כותרות TheMarker >
    ';

    סתמבלוג

    עובד כפיים, יושב קרנות, לא אכפת לי אם לא תקראו אבל דיר באלאק אם אתם לא מגיבים. בשביל האגו.....אתם יודעים....

    0

    רחוק מהעץ

    82 תגובות   יום שבת, 23/2/08, 03:42

    הודעה למכרי 

    כל הדמויות והחומרים בשקשוקה הזת הם פרי דימיוני הקודח. מי שמחפש את עצמו בסיפור, על אחריותו האישית.

     איך אמר גנדי, הגנראל לא המדינאי, כשחבר קורא לי אז אני בא. ככה זה כשיש חברים טובים וכל אחד והחברים שלו.

    כשאני מגיע לשימשי, פעם ב...., אני לא שוכח לעבור במעדניה של הרוסים, באנג'ל ובחנות המשקאות במחנה יהודה. ללכת לשימשי זה כמו ללכת למילואים אבל רק לחלק הטוב שבהם. חברות של בנות זה דבר אחד וחברות של בנים זה משהו אחר לגמרי. יש שטוענים שזה בגלל הביולוגיה של היונקים ויש סוציולוגים שמתנגדים. כאילו הנקבות מסתופפות יחד בזמן הטיפול וההנקה של הצאצאים ואילו הזכרים מתקבצים להם למסעי ציד ולחימה. אני לא יודע, אני סתם רואה חשבון. מבחינתי שמשי הוא חבר טוב עוד מימי הקיבוץ כשמסעי הציד המשותפים היו אחרי עדרי הנקבות הסקנדינביות, טיפוח חלקת המריחואנה המשותפת בתעלת הניקוז וארגון מסיבות הענק בלילות הקייץ ליד הבריכה.

    שמשי הרים טלפון ואמר שהגיע הזמן לאיזו שקשוקה וכששימשי אומר שקשוקה אני מיד מתחיל לרייר ועובר לבגדי עבודה כי בבית המלאכה של שימשי שאני מסרב לקרוא לו נגריה, אין טעם להגיע מחוייט. שימשי הוא לא באמת נגר, שמשי הוא אמן, חרש עץ. אני חושב, וגם אמרתי לו את זה שהמילה הנכונה לסטודיו שלו זה "חרשיה" והוא ענה לי שמבחינתו יכולים לקרוא לחור שלו גם התחתיה או זרובבלה פינקוצץ, על הזיין שלו כל המילים המפוצלחות האלה.  

    קניתי סלאמי טוב, שפקלע'ך, שתי כיכרות לחם אחיד חם וטרי, סינגל מאלט טוב ונסעתי למושב הקטן שלו בעדולם, שם יש לו נחלה קטנה שהוא קנה פעם בגרושים מאיזה חקלאי מיואש. היום רוב השטחים שלו מושכרים לאיזה יקב בוטיק ובלול הישן הוא הקים את החרשיה הזאת.

    להכנס לחרשיה של שימשי זה כמו לחזור לרחם, לבית הילדים, לאגדה שחלמת, לבית קסום שאין לו שום קשר למשרד המחורבן או לכל מקום אחר מחיי היום יום של אדם מן הישוב במאה העשרים ואחת.

    איך שאני נכנס אני מקבל חיבוק ענק, צ'אפחה וניזהר לא ללחוץ לו את היד בטעות אם אני רוצה להמשיך להקליד חשבונות וסיכומים שנתיים במכונת החישוב.

    כמובן שכל זה לא מתרחש לפני שאני עובר אצל חדוה. חדוה האשה, האוצרת, המנהלת, האמא האבא והאחות, אשתו המקסימה שלולא היא היה היום שימשי שלנו זרוק באיזו תעלה באמסטרדם או מאושפז באברבנל או במקום דומה.

    חדווה, נשמה רחומה שכמותה, אספה את שימשי בימי השפל שלו לאחר שפגשה בו במקרה בחו"ל ומאז היא שומרת עליו עבורה ועבורנו ואם הוא יקבל פעם את פרס ישראל כאמן, הרי שכל הקרדיט מגיע לה.

    כשאני מקבל נשיקה מחדווה אני כבר מריח את הבצל שנקצץ בכפות הידים הענקיות של שמשי ואני יודע שרעב ופיכח אני לא אצא מפה, אולי חרמן, זה תלוי בדיבורים ובסיפורים בנינו, אתם הרי יודעים איך זה במילואים.

    נכנסתי לחרשיה, כמו בכל פעם גם הפעם פוקקו עצמותי הזקנות בתוך החיק העצום של שימשי והעיניים התחילו לבעור ולדמוע בגלל תערובת הריחות הבלתי אפשרית של בצל קצוץ, שום קצוץ, פוליטורה ועשן מהקמין הגדול שעשוי מבויילר ישן שעומד במרכז החרשיה. 

    לגברים לוקח לפעמים קצת זמן לפני שהם מתחילים לדבר, זה לא הקשקשיאדה של הנשים בבית הקפה או במחסן הבגדים בקיבוץ. אנחנו יצורים פרימיטיבים ולא כל כך ורבליים אולי בגלל שלגברים שרצים  עם החנית אחרי איזו זברה אין כל כך זמן וכח לדבר. מכיוון שהסלמי כבר ניצוד וגם הלחם כבר נאפה מה שנשאר לנו זה תהליך הבישול הגברי, מלאכת השקשוקה. אני לא טוען שנשים לא יודעות להכין שקשוקה, חלילה לי, אבל השקשוקה של שימשי ושלי היא משהו אחר לגמרי. השקשוקה שלנו זה מעשה אמנות שרק גברים מסוגלים להכין, במיוחד אם אחד מהם הוא אמן מופרע כמו שמשי שאולי יודע איך עץ מתחיל לצמוח אבל אף פעם אין לו מושג איזה שרפרף יצא ממנו. הבצל כבר נקצץ, גם השום ועכשיו מגיע תורו של הסלאמי להיחתך לקוביות וגם השאר-ירקות שזה ירקות וכל מיני שאריות שנשארו במקרר והם אחת הסיבות להכנת השקשוקה. כשיש לך במקרר ירקות במצב של מוות קליני, קרא לחבר והכן שקשוקה.   

    כשאין לנו על מה לדבר, אני מרים לו לוולה ושואל מה הולך להיות הפסל הסביבתי משורש הזית שאני רואה על השולחן ושמשי מיד נדלק ומתחיל לדבר על עצים. שכחתי לספר לכם ששימשי הוא לא סתם חרש עץ, שימשי הוא פריק של עצים. זרוק לו שאלה על עצים והוא מיד מתחיל לדבר אתך על הפוטוסינטזה שהם עושים, על הכחדת המהגוני, על זה שהם ממשיכים לחיות גם כשהם כבר מתים ועליהם נכתבות יצירות ונאכלות ארוחות ערב משפחתיות ואפילו מלכים ומלכות מניחים עליהם את התחת המעודן שלהם. " לעץ מת יש עוד המון שנות חיים כרהיט או כיצירת אמנות, צריך רק לילד אותו מחדש."  תמיד תהיתי למה הוא משתמש במילה הזאת ל"ילד" כשהוא מדבר על רהיטים אבל אתם צריכים להבין ששימשי לא בונה סתם רהיטים, הוא מחפש כל מיני חומרי גלם בכל מיני מקומות ואומר שבתוך כל חתיכת עץ נמצא כבר הרהיט שאמור לצאת ממנו, צריך רק ליילד אותו החוצה. "אני עושה את הרהיט שאני מרגיש שצריך לצאת מכל עץ שאני מוצא וחדווה כבר מוכרת אותו במחיר מופקע לאספנים בכל העולם, תבורך אשתי הנהדרת ושימותו הקנאים. את שורש הזית העתיק שאתה רואה קניתי מאיזה פלח בבתיר והוא הולך כנראה להיות תיבת תכשיטים".  

    סוד הטעם של השקשוקה שלנו טמון במחבת. מחבת של שקשוקות אסור לקרצף, רק לסבן ולשטוף אבל להשאיר את הפאטינה של השקשוקות הקודמות לה וכך משתפר הטעם משקשוקה לשקשוקה. ספר את זה לאישתך והיא שולחת אותך לאישפוז בהדסה אז אני לא מספר. מכל הנשים  רק חדוה יודעת את סוד השקשוקה אבל היא מכירה את כל השגעונות שלו ושום דבר לא זר לצדקת הזאת. 

