערב לוקחים לי ועל מעט זמן האיכות שהיה לי בחדר הכושר בכלל אין מה לדבר.

    ב8 ארוחת ערב ובעשר כבר מתארגנים זריז לשינה כי למחרת השכמה ב6 בבוקר.

    תזכרי שבכל התמונה הזאת יש רק הורה אחד.

    אמנם הגדולה קצת עוזרת במשימות הבית אבל היא לומדת כל יום עד 3-4 ונשאר לה ממש מעט זמן לדברים שאינם לימודים.

    כשמגיע סופ"ש יש ארוחה משפחתית ואני או הבנות יוצאים לפעמים לארוע חברתי/הרקדה אך לא מעט שעות מתוך השישבת מוקדשות גם הן ללימודים והכנת שיעורי בית.

    אני כותב לך בסוף יום שבת אחרי יום רגוע יחסית ובמקום להרגיש מוכן נפשית לשבוע חדש אני מרגיש חסר אנרגיות לחלוטין.

    זה ישמע מפגר אבל את יודעת מה מחזיק אדם בתוך שגרת חיים כל כך מטורפת?!

    עזרה מקצועית הרי אני לא יכול לקחת כי אין לי מספיק כסף.

    אוכל הוא סוג של נחמה שמרגיעה את העצבים וזה גם גורם לי לעלות במשקל אבל יעילותו להרגעה נפשית מוגבלת.

    בת זוג לחיים בכלל אין מה לדבר.

    שכחתי מתי יצאתי לדייט,אני לא מרגיש אטרקטיבי בכלל ואין לי מושג מתי בפעם האחרונה אישה גילתה בי עניין שיכול להיות פוטנציאל לקשר זוגי.

    אז מה נשאר לי.

    שני דברים שישמעו מוזרים אבל הם קצת כמו אקמול לחולה לב...

    פעמיים ביום אני עוסק בתחומי מוסיקה שקרובים לליבי.

    בכל בוקר אני כותב על ריקוד עם אחר בקבוצת ריקודי העם הנוסטלגיים שאני מנהל בפייסבוק.

    ובכל ערב אני כותב על שיר אירוויזיונים אחר בקבוצת חובבי האירוויזיון שבה אני חבר בפייסבוק.

    כך משמשת לי המוסיקה גלגל הצלה זעום.

    אני לא חושב שזה יספיק כדי להתמודד עם מה שמחכה לי השנה נעמה.

    הלחץ על הבנות וגם עלי יתגבר מאוד אחרי החגים כשתתחיל גם תקופת המבחנים שלהן.

    לצערי אני מוצא את עצמי מעורב הרבה במה שקורה להן ומזכיר להן כל הזמן מתי לישון,מתי לקום,מארגן להן ארוחת ערב ואפילו משמש אוזן קשבת לכל בעיה במהלך היום.

    זה סוחט אותי ולזה יש להוסיף דרישות בעבודה ועוד כל מיני שאנשים צריכים ממני דברים מפה ומשם.

    אני לא חושב שאדם מסוגל לאורך זמן לנהל את חייו כמו אוטומט.

    אני לא אוטומט!

    בלי דלק פנימי יוצא ממני זאב לא טוב,כזה שאין לו סבלנות לכלום,כזה שהוא עצבני מדי ולחוץ מדי.

    הדלק המדהים ביותר עבורי תמיד היה הדלק הרגשי.

    כשיש לך שם את זו שמחבקת,תומכת,נמצאת שם,מקשיבה לך... כשאתה קם באמצע הלילה ושומע נשימות של אישה שאתה יודע שאוהבת אותך... זה הדלק הכי טוב שיכול להיות.

    קצת פחות מזה זה כשיש חבר ממש טוב שתמיד נמצא שם לצידך.

    אבל לי אין חברים אז אין לי גם את זה נעמה!

    יש לי ידידים וידידות מההרקדות שהם חברים בפייסבוק אבל לאף אחד אני לא יכול לספר את הדברים האישיים שלי.

    את יודעת...שקלתי ברצינות לפני שבוע לקחת את כל הבלוג הזה שלי "מכתבים לנעמה" ולהפוך אותו לספר.

    אבל הבנתי שאין לי אומץ.

    איך אפרסם בלוג כל כך אישי כשאני לא מסוגל אפילו חמש שורות מתוכו לפרסם בין החברים שלי בפייסבוק.

    איזה מן חברים אלה אם הם טובים רק בשביל לדבר על מוסיקה וריקודים????

    מדי פעם בורחים לי דברים קצת יותר אישיים בתוך התגובות שלי בפייסבוק.

    זה קורה למשל כשאני ממלא שעשועון לאבחון אישיות ואני מתאר מצוקות שלי.

    מדהים לראות איך אף לא אחד מתוך 200 החברים שלי שקורא את הדברים שלי לא מעלה בדעתו להציע לי כתף תומכת.

    אפילו לא תגובה אמפטית...כלום!!!

    במקרה הטוב הם עונים על השעשועון ומספרים לי מה שיצא להם.

    כאילו זה מובן מאליו שרק האחרים חשובים ואני עצמי לא מעניין...

    כשאני כותב על בדידות,צורך באהבה אני נתקל בצד השני באדישות.

    כשזה המצב איך אפרסם את "מכתבים לנעמה" בתור ספר.

    מי שמכיר אותי יהיה פשוט בשוק.

    "מכתבים לנעמה" זה בלוג שמראה זאב שאף אחד לא מכיר.

    זאב של הפייסבוק תמיד חזק,מלא בטחון,מפגין ידע בהמון נושאים,אמפטי,מברך אנשים ליום הולדתם, נחרץ מבחינה פוליטית אבל זאב של דברים אישיים,ענייני הלב...זה זאב שאף אחד לא מכיר.

    אני לא יודע איך תגיב הסביבה שלי אם הבלוג הזה יצא בצורת ספר.

    בשלב הראשון צריך להשקיע בהגהה ועריכה שלו וגם לזה אין לי זמן וסבלנות.

    אבל לפחות העברתי אותו לWORD אז אולי פעם...כשיהיה לי אומץ ואמצא שעת כושר אעשה זאת.

    יש לי צורך לצעוק לעולם בקול חזק שיבואו לעזור לי.

    אבל המצפון לא נותן לי לצעוק אל האנשים שאני אוהב.

    אז אל מי אפנה לעזרה???

    לאנשים זרים?

    צריך לסיים.... שבוע חדש מתחיל...

    ומה הוא מביא איתו לחיים שלי - כרגיל שום דבר טוב.

     

    רק עוד ועוד עומס וקשיים.

    הסנני

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/10/15 09:23:
      בעצם כל הדברים שאתה עמוס בהם הם דברים טובים.
        7/9/15 10:13:

      ראשית אציין שיש לך כושר כתיבה יוצא מן הכלל.

      שנית הייתי מציעה לך, לנסות לזרום עם החיים ולהסתכל על חצי הכוס המלאה.

      לא שווה להתעצבן כלל - זה פוגם באיכות החיים.

      חז"ל אומרים: הכועס חוכמתו מסתלקת ממנו ויש עוד דברים, אבל  לא אפרט יתר על המידה.

      אני מציעה לך  לעסוק  בדברים שאתה אוהב:

      ובע"ה  מאחלת לך זוגיות חדשה וטובה.

      "תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה".


      בברכה

      אהובה.

      צטט: arielah 2015-09-07 05:57:38

      מכירה את הטלטלות והבלבלות של החיים...והנסיונות למצוא קרן אור באפלה. ולהפעמים היא מגיעה ממקומות מפתיעים והכי פחות צפויים. חיבוק ומקווה שתמצא בקרוב מקור לנחמה ושמחה וחשק לקום כל בוקר:) שנה טובה.

      =============================================

      אריאלה,התלבטתי אם לכתוב את זה אבל חשבתי שאולי תרצי לדעת שמשהו בתגובה שלך כן שיפר קצת את הרגשתי.

      לאו דווקא המילים כי לפעמים אני מרגיש שאני כבר יודע בעל פה את כל מילות העידוד הקיימות ופיתחתי לצערי עמידות אליהן(כמו גוף חולה שמפסיק להגיב לתרופה) אלא דווקא התמונה שלך גרמה לי לחייך.

      את מכירה את זה שאדם מזכיר בתמונתו אדם אחר שמוכר לנו...

      אז את מזכירה לי בתוי הפנים בחורה מקסימה שלא ראיתי כבר יותר מעשרים שנה.

      אגב,שמה היה נעמה והדמיון ביניכן הוא שגרם לי לחייך...אבל רק קצת...בזוית הפה...חיוך

      תודה על התגובות

        7/9/15 05:57:
      מכירה את הטלטלות והבלבלות של החיים...והנסיונות למצוא קרן אור באפלה. ולהפעמים היא מגיעה ממקומות מפתיעים והכי פחות צפויים. חיבוק ומקווה שתמצא בקרוב מקור לנחמה ושמחה וחשק לקום כל בוקר:) שנה טובה.
        7/9/15 05:38:
      השבוע אני ממש מרגישה אותך, גם אני קצת מתערבלת לי בחיים מקווה ששלום חנוך צדק בשיר הולך נגד הרוח שזה ההמנון האישי שלי ברגעים קשים ואז אני משננת לעצמי את השורה שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר.... מקווה שיעלה השחר עלי וגם עלייך ובנתיים חיבוק מעבר לים