    לוקחים את מחבת השקשוקה, שופכים שמן זית, או אם אין אז חמאה, או שמן אחר, או, במקרה האחרון אם כלו כל הקיצין, מרגרינה ומשחימים בצל ושום. לאחר שזה שחום מספיק ממכניסים את השפקעל'ה וקוביות הסלאמי (אפשר גם נקניק כשר אבל אז זה הרבה פחות טעים) ונותנים להם להיטגן קלות. לאחר כל תהליך ההשחמה והטיגון מכניסים את העגבנות יחד עם השאר-ירקות למחבת, מוסיפים קצת מים (או בירה למי שאמיץ במיוחד) ודואגים שהאש בקרמטוריום של העצים תהיה נמוכה. שכחתי לספר לכם ששימשי קורא לבויילר העתיק שלו "באום קרמטוריום" והוא שורף בו את כל שאריות העץ שאין להם שימוש אחר. "העצים, אפילו השאריות שלהם מביאות תועלת, מסכנים שכמותם" הוא אמר לי פעם. כאן מגיע השלב ההכי יצירתי ב"יילוד" השקשוקה, שלב התיבול וכף הטעימה.   

    לפני שאספר לכם על שלב התיבול והכף אני רוצה לרכל לכם קצת עלי, על שימשי, על חדווה, על יונתן, ועל החתול השחור שעבר פעם, לפני שנים בין שימשי וביני. לחתול השחור שעבר ביני לבין שימשי קראו קירסטן. קירסטן היתה החברה שלי והיו לה רגליים ארוכות ושזופות ברונזה, חזה מדהים ביופיו שהטריף את כל הגברים כשהיא עברה בחדר האוכל בגופית עבודה וללא חזיה (כולן הלכו אז ככה בגן העדן ההוא.....) ועינים יותר כחולות מהעיניים של אליזבת טילור. הסתובבתי בחצר כמו טווס והפגנתי בעלות על הנכס. יום אחד קירסטן סגרה איתי עניין ותוך זמן קצר היא עברה לגור בחדר של שמשי. כבר אז הוא היה החבר ההכי טוב שלי ואני נורא קינאתי אבל זה היה המצב ואיך שהוא, כמו גברים, לא דיברנו על זה אף פעם ובעצם התרחקנו והפסקנו לדבר בכלל. שימשי המאוהב נסע לדנמרק להתחתן אבל מהר מאוד שני הצדדים הבינו שזה לא ילך והוא חזר ארצה עם הזנב בין הרגליים. שמשי, הגבר הענק, נכנס לדיכאון של אהבה נכזבת ולא עבר זמן והוא בלע פילולק'ה אחת רחוק מידי והתחרפן. אני חושב שבגלל הדיכאון והLSD  עלו לו  כל המראות והחרדות מהמלחמה  והיה צריך לאשפז אותו. לאחר האישפוז הוא לקח תרמיל והלך לאיבוד  באירופה. חדוה מצאה אותו באמסטרדם, החזירה אותו לארץ ועשתה ממנו בנאדם.  יש להם כאב גדול שהם לא  הצליחו להביא ילד. כל הטיפולים והפריות המבחנה, שום דבר לא עזר. נורא פחדתי שהוא יתחרפן לי עוד פעם אבל חדווה החכמה ידעה איך להתמודד איתו ובסוף הם אימצו את יונתן, ילד שאיזה נרקומנית זרקה והיו להם המון צרות ממנו. זה ילד לא קל שעבר הרבה ואף אחד לא רצה אותו. איך הוא אמר לי פעם "לחדווה יש המון שכל ולי יש המון געגוע (יש גברים שמתביישים להגיד את המילה "אהבה"), ידעתי שנצליח איתו". זה אכן היה קשה ורצוף משברים אבל היום יונתן הוא בחור משגע וזה מקסים לראות איך יוצאים לענק הזה ניצוצות מהאזניים כל פעם שהוא מדבר עליו.   

    מניחים את המחבתל'ה (ככה הוא מכנה אותה) על הבאום-קרמטוריום כשרק גחלים לוחשות  בתוכו ונותנים לעסק להתבשל לאט לאט. מדי פעם מוסיפים פפריקה, פלפל שחור, מלח, עלי זעתר טריים או יבשים (תלוי בעונה) וכל תבלין אחר שעולה בדעתכם. שכחתי לספר ואני מבקש שלא תעבירו את זה הלאה, שרצוי מאוד לעשות את זה כשהראש מסודר על איזה צינגלה משובחת (לזה הוא דואג בדרך כלל) רצוי עשב ולא שוקולד נסאראללי, זה חשוב בשביל מצב הרוח ובשביל המאנצ'יז. כמובן שגם הסינגל מאלט שנילגם בתחילת הבישול עושה את שלו.

    ובכן קנאים יקרים שלי, דמיינו לעצמכם שני גברים, חברים טובים בראש טוב בתוך ריח הנסורת, הדבקים, עשן העץ, חמימות הקמין וריח השקשוקה המתבשלת. עוד כף נטעמת, "עוד קצת זעתר", "לא חושב שצריך עוד פלפל אבל אם בראש שלך לך על זה" "תעביר את הכף, לא רע היתי מוסיף עוד קצת מלח" וכו'.......בסוף, לאחר מיצוי הנוזלים המיותרים מכניסים ביצי משק מהתרנגולות שלו, שמסתובבות בחצר והמחבתל'ה נכנסת אחר כבוד לרחם הבאום....בשביל טעם העשן.  

     השקשוקה הטובה בחיים שלי, נשבע לכם. פוצצנו את החלמונים עם הלחמאחיד ניגבנו והתמוגגנו.   

    ויש עוד סיבה למה אני לא אשכח את השקשוקה הזאת. במקום סיפורי זימה והפלצות שזה פחות או יותר מה שגברים עושים במילואים אחרי שקשוקה כזאת , כשהבטן הראש והלב מלאים, פתאום שימשי מספר לי שהוא היה בחו"ל באיזה תערוכה בדנמרק. הוא שותק לו קצת ואז הוא אומר לי "אתה בטח זוכר את קירסטן" מה זוכר, איך אפשר לשכוח, בגללה כמעט ולא היינו אוכלים ביחד את השקשוקות האלה. "איתרתי אותה ונפגשנו. בגלל הסקרנות, חשבתי לעצמי שהגיע הזמן שהיא תרד לי מהנשמה, היתה פגישה מוזרה וחשבתי לעצמי שכמה טוב שלא נשארתי שם בארץ הקרה הזאת עם הבורגנית המיובשת שהיא נהייתה ואז היא הוציאה לי תמונה משפחתית עם הבעל והילדים ופתאום אני רואה את הבת הגדולה שלה שהיא חתיכה גבוהה ובלונדינית כמו שאמא שלה הייתה אבל הפנים שלה בול, אבל ממש בול כמו הפנים של אמא שלי.  חטפתי שוק. שאלתי אותה על זה והיא אישרה לי שאני הוא האב הביולוגי שלה. אתה תופס? יש לי בת! יפהפיה! מוכשרת כמו שד לפי מה שאמא שלה מספרת והיא חולה על עץ ומעצבת ריהוט באחד המפעלים הנחשבים שלהם. לא יודע מה לחשוב, מה לעשות, הלב שלי נקרע. כל השנים האלה לא ידעתי והיא לא יודעת ורק קירסטן ובעלה ידעו. אני לא רוצה שהיא תיפגע אבל אני רוצה קשר עם הבת הזאת. סיפרתי לחדווה והיא נורא שמחה, אמרה שהיא כבר תחשוב על משהו. "

    "כרגע זה תלוי בקירסטן ובבעלה, יהיה להם קשה לספר לה איך הם שיקרו לה כל החיים. בעיה שלהם, גם לי הם שיקרו. כל החיים חלמתי על ילד משלי כל החיים." שימשי התחיל לבכות  או מאושר או מכעס או בגלל הוויסקי והצינגלה, לך תדע.  

    כשיצאנו מהחרשיה היה כבר לילה. חדווה טילפנה לנעמי אישתי ואמרה לה שאין מצב שהיא תיתן לי לעלות במצב כזה (הורדנו שלושת רבעי בקבוק) על הכביש ושהיא משכיבה אותי לישון אצלם בבית. "זה כיף להיפטר לפעמים מה"ילדים" האלה, בפעם הבאה תליני  את השובב שלי ונהייה פיט"    

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (81)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/9/11 22:26:

      צטט: The Horse Whisperer 2011-09-20 20:01:01

      אתה הולך לקבל ממני וואחד מחמאה, התקרבת לתמונות יפואיות- סחה

      ------------------------------------------------

      תודה, הסמקתי....

       

        20/9/11 22:26:

      צטט: noontet 2011-09-20 19:17:59

      טפו, יא כאלב. איך אתה יודע לכתוב. (D-:) זה מה שקרוי פרוזה מהתחת ? קיצור, עם כל שורה נהניתי יותר.

      -------------------------------------------

      תמיד שאפתי לפרוזה מהתחת.....

       

        20/9/11 20:01:
      אתה הולך לקבל ממני וואחד מחמאה, התקרבת לתמונות יפואיות- סחה
        20/9/11 19:17:
      טפו, יא כאלב. איך אתה יודע לכתוב. (D-:) זה מה שקרוי פרוזה מהתחת ? קיצור, עם כל שורה נהניתי יותר.
        18/9/11 10:02:

      טוב, עכשיו אני יכול לפתוח את השבוע, 
      יצירה טובה (כמו זו) היא לא לחמניה, לא מתעפשת עם הזמן. היא כמו יין - משתבחת עם הזמן.
      התרומה שלי הפעם היא "בתוך כל חתיכת עץ נמצא כבר הרהיט שאמור לצאת ממנו, צריך רק ליילד אותו החוצה. אני עושה את הרהיט שאני מרגיש שצריך לצאת מכל עץ שאני מוצא" - בדיוק כך אמר מיכאל אנג'לו על כל גוש שייש שראה (רק שהוא אמר שייש במקום עץ ופסל במקום רהיט).
      עוד תרומה קטנה - על המחבט'לה משמרת ניחוחות השקשוקה של פעם...
      כוס הקפה שלי עשירה בתבליני קפה. וככל שמשמרת את הפעם טוב יותר, משביח הקפה.

      על השימוש במילה שימורים: הולך להעלות ב- FB: ממדינה שמייצרת חזון הפכנו למדינה המייצרת שימורים.   

        26/10/09 10:42:

      צטט: RonArzi 2009-10-25 21:04:34

      חיכיתי לך ולעדית ובאתם

       

       

       

       

      רחוק קצת ובכל זאת......

        25/10/09 21:05:

      צטט: RonArzi 2009-10-25 21:04:34

      חיכיתי לך ולעדית ובאתם

       

      חיכיתי לך ולעדית ובאתם

        25/10/09 21:04:
      חיכיתי לך ולעדית ובאתם
        30/8/09 23:57:

      צטט: צפל 2009-08-30 22:08:16

      צטט: עליזהלה 2009-08-30 20:08:55

      אפילו שאני מהבנות,

      אפילו שאני אוכלת כשר,

      אפילו שבפעם היחידה שניסיתי צינגלה פשוט נרדמתי ולא חלמתי,

      אפילו שאני מעדיפה יין על בקבוק וחצי,

      אפילו שכל אלו עומדים לרעתי,

      אם בפעם הבאה שאתה נוסע לשמשי אתה לא מזמין אותי אני ממש יעלב

      כי :

      בעצים אני ממש מבינה (עם הוכחות...),

      בשקשוקות וטיבול אני אלופה (ורצוי להוסיף גם חריף...),

      ובעיקר כי אני מבטיחה רק להקשיב ולא להוסיף מילה (בשבועה...),

      אז - תזכור  להודיע (אני אנהג בדרך חזרה...).

      *

      אתה ממש כותב נפלא . תודה .

       

      אין בעיה אבל רק  בתמורה לנוכחותי בשיחת בנות לא מצונזרת, מאלה שאת מנהלת עם עדית......

      כבר אתה הופך מבנמשק וחבייר ל- סוחייר ?

      אין בתמורה ואין חשבונאות - להזכירך -

      "כל אחד לפי יכולתו וכל אחד לפי צרכיו"

      ואין קשר בין יכולתו לצרכיו...

      אולי אתה תביא סוף סוף את עידית להתגלגל לשפלה...

      שעת השקיעה מומלצת במיוחד ! נו !

       

        30/8/09 22:08:

      צטט: עליזהלה 2009-08-30 20:08:55

      אפילו שאני מהבנות,

      אפילו שאני אוכלת כשר,

      אפילו שבפעם היחידה שניסיתי צינגלה פשוט נרדמתי ולא חלמתי,

      אפילו שאני מעדיפה יין על בקבוק וחצי,

      אפילו שכל אלו עומדים לרעתי,

      אם בפעם הבאה שאתה נוסע לשמשי אתה לא מזמין אותי אני ממש יעלב

      כי :

      בעצים אני ממש מבינה (עם הוכחות...),

      בשקשוקות וטיבול אני אלופה (ורצוי להוסיף גם חריף...),

      ובעיקר כי אני מבטיחה רק להקשיב ולא להוסיף מילה (בשבועה...),

      אז - תזכור  להודיע (אני אנהג בדרך חזרה...).

      *

      אתה ממש כותב נפלא . תודה .

       

      אין בעיה אבל רק  בתמורה לנוכחותי בשיחת בנות לא מצונזרת, מאלה שאת מנהלת עם עדית......

        30/8/09 20:08:

      אפילו שאני מהבנות,

      אפילו שאני אוכלת כשר,

      אפילו שבפעם היחידה שניסיתי צינגלה פשוט נרדמתי ולא חלמתי,

      אפילו שאני מעדיפה יין על בקבוק וחצי,

      אפילו שכל אלו עומדים לרעתי,

      אם בפעם הבאה שאתה נוסע לשמשי אתה לא מזמין אותי אני ממש יעלב

      כי :

      בעצים אני ממש מבינה (עם הוכחות...),

      בשקשוקות וטיבול אני אלופה (ורצוי להוסיף גם חריף...),

      ובעיקר כי אני מבטיחה רק להקשיב ולא להוסיף מילה (בשבועה...),

      אז - תזכור  להודיע (אני אנהג בדרך חזרה...).

      *

      אתה ממש כותב נפלא . תודה .

        3/6/08 23:40:

       

      צטט: כש-רונית 2008-06-03 20:08:45

      יוווו

      לפעמים צריך לעבור איזה חמישים שנים בחיים, כדי לפגוש מישהו, ככה הרגשתי כשקראתי אותך

       

      פשוט מדהים, הכל !

       

      כל החדר התמלא לי פה בריחות של שקשוקה מעורבבים בריח עצים

       

      אהבתי מאד מאד מאד

       

      רונית

       

      (מלך תבין נשים)

      *

       

       

      תודה רונית

       

      איזה כיף לקבל תגובה כזאת

        3/6/08 20:08:

      יוווו

      לפעמים צריך לעבור איזה חמישים שנים בחיים, כדי לפגוש מישהו, ככה הרגשתי כשקראתי אותך

       

      פשוט מדהים, הכל !

       

      כל החדר התמלא לי פה בריחות של שקשוקה מעורבבים בריח עצים

       

      אהבתי מאד מאד מאד

       

      רונית

       

      (מלך תבין נשים)

      *

        3/6/08 18:52:

       

      צטט: דורונצ'יק2 2008-06-03 18:42:01

      פשוט יפיפה, תענוג לכל החושים

       

      תודה ותמשיך לבקר

        3/6/08 18:42:
      פשוט יפיפה, תענוג לכל החושים
        4/4/08 00:17:

       

      צטט: sherry refael 2008-04-04 00:11:45

      ענק

       *

      אנסה את השקשוקה שלך .

       

       יש בעיה לגבי העשב הירוק. אין בחיפה. ננסה עם ויסקי.

       נראה אם הקטנה תאהב את השקשוקה הזאת כמו את שלי((:

       שלך שרי

       

      תודה מון  שרי

      צריך קצת עשן....

        4/4/08 00:11:

      ענק

       *

      אנסה את השקשוקה שלך .

       

       יש בעיה לגבי העשב הירוק. אין בחיפה. ננסה עם ויסקי.

       נראה אם הקטנה תאהב את השקשוקה הזאת כמו את שלי((:

       שלך שרי

        6/3/08 09:33:

       

      צטט: טמבורין 2008-03-06 00:30:30

       

       

      איזה סיפור מקסים. אהבתי את כל המילים והתמונות והטעמים והעשן. רציתי שלא ייגמר. 

       

      תודה

       

      מחר נשקשק עוד אחת

        6/3/08 09:32:

       

      צטט: אוזומה 2008-03-04 00:33:01

      היי צפלוש

      אחלה סיפור עם ניחוחות של עוד.

      נו, נאה דורש נאה מקיים.  מתי אתה עושה לי שקשוקה?  

       

      גוט מורגן דוקטור אוו........

       

      הית פעם אצלנו ונשארת רעבה?

       

      עיזבי את ה"אינדקס" ותגיעי, נסדר כבר משהו......

        6/3/08 00:30:

       

       

      איזה סיפור מקסים. אהבתי את כל המילים והתמונות והטעמים והעשן. רציתי שלא ייגמר. 

        4/3/08 00:33:

      היי צפלוש

      אחלה סיפור עם ניחוחות של עוד.

      נו, נאה דורש נאה מקיים.  מתי אתה עושה לי שקשוקה?  

        1/3/08 00:00:

      צטט: רות.מ 2008-02-29 23:01:06

      אתה ממכר

       

       וואלה את זה עוד לא אמרו לי.....

       

      עכשיו האגו הדפוק שלי יצטרך להתנמך מהר לפני שאני אתחיל לכתוב ממש שטויות

       

      תודה, זהו מחמאה ענקית!

       

      מילא זה- לך תראה מה כתבתי לך בתמונות, רק שמעייפות עודפת התבלבלו לי האותיות , וחסרים שם פסיקים. סומכת על חוכמתך, את כוונתי אתה תבין.

       

        29/2/08 23:48:

       

      צטט: אלונהלי 2008-02-29 23:43:12

      במקרה שיטוטי הביאוני עד אליך [כמו שאמרה המיתולוגית בתיה עוזיאל -

      במקרה הכינותי מראש...] ומה אומר, חוויה לקרוא אותך ואת תיאוריך.

      יש דברים שהנוסטלגיה מחזירה עם ריבית [הגעגוע לדברים שהיו]

       

      תודה על התענוג ושבת שלום~~~~

       

       איזה כיף שהגעת לסימטתי העלומה

       

      תודה

        29/2/08 23:46:

       

      צטט: רות.מ 2008-02-29 23:01:06

      אתה ממכר

       

       

       

      וואלה את זה עוד לא אמרו לי.....

       

      עכשיו האגו הדפוק שלי יצטרך להתנמך מהר לפני שאני אתחיל לכתוב ממש שטויות

       

      תודה, זהו מחמאה ענקית!

        29/2/08 23:43:

      במקרה שיטוטי הביאוני עד אליך [כמו שאמרה המיתולוגית בתיה עוזיאל -

      במקרה הכינותי מראש...] ומה אומר, חוויה לקרוא אותך ואת תיאוריך.

      יש דברים שהנוסטלגיה מחזירה עם ריבית [הגעגוע לדברים שהיו]

       

      תודה על התענוג ושבת שלום~~~~

        29/2/08 23:01:

      אתה ממכר

       

        29/2/08 19:02:

       

      ראיתי את הכוכב שלך הדס, תודה.

        29/2/08 19:01:

       

      צטט: טאקילה 2008-02-29 15:12:03

      חזרתי חמושה ב- *

       

      תודה על הכוכב ועל הכל

       

      שבת שלום

        29/2/08 19:00:

       

      צטט: shabat shalom 2008-02-29 07:24:16

       

      צטט: צפל 2008-02-23 12:53:16

       

      צטט: כחולת השפם 2008-02-23 12:22:44

      צפל, לפני שאשפוך עליך אש וגופרית התייחסות טכנית לבעיית האותיות:

      כשאתה מעתיק טקסט וורד לחלון, כדאי להשתמש בפונקציה היחודית להעתקה מוורד - האייקון שלה נמצא בשורה השניה בחלון התגובות, זה החמישי מימין, עם הW באמצע. שימוש בהעתקה כזו שומר על העיצוב המקורי של הטקסט.

       

      ועכשיו, כמובטח - אש וגופרית.

       

      צפל! אתה חי בסרט, אלא שזה סרט משנות ה40-50 של המאה הקודמת. מאז עברו דיונות שלמות של גרגרים דרך שעון החול. כל התפיסה של 'אני אינפנטיל מגודל, תביני אותי' היא תפיסה שפסה מהעולם (או בצרפתית - פאסה). לקחתם לכם את זכות האינפנטיליות, השארתם אותנו עם העבודה האפורה, היומיומית, מלאכת החיים נטולת הזוהר. כי אתם לא טובים ביומיומיות, יש לכם חלומות, נשים ששמן קירסטן, קפריזות. אבל גם לנשים יש זכות להיות מטופשות, חבל שאנחנו לא יודעות איך עושים את זה, כי היינו עסוקות מדי בלטפח את הגברים-הילדים-ציידים שלנו ולסכך להם את המגע עם העולם. למזלנו, כבר מזמן הזדכו כל גברי המרלבורו על הסוס ועל פוזמקי העור באפסנאות-של-מטה. אם לא אצלנו, לפחות אצל הבנות שלנו.

       

      הסרט הוא משנות השבעים אבל "בגדול" ( אני שונא את הביטוי בגדול) את צודקת. צידקתך עדיין לא מונעת את זה שאנחנו (חלקנו) חיים בסרט לשם מה קיימים סרטים...... או סיפורים....

      תמיד טענתי שמאחורי כל גבר מפונק נמצאת אמא שפינקה אותו כך שהאחריות, כמו תמיד, היא עליכן גם בעניין הזה....

      ובעניין הקירסטניות, גם הן חיו בסרט כשהן הגיעו לחגוג אצלנו ולשמחתנו הן הכניסו אותנו לסרט שלהן.

      בסה"כ אני סתם בעל משפחה רגיל שנושא בעול וכותב שטויות, לא צריך לקחת אותי ברצינות.

      לכתיבה הנשית יש את היופי שלה, גם בלי לפסול את הכתיבה הגברית שיש לה את היופי שלה (אתה הדגמת נהדר)

      לא צריך לריב. לכולם יש מקום.

      אתה לפחות היית הוגן עם הנשים.

       

      תודה על התמיכה ו.....שבת שלום

        29/2/08 15:12:
      חזרתי חמושה ב- *
        29/2/08 09:00:

      שקשוקה שקשוקה

      והסיום שקשקת לי את הבטן את הלב.

       

      אתה כותב מדהים, אוהבת לקרוא אותך.

       

      שבת ענוגה.

       

      כוכב כשיתחדש המלאי.

        29/2/08 07:24:

       

      צטט: צפל 2008-02-23 12:53:16

       

      צטט: כחולת השפם 2008-02-23 12:22:44

      צפל, לפני שאשפוך עליך אש וגופרית התייחסות טכנית לבעיית האותיות:

      כשאתה מעתיק טקסט וורד לחלון, כדאי להשתמש בפונקציה היחודית להעתקה מוורד - האייקון שלה נמצא בשורה השניה בחלון התגובות, זה החמישי מימין, עם הW באמצע. שימוש בהעתקה כזו שומר על העיצוב המקורי של הטקסט.

       

      ועכשיו, כמובטח - אש וגופרית.

       

      צפל! אתה חי בסרט, אלא שזה סרט משנות ה40-50 של המאה הקודמת. מאז עברו דיונות שלמות של גרגרים דרך שעון החול. כל התפיסה של 'אני אינפנטיל מגודל, תביני אותי' היא תפיסה שפסה מהעולם (או בצרפתית - פאסה). לקחתם לכם את זכות האינפנטיליות, השארתם אותנו עם העבודה האפורה, היומיומית, מלאכת החיים נטולת הזוהר. כי אתם לא טובים ביומיומיות, יש לכם חלומות, נשים ששמן קירסטן, קפריזות. אבל גם לנשים יש זכות להיות מטופשות, חבל שאנחנו לא יודעות איך עושים את זה, כי היינו עסוקות מדי בלטפח את הגברים-הילדים-ציידים שלנו ולסכך להם את המגע עם העולם. למזלנו, כבר מזמן הזדכו כל גברי המרלבורו על הסוס ועל פוזמקי העור באפסנאות-של-מטה. אם לא אצלנו, לפחות אצל הבנות שלנו.

       

      הסרט הוא משנות השבעים אבל "בגדול" ( אני שונא את הביטוי בגדול) את צודקת. צידקתך עדיין לא מונעת את זה שאנחנו (חלקנו) חיים בסרט לשם מה קיימים סרטים...... או סיפורים....

      תמיד טענתי שמאחורי כל גבר מפונק נמצאת אמא שפינקה אותו כך שהאחריות, כמו תמיד, היא עליכן גם בעניין הזה....

      ובעניין הקירסטניות, גם הן חיו בסרט כשהן הגיעו לחגוג אצלנו ולשמחתנו הן הכניסו אותנו לסרט שלהן.

      בסה"כ אני סתם בעל משפחה רגיל שנושא בעול וכותב שטויות, לא צריך לקחת אותי ברצינות.

      לכתיבה הנשית יש את היופי שלה, גם בלי לפסול את הכתיבה הגברית שיש לה את היופי שלה (אתה הדגמת נהדר)

      לא צריך לריב. לכולם יש מקום.

      אתה לפחות היית הוגן עם הנשים.

        25/2/08 18:40:

       

      צטט: אורלי נו 2008-02-25 17:59:32

      יש פה כמה סיפורים (שלא לדבר על הסיפור של התגובות), וכמה מהם אני מכירה מהחיים, כולל יילוד העצים והילדים. יכולתי גם אני להשתמש בחדוות חיים כזאת.

       

      ספרי הבא, "כל אחד צריך חדווה"......

        25/2/08 18:38:

       

      צטט: סיגמה 2008-02-25 14:00:10

      צפלה....אני לא יודעת איך פיספסתי את הסיפור הזה...אבל הנה הגעתי וקראתי ונהניתי מכל אות....לא רק זה, אלא שגם אני אכין שקשוקה, אם לא היום ,אז מחר, ואם לא מחר אז מוחרתיים...כמו שאומר השיר הידוע..

       

      שווה כוכב ..אבל אזלו אז בהזדמנות חגיגית אחרת.

       

      אה עוד משהו...יופי של מריבה יצאה פה בין המשופמות...

       

      תודה סיגמה

       

      בהצלחה עם השקשוקה, תזמיני חברות טובות אחרת זה פחות טעים.....

       

      למדתי מגברים יוצאי פולניה שכאשר נשים מתקוטטות אני זוחל לי אל מתחת לשולחן ומתחזה לחתול

      מיאוווווווווו

        25/2/08 18:35:

       

      צטט: אור גנוז 2008-02-25 13:17:28

      יש'ך מזל שאני לא מתה על שקשוקה...

      אחרת הייתי עושה את הדרך מהמקרר לכאן ובחזרה לפחות 10 פעמים...

      כתיבתך נהדרת. משתבחת לה...

      סטאר באמצע היום.

      יפה יפה...

       

      לא מתה על שקשוקה?

       כנראה שאת שייכת למעוט ניכחד

      תודה על הכוכב

        25/2/08 17:59:
      יש פה כמה סיפורים (שלא לדבר על הסיפור של התגובות), וכמה מהם אני מכירה מהחיים, כולל יילוד העצים והילדים. יכולתי גם אני להשתמש בחדוות חיים כזאת.
        25/2/08 14:00:

      צפלה....אני לא יודעת איך פיספסתי את הסיפור הזה...אבל הנה הגעתי וקראתי ונהניתי מכל אות....לא רק זה, אלא שגם אני אכין שקשוקה, אם לא היום ,אז מחר, ואם לא מחר אז מוחרתיים...כמו שאומר השיר הידוע..

       

      שווה כוכב ..אבל אזלו אז בהזדמנות חגיגית אחרת.

       

      אה עוד משהו...יופי של מריבה יצאה פה בין המשופמות...

        25/2/08 13:17:

      יש'ך מזל שאני לא מתה על שקשוקה...

      אחרת הייתי עושה את הדרך מהמקרר לכאן ובחזרה לפחות 10 פעמים...

      כתיבתך נהדרת. משתבחת לה...

      סטאר באמצע היום.

      יפה יפה...

        25/2/08 00:40:

       

      צטט: קנולר 2008-02-24 18:56:04

      צפל נורא כיף אצלך בשקשוקייה.

       

      תודה פראו קנולר, ביצעי מהלחמאחיד והתכבדי.....

        24/2/08 18:56:
      צפל נורא כיף אצלך בשקשוקייה.
        24/2/08 09:21:

       

      צטט: maxima 2008-02-23 22:29:53

      צפל...אחלה שקשוקה

      נהנתי מכל ביס

       

       

      תודה ובתיאבון

        23/2/08 22:30:

       

      צטט: a.r 2008-02-23 21:30:15

      מה אתן פתאום מקלקלות לנו, היה פה שמח, בוץ, כינים ושאר מריעין, כבר מכרנו כרטיסים, כבר נפתחו ההימורים. לא רוצים גופו של עניין, רוצים גופות מרוחות בבוץ.

       

      תתחיל אתה. אני קצת ביישנית.

        23/2/08 22:29:

      צפל...אחלה שקשוקה

      נהנתי מכל ביס

       

        23/2/08 21:30:
      מה אתן פתאום מקלקלות לנו, היה פה שמח, בוץ, כינים ושאר מריעין, כבר מכרנו כרטיסים, כבר נפתחו ההימורים. לא רוצים גופו של עניין, רוצים גופות מרוחות בבוץ.
        23/2/08 21:01:

      למגית,

      מסכימה איתך לגמרי. רוצה להאמין שהקפה הוא קצת יותר ממקום מתקתק לומר בו דברים, אבל הם בהחלט אמורים להיות ענייניים. וכן. את צודקת. מה עניין שמיטה בהיגיינה של השיער?

       

      וצפל - כוכב על הפוסט שעומד בגבורה בכל ההתקפות.

        23/2/08 20:57:

       

      צטט: ronitronen 2008-02-23 19:58:02

      כוכב כשוחד..

      פעם הבאה אצל שימשי גם אני באה..

       

       

       

      מוזמנת, אם את מסוגלת לסבול את חברתם של מזדקנים אינפנטיליים.....

      תודה על הכוכב

        23/2/08 20:54:

       

      צטט: ריקיטריקי 2008-02-23 19:31:19

      צפל אתה מספר נפלא! ויש לך "בנק" חוויות שלא מן העולם הזה!

       שתי תודות - על שהודעת בחמישים+ על הפוסט החדש וכן על מתכון השקשוקה...וואלה ריירת אותי למוות!!!

       

      שבוע טוב איש!מגניב

       

      תודה ושבוע נהדר

        23/2/08 20:00:

       

      צטט: טמונה במסגרת 2008-02-23 19:39:14

       

      צטט: כחולת השפם 2008-02-23 16:57:24

       

      צטט: טמונה במסגרת 2008-02-23 16:45:12

       

      צטט: כחולת השפם 2008-02-23 16:24:38

       

      צטט: a.r 2008-02-23 16:20:41

      איזה כיף פה. צפל- אולי תארגן לנו אמבטיית בוץ גדולה, הרי לגברים (מילואימניקים) יש עוד פנטזייה ילדותית של קרב נשים בבוץ.

      ואל תשכח בירות ופיצוחים.

      הגרפסים עלי.

       

      אמבטיית בוץ? איתה? הצחקת אותי.

      תביא יריבה ראויה, לא מישהי כמו הטמונת טיפוח, שמבקשת קצת תשומת לב צפלית על חשבוני. אני רגילה לכל מיני מזדנבות רייטינג מהסוג שלה. לא מגרדות לי את קצה הכרטיס.

      פששש....

      כמה שנונה ומבריקה...

      טמונת טיפוח, תשומת לב צפלית, מגרדת את קצה הכרטיס. תשמעי... הוקסמתי.

       

      בינתיים, הגירוד המקסימלי נמצא כנראה בכיני הראש והבושת אצלך.

       

       

      ו- a.r. אל תתקרב. המגיפה שהיא נושאת עליה, מדבקת. לא נעים וגם מריח לא מי יודע מה.

       

       

      לא, לא

      לא ככה עושים את זה.

      "כיני ראש ובושת" "מגיפה" "מריח לא מי יודע מה"

      כשאת בונה את הנרטיב של הקטטה, ייחוס תכונות מעין אלו לצד השני עלול, חוששתני, לחזור אלייך כבומרנג. כלומר, יקרא אדם מהישוב את שכתבת ויחשוב לעצמו - מה לאותה אישה ולכיני בושת? לצחנת גוף? הרי מן המפורסמות הוא שאדם קרוב אצל עצמו, והעובדה שדווקא עלבונות מעין אלו עלו בראשך אינה משחקת לטובתך כלל וכלל.

      תשתדלי להכנס בי כמו ליידי. מטפחת צחורה נקייה מרבב, אף למעלה, כפתורים רכוסים היטב. אש קרה. תסנני נבזויות אבל באופן אצילי ומדוד. אדם נמדד בכיסו, כוסו וכעסו.

       

      אויש, את משעממת וגם עילגת עד ייאוש.

       

      ניכר כי אזלה לך התחמושת.

       

      תנחומיי.

       

       הכחולה משעממממת? הצחקת אותי.

       

      האמת שאני תמהה למה ביקורת לגיטימית לנושא שהועלה ביצירה הפך לדיון בשרשי צבע שערה של הכחולה ולרמשים השורצים בין שערותיה, כלומר לדיון בגופה של המגיבה.

      במקום די מתקתק כקפה, ראויים מאד דיונים לגופה של יצירה, אז אנא במטותא אל תחסלי זאת ביצירות שהיוצרים לא מבקשים זאת בעצמם.

       

      ולפני שאת משתעממת גם ממני. אל תדאגי לשורשיי, הם קרחים מכאן ומכאן.

       

        23/2/08 19:58:

      כוכב כשוחד..

      פעם הבאה אצל שימשי גם אני באה..

       

       

        23/2/08 19:39:

       

      צטט: כחולת השפם 2008-02-23 16:57:24

       

      צטט: טמונה במסגרת 2008-02-23 16:45:12

       

      צטט: כחולת השפם 2008-02-23 16:24:38

       

      צטט: a.r 2008-02-23 16:20:41

      איזה כיף פה. צפל- אולי תארגן לנו אמבטיית בוץ גדולה, הרי לגברים (מילואימניקים) יש עוד פנטזייה ילדותית של קרב נשים בבוץ.

      ואל תשכח בירות ופיצוחים.

      הגרפסים עלי. 

       

      אמבטיית בוץ? איתה? הצחקת אותי.

      תביא יריבה ראויה, לא מישהי כמו הטמונת טיפוח, שמבקשת קצת תשומת לב צפלית על חשבוני. אני רגילה לכל מיני מזדנבות רייטינג מהסוג שלה. לא מגרדות לי את קצה הכרטיס.

      פששש....

      כמה שנונה ומבריקה...

      טמונת טיפוח, תשומת לב צפלית, מגרדת את קצה הכרטיס. תשמעי... הוקסמתי.

       

      בינתיים, הגירוד המקסימלי נמצא כנראה בכיני הראש והבושת אצלך.

       

       

      ו- a.r. אל תתקרב. המגיפה שהיא נושאת עליה, מדבקת. לא נעים וגם מריח לא מי יודע מה.

       

       

      לא, לא

      לא ככה עושים את זה.

      "כיני ראש ובושת" "מגיפה" "מריח לא מי יודע מה"

      כשאת בונה את הנרטיב של הקטטה, ייחוס תכונות מעין אלו לצד השני עלול, חוששתני, לחזור אלייך כבומרנג. כלומר, יקרא אדם מהישוב את שכתבת ויחשוב לעצמו - מה לאותה אישה ולכיני בושת? לצחנת גוף? הרי מן המפורסמות הוא שאדם קרוב אצל עצמו, והעובדה שדווקא עלבונות מעין אלו עלו בראשך אינה משחקת לטובתך כלל וכלל.

      תשתדלי להכנס בי כמו ליידי. מטפחת צחורה נקייה מרבב, אף למעלה, כפתורים רכוסים היטב. אש קרה. תסנני נבזויות אבל באופן אצילי ומדוד. אדם נמדד בכיסו, כוסו וכעסו.

       

      אויש, את משעממת וגם עילגת עד ייאוש.

       

      ניכר כי אזלה לך התחמושת.

       

      תנחומיי.

       

        23/2/08 19:31:

      צפל אתה מספר נפלא! ויש לך "בנק" חוויות שלא מן העולם הזה!

       שתי תודות - על שהודעת בחמישים+ על הפוסט החדש וכן על מתכון השקשוקה...וואלה ריירת אותי למוות!!!

       

      שבוע טוב איש!מגניב

        23/2/08 18:51:

       

      צטט: מגית 2008-02-23 18:35:26

      שששששש חדווה תבוא ותסדר את הכל.

      הרגת לי את העיניים של ליז טיילור. כל חיי אני גדלה על מיתוס עיניים סגולות ופוף אתה הורג פרהקדושה. בעצם עדר שלם.

      שקשושה כפיסגת המטבח גברי (בהשוואה לזה של גולדה) אחוות שקשוקאים ואני חשבתי שרק אצלנו זה ככה.  

      אגב נשמעה לי בסדר ההתייבבות הגברית לילד פרי חלציים (בעיקר בשלב שהוא כבר מבושם) זה לא בגלל החנית והמומתה, אלא בגלל האיום האבולוציוני כי בקרוב הנשים לא תזדקקנה לגברים בכדי ללדת. ולמה לכל הרוחות נזכרתי במערכון של שייקה אופיר של אבו בנאת, דווקא עכשיו. 

      שששששש חדווה תסדר את הכל. מלאכית הייתי אומרת, מלאכית החדווה הזאת.  אפשר לשכור כתף שלה?

      ולקארין, המציאות עולה על הדמיון בחציה בין תרבויות. הכרתי בנעוריי קארין כזו, היא הראשונה ששיקשקה את ידיעותיי על אפשרויות חברתיות מסוג אחר. לא אקדאמית אלא מציאותית. בזמנו זה היה גילוי עבורי כי בגיל 16 עוזבים את הבית כחלק מנורמה חברתית מקובלת במקום מגוריה. 

      שתי נשים שתי תרבויות ושתיהן אינן הישראלית הממוצעת. בשביל זה צריך שקשוקה וגברים על מנת שיבחשו.

      ושבבי העץ והנסורת מילאו את נחיריי בריח נוסטלגי של סביבות רחובות הרצל והקישון של פעם בתל אביב עם הנגריות וריח העץ והדבק אווווווווווווח

      ששששששש חדווה סדרה את הכל היא הרי אשמה שהביאה אותו חזרה מאמסטרדם בכדי שיתנהל בין עיצוב עץ  ועצב. כי ככה החיים מה שאתה לא דופק, דופק אותך.

      אהבתי. כי זה רחוק מהעץ אבל קרוב לתפוח.

       

       

       

       

      תודב מגית על התמיכה, על ההזדהות ועל התגובה המושקעת.

        23/2/08 18:35:

      שששששש חדווה תבוא ותסדר את הכל.

      הרגת לי את העיניים של ליז טיילור. כל חיי אני גדלה על מיתוס עיניים סגולות ופוף אתה הורג פרהקדושה. בעצם עדר שלם.

      שקשושה כפיסגת המטבח גברי (בהשוואה לזה של גולדה) אחוות שקשוקאים ואני חשבתי שרק אצלנו זה ככה.  

      אגב נשמעה לי בסדר ההתייבבות הגברית לילד פרי חלציים (בעיקר בשלב שהוא כבר מבושם) זה לא בגלל החנית והמומתה, אלא בגלל האיום האבולוציוני כי בקרוב הנשים לא תזדקקנה לגברים בכדי ללדת. ולמה לכל הרוחות נזכרתי במערכון של שייקה אופיר של אבו בנאת, דווקא עכשיו. 

      שששששש חדווה תסדר את הכל. מלאכית הייתי אומרת, מלאכית החדווה הזאת.  אפשר לשכור כתף שלה?

      ולקארין, המציאות עולה על הדמיון בחציה בין תרבויות. הכרתי בנעוריי קארין כזו, היא הראשונה ששיקשקה את ידיעותיי על אפשרויות חברתיות מסוג אחר. לא אקדאמית אלא מציאותית. בזמנו זה היה גילוי עבורי כי בגיל 16 עוזבים את הבית כחלק מנורמה חברתית מקובלת במקום מגוריה. 

      שתי נשים שתי תרבויות ושתיהן אינן הישראלית הממוצעת. בשביל זה צריך שקשוקה וגברים על מנת שיבחשו.

      ושבבי העץ והנסורת מילאו את נחיריי בריח נוסטלגי של סביבות רחובות הרצל והקישון של פעם בתל אביב עם הנגריות וריח העץ והדבק אווווווווווווח

      ששששששש חדווה סדרה את הכל היא הרי אשמה שהביאה אותו חזרה מאמסטרדם בכדי שיתנהל בין עיצוב עץ  ועצב. כי ככה החיים מה שאתה לא דופק, דופק אותך.

      אהבתי. כי זה רחוק מהעץ אבל קרוב לתפוח.

       

       

        23/2/08 16:57:

       

      צטט: טמונה במסגרת 2008-02-23 16:45:12

       

      צטט: כחולת השפם 2008-02-23 16:24:38

       

      צטט: a.r 2008-02-23 16:20:41

      איזה כיף פה. צפל- אולי תארגן לנו אמבטיית בוץ גדולה, הרי לגברים (מילואימניקים) יש עוד פנטזייה ילדותית של קרב נשים בבוץ.

      ואל תשכח בירות ופיצוחים.

      הגרפסים עלי. 

       

      אמבטיית בוץ? איתה? הצחקת אותי.

      תביא יריבה ראויה, לא מישהי כמו הטמונת טיפוח, שמבקשת קצת תשומת לב צפלית על חשבוני. אני רגילה לכל מיני מזדנבות רייטינג מהסוג שלה. לא מגרדות לי את קצה הכרטיס.

      פששש....

      כמה שנונה ומבריקה...

      טמונת טיפוח, תשומת לב צפלית, מגרדת את קצה הכרטיס. תשמעי... הוקסמתי.

       

      בינתיים, הגירוד המקסימלי נמצא כנראה בכיני הראש והבושת אצלך.

       

       

      ו- a.r. אל תתקרב. המגיפה שהיא נושאת עליה, מדבקת. לא נעים וגם מריח לא מי יודע מה.

       

       

      לא, לא

      לא ככה עושים את זה.

      "כיני ראש ובושת" "מגיפה" "מריח לא מי יודע מה"

      כשאת בונה את הנרטיב של הקטטה, ייחוס תכונות מעין אלו לצד השני עלול, חוששתני, לחזור אלייך כבומרנג. כלומר, יקרא אדם מהישוב את שכתבת ויחשוב לעצמו - מה לאותה אישה ולכיני בושת? לצחנת גוף? הרי מן המפורסמות הוא שאדם קרוב אצל עצמו, והעובדה שדווקא עלבונות מעין אלו עלו בראשך אינה משחקת לטובתך כלל וכלל.

      תשתדלי להכנס בי כמו ליידי. מטפחת צחורה נקייה מרבב, אף למעלה, כפתורים רכוסים היטב. אש קרה. תסנני נבזויות אבל באופן אצילי ומדוד. אדם נמדד בכיסו, כוסו וכעסו.

        23/2/08 16:53:

      טמונה מותק, אותך אני לא מכיר, לא אכניס אותך לתמונה ולא אשפוט.

      את המשופמת אני מכיר גם מכיר, ואם היו לי שדיים וביקיני, אפילו הייתי נכנס אתה לאמבטיית הבוץ לאיזה התגוששות מענגת.

      שימי לב מה צפל ענה לך בעיניינה, זה בתוקף.

      אבל אנחנו, הגברים, רק באנו להנות פה. 

        23/2/08 16:45:

       

      צטט: כחולת השפם 2008-02-23 16:24:38

       

      צטט: a.r 2008-02-23 16:20:41

      איזה כיף פה. צפל- אולי תארגן לנו אמבטיית בוץ גדולה, הרי לגברים (מילואימניקים) יש עוד פנטזייה ילדותית של קרב נשים בבוץ.

      ואל תשכח בירות ופיצוחים.

      הגרפסים עלי. 

       

      אמבטיית בוץ? איתה? הצחקת אותי.

      תביא יריבה ראויה, לא מישהי כמו הטמונת טיפוח, שמבקשת קצת תשומת לב צפלית על חשבוני. אני רגילה לכל מיני מזדנבות רייטינג מהסוג שלה. לא מגרדות לי את קצה הכרטיס.

      פששש....

      כמה שנונה ומבריקה...

      טמונת טיפוח, תשומת לב צפלית, מגרדת את קצה הכרטיס. תשמעי... הוקסמתי.

       

      בינתיים, הגירוד המקסימלי נמצא כנראה בכיני הראש והבושת אצלך.

       

       

      ו- a.r. אל תתקרב. המגיפה שהיא נושאת עליה, מדבקת. לא נעים וגם מריח לא מי יודע מה.

       

       

        23/2/08 16:44:

       

      צטט: טמונה במסגרת 2008-02-23 14:09:11

      צפל,

      נקרא במהירות ובחיוך לכל אורך הדרך.

      בפעם הבאה נסה לערוך מבחינה טכנית, לשנות גופן ולרווח קצת בין הקטעים. מצד שני, זה גם נותן לקורא סוג של תחושת "נשימה נעתקת" מרוב שהוא רץ במהירות על פני השורות.

       

      נהניתי. תודה.

       

      תודה לך טמונה במסגרת, ברוכה הבאה לבלוגי הדל.

      את הערותיה של כחולת השפם אני מקבל בהרבה הערכה שהיא הרוויחה ביושר.

      ובכלל למדתי שעדיף להקשיב לנשים חכמות מאשר  להתקוטט איתן, מרוויחים מזה לא מעט.

       

        23/2/08 16:40:

       

      אדם

       

      היום נשים עוטות כפפות איגרוף ונכנסות לזירות קיק בוקס או איגרוף ומחטיפות מכות רצח לא פחות טוב מגברים.

      גבר שלא מתנהג יפה עלול לחטוף מהן בומבות איומות בעצמו, בומבות ששולחות אותו לחלום חלומות שהוא לא רגיל לחלום על נשים.....

      אני במקומך הייתי נזהר....

        23/2/08 16:31:

       

      צטט: פ. השקד 2008-02-23 15:22:11

      צפל,

       

      הייתי נותנת מיליונים עכשיו בשביל שקשוקה בדיוק כזאת...

       

      קראתי בנשימה עצורה את  הסיפור המתוק מריר שלך. מסופר וכתוב נפלא. 

       

      ביקשת? הנה אני נותנת.

       

      לקראת סוף הסיפור משהו השתנה בתיבול.

       

      הבת של קירסטן, והרצון של שמשי לראות אותה - הפריע לי לרצף הסיפור הגברי. הגבריות הבודדה, ההליכה על האדג', הבישול במערה המטאפורית - כל אלו נהדרים, אבל בלי החלק של הפגישה המחודשת.

       

      מהסיפור הזה רציתי להשאר עם חלק לא פתור. עם החמצה קיומית שתגרום לי לחשוב על ההחמצות של כולנו.

       

      מעבר לכך - נפלא. קבל כוכב ממני (ובפעם הבאה תודיע שיש לך פוסט חדש, אחרת איך אדע?)

       

       תודה לך פריחת השקד

      רעיון הבת של קירסטן הוא הרעיון הראשוני שממנו יצא כןל הסיפור. נראה לי שממש לא פתור ומסקרן מה יהיה עם זה הלאה, לא ניחשתי ולא כתבתי. מה שכן אני יכול להגיד על זה שגם כאן שמשי, הענק התלותי, משליך את יהבו על "אימאל'ה" שלו, אשתו חדווה.

      תודה על ההערות ועל הכוכב.

      אני לא נוהג לשלוח הודעות על פוסט לכל החברים, אלא אם מבקשים, לך אשלח. יש אנשים שלא כל כך אוהבים שמפוצצים להם את תא ההודעות.

       

      שב"ש

        23/2/08 16:24:

       

      צטט: a.r 2008-02-23 16:20:41

      איזה כיף פה. צפל- אולי תארגן לנו אמבטיית בוץ גדולה, הרי לגברים (מילואימניקים) יש עוד פנטזייה ילדותית של קרב נשים בבוץ.

      ואל תשכח בירות ופיצוחים.

      הגרפסים עלי. 

       

      אמבטיית בוץ? איתה? הצחקת אותי.

      תביא יריבה ראויה, לא מישהי כמו הטמונת טיפוח, שמבקשת קצת תשומת לב צפלית על חשבוני. אני רגילה לכל מיני מזדנבות רייטינג מהסוג שלה. לא מגרדות לי את קצה הכרטיס.

        23/2/08 16:23:

       

      צטט: ~s~ 2008-02-23 14:56:36

      רק בשביל כל שמות החיבה של החפצים והמקומות היה שווה

      מכיוון שאני לא עושה שקשוקות, ושאר הטקסט הזוי כמובטח, אין לי אלא לקוות שיש גרעין אמת (גדול ככל האפשר) במרקחת הזאת

      וגם צחקתי

       

      בכל סיפור יש גרעין של אמת.

       

      המסיבות, הסקנדינביות, רעיון הפסל שכבר נמצא בתוך גוש הסלע (לא רעיון שלי, שמעתי אותו מפסל, נדמה לי שאפילו מיכלאנג'לו אמר את זה) או במקרה שלנו רהיט שכבר קיים בתוך העץ,  תאורית המחבת, וגם בעיית גנבת הזרע ונושאים נוספים כמו התחרפנות של חברים מסמים

      , הכל שריר וקיים.

      וזה שגם צחקת, עושה לי את היום.

        23/2/08 16:20:

      איזה כיף פה. צפל- אולי תארגן לנו אמבטיית בוץ גדולה, הרי לגברים (מילואימניקים) יש עוד פנטזייה ילדותית של קרב נשים בבוץ.

      ואל תשכח בירות ופיצוחים.

      הגרפסים עלי. 

        23/2/08 16:17:

       

      צטט: פוקסי 2008-02-23 13:42:35

      חזקה השקשוקית הזאתי...

       

      תודה פוקסי, אין כמו בישול וואחשי של גברים.....

        23/2/08 15:49:

       

      צטט: טמונה במסגרת 2008-02-23 14:07:58

       

      צטט: כחולת השפם 2008-02-23 10:48:16

      לא קונה את המיתולוגיות השעירות האלה, חניתות וזברות מיי אס. גם לא קונה את מי שזרק זרע לתוך אישה פעם מזמן ופתאום אחרי אלפיים שנות יש לו החוצפה לכנות את עצמו 'אבא'.

      לא קונה את התגובות הפסאודו-זינה-הנסיכה-הלוחמת-עלאק האלה.

      אפשר לתת ביקורת טובה או לא טובה, אבל ההתנסחויות שלך כל כך בוטות ומתנשאות, שהן לא ממש עושות חשק אפילו להציץ בכרטיס שלך.

       

      תגידי,

      את עושה שורשים כשהלבן יוצא החוצה? או שאת נשארת כחול לבן לתפארת מדינת ישראל, ארץ קטנה עם שפם?

       

      שבת שלום.

      תנסי לחייך, זה עוזר לקמטים של הזעם והנירגנות.

       

      יו. כמה עצות.

      תעשי טובה, אל תציצי בכרטיס שלי. לעולם.

        23/2/08 15:22:

      צפל,

       

      הייתי נותנת מיליונים עכשיו בשביל שקשוקה בדיוק כזאת...

       

      קראתי בנשימה עצורה את  הסיפור המתוק מריר שלך. מסופר וכתוב נפלא. 

       

      ביקשת? הנה אני נותנת.

       

      לקראת סוף הסיפור משהו השתנה בתיבול.

       

      הבת של קירסטן, והרצון של שמשי לראות אותה - הפריע לי לרצף הסיפור הגברי. הגבריות הבודדה, ההליכה על האדג', הבישול במערה המטאפורית - כל אלו נהדרים, אבל בלי החלק של הפגישה המחודשת.

       

      מהסיפור הזה רציתי להשאר עם חלק לא פתור. עם החמצה קיומית שתגרום לי לחשוב על ההחמצות של כולנו.

       

      מעבר לכך - נפלא. קבל כוכב ממני (ובפעם הבאה תודיע שיש לך פוסט חדש, אחרת איך אדע?)

       

        23/2/08 14:56:

      רק בשביל כל שמות החיבה של החפצים והמקומות היה שווה

      מכיוון שאני לא עושה שקשוקות, ושאר הטקסט הזוי כמובטח, אין לי אלא לקוות שיש גרעין אמת (גדול ככל האפשר) במרקחת הזאת

      וגם צחקתי

        23/2/08 14:09:

      צפל,

      נקרא במהירות ובחיוך לכל אורך הדרך.

      בפעם הבאה נסה לערוך מבחינה טכנית, לשנות גופן ולרווח קצת בין הקטעים. מצד שני, זה גם נותן לקורא סוג של תחושת "נשימה נעתקת" מרוב שהוא רץ במהירות על פני השורות.

       

      נהניתי. תודה.

        23/2/08 14:07:

       

      צטט: כחולת השפם 2008-02-23 10:48:16

      לא קונה את המיתולוגיות השעירות האלה, חניתות וזברות מיי אס. גם לא קונה את מי שזרק זרע לתוך אישה פעם מזמן ופתאום אחרי אלפיים שנות יש לו החוצפה לכנות את עצמו 'אבא'.

      לא קונה את התגובות הפסאודו-זינה-הנסיכה-הלוחמת-עלאק האלה.

      אפשר לתת ביקורת טובה או לא טובה, אבל ההתנסחויות שלך כל כך בוטות ומתנשאות, שהן לא ממש עושות חשק אפילו להציץ בכרטיס שלך.

       

      תגידי,

      את עושה שורשים כשהלבן יוצא החוצה? או שאת נשארת כחול לבן לתפארת מדינת ישראל, ארץ קטנה עם שפם?

       

      שבת שלום.

      תנסי לחייך, זה עוזר לקמטים של הזעם והנירגנות.

        23/2/08 13:42:
      חזקה השקשוקית הזאתי...
        23/2/08 12:53:

       

      צטט: כחולת השפם 2008-02-23 12:22:44

      צפל, לפני שאשפוך עליך אש וגופרית התייחסות טכנית לבעיית האותיות:

      כשאתה מעתיק טקסט וורד לחלון, כדאי להשתמש בפונקציה היחודית להעתקה מוורד - האייקון שלה נמצא בשורה השניה בחלון התגובות, זה החמישי מימין, עם הW באמצע. שימוש בהעתקה כזו שומר על העיצוב המקורי של הטקסט.

       

      ועכשיו, כמובטח - אש וגופרית.

       

      צפל! אתה חי בסרט, אלא שזה סרט משנות ה40-50 של המאה הקודמת. מאז עברו דיונות שלמות של גרגרים דרך שעון החול. כל התפיסה של 'אני אינפנטיל מגודל, תביני אותי' היא תפיסה שפסה מהעולם (או בצרפתית - פאסה). לקחתם לכם את זכות האינפנטיליות, השארתם אותנו עם העבודה האפורה, היומיומית, מלאכת החיים נטולת הזוהר. כי אתם לא טובים ביומיומיות, יש לכם חלומות, נשים ששמן קירסטן, קפריזות. אבל גם לנשים יש זכות להיות מטופשות, חבל שאנחנו לא יודעות איך עושים את זה, כי היינו עסוקות מדי בלטפח את הגברים-הילדים-ציידים שלנו ולסכך להם את המגע עם העולם. למזלנו, כבר מזמן הזדכו כל גברי המרלבורו על הסוס ועל פוזמקי העור באפסנאות-של-מטה. אם לא אצלנו, לפחות אצל הבנות שלנו.

       

      הסרט הוא משנות השבעים אבל "בגדול" ( אני שונא את הביטוי בגדול) את צודקת. צידקתך עדיין לא מונעת את זה שאנחנו (חלקנו) חיים בסרט לשם מה קיימים סרטים...... או סיפורים....

      תמיד טענתי שמאחורי כל גבר מפונק נמצאת אמא שפינקה אותו כך שהאחריות, כמו תמיד, היא עליכן גם בעניין הזה....

      ובעניין הקירסטניות, גם הן חיו בסרט כשהן הגיעו לחגוג אצלנו ולשמחתנו הן הכניסו אותנו לסרט שלהן.

      בסה"כ אני סתם בעל משפחה רגיל שנושא בעול וכותב שטויות, לא צריך לקחת אותי ברצינות.

        23/2/08 12:22:

      צפל, לפני שאשפוך עליך אש וגופרית התייחסות טכנית לבעיית האותיות:

      כשאתה מעתיק טקסט וורד לחלון, כדאי להשתמש בפונקציה היחודית להעתקה מוורד - האייקון שלה נמצא בשורה השניה בחלון התגובות, זה החמישי מימין, עם הW באמצע. שימוש בהעתקה כזו שומר על העיצוב המקורי של הטקסט.

       

      ועכשיו, כמובטח - אש וגופרית.

       

      צפל! אתה חי בסרט, אלא שזה סרט משנות ה40-50 של המאה הקודמת. מאז עברו דיונות שלמות של גרגרים דרך שעון החול. כל התפיסה של 'אני אינפנטיל מגודל, תביני אותי' היא תפיסה שפסה מהעולם (או בצרפתית - פאסה). לקחתם לכם את זכות האינפנטיליות, השארתם אותנו עם העבודה האפורה, היומיומית, מלאכת החיים נטולת הזוהר. כי אתם לא טובים ביומיומיות, יש לכם חלומות, נשים ששמן קירסטן, קפריזות. אבל גם לנשים יש זכות להיות מטופשות, חבל שאנחנו לא יודעות איך עושים את זה, כי היינו עסוקות מדי בלטפח את הגברים-הילדים-ציידים שלנו ולסכך להם את המגע עם העולם. למזלנו, כבר מזמן הזדכו כל גברי המרלבורו על הסוס ועל פוזמקי העור באפסנאות-של-מטה. אם לא אצלנו, לפחות אצל הבנות שלנו.

        23/2/08 11:46:

       

      צטט: a.r 2008-02-23 11:16:03

      אחלה סיפור צפל, ירד לי הרוק כל הדרך.

      לפני מליון שנה גרתי בדירה פיצפונת בז'בוטינסקי פינת כיכר המדינה, כל יום שישי היו מגיעם אלי כמה חברים לטקס השקשוקה, שהיתה דומה למדי, רק בלי השאריות, בלי התנור ועם הרבה חריף. היינו יורדים עליה עם שתי חלות טריות, בירה ומצפון נקי.

      גם את סיפור המחבת אני מאד אוהב, אין ספק שהשכבות שנאגרות בו מכילות את טעם החיים, סאב טקסט של מחבתות.

      היום, כבר אין לי מצפון לאכול אכילה גסה כזאת (אבל כרס יש ויש), מחבת לא מבריקה לא תעבור מסדר אצל אשתי, ואחרי קריאת הטקסט שלך אני זקוק לרופא עינים. 

       

      תודה אדם

      אפשר לקרא פעם לכמה חבר'ה לאיזו שקשוקה בטעם של פעם....

      מצטער על הענייןצ הזה עם האותיות, משהו בעריכת הפוסטים לא עובד אצלי. כל פעם שאני מוריד טקסט מהוורד לפוסט מתחרבשות לי האותיות. כפי שאתה רואה עכשיו זה פחות או יותר בסדר לאחר שהורדתי את הטקסט לנוט פד שם יש רק סוג אחד של אותיות. פשוט וללא הבלגן של הוורד המעפן.

        23/2/08 11:41:

       

      צטט: כחולת השפם 2008-02-23 10:48:16

      לא קונה את המיתולוגיות השעירות האלה, חניתות וזברות מיי אס. גם לא קונה את מי שזרק זרע לתוך אישה פעם מזמן ופתאום אחרי אלפיים שנות יש לו החוצפה לכנות את עצמו 'אבא'.

       

      לפעמים אני חולם בלילה על אמזונה משופמת בשפם דרדסים, חמושת חץ וקשת שיורה בי חיצים מכוונים היטב.

      אני מקווה שלפחות את קונה את זה שרובנו ילדותיים ופרימיטיביים. הכניסי פעם מצלמה ניסתרת לאוהל הודי של בני ארבעים, תופתעי לראות שזה אפילו יותר גרוע  ממה שדמיינת.

      בעניין "תקיעת הזרע", הרבה מהחומר הזה "ניתקע" בימים הפרועים ההם להרבה רחמים. ההתיחסות הפוסט מודרניסטית לגברים כאל בנק זרע מיזדמן היא לא פחות גרועה מגברים שרוצים להכיר את ילדיהם הביולוגיים.

      לא כולנו עשויים מעור אחד, לא כולנו פרימיטיביים כמו שלא כל הנשים רחומות וחכמות אבל מותר שתהינה לנו פנטאזיות.

       

        23/2/08 11:24:

       

      צטט: עולילית 2008-02-23 10:03:26

      הי צפל,

      כבר אמרתי לך שאתה יודע לכתוב. פשוט נפלא. עסיסי, משפריץ חיים, וכל הרבדים האלה אחד בתוך השני, אבל גם כל אחד לחוד - יותר טוב מהשקשוקה הכי טובה בעולם. מעולה!

       

      הכוכבים רימו אותי. אבל מחר,  יהיה כוכב חדש. בתוך השקשוקה. אינשאללה!

       

      תודה עולליתוש

      בעניין הכוכבים ראי מה כתבתי לדוב מהיער

      בתיאבון...

        23/2/08 11:22:

       

      צטט: הדב מהיער 2008-02-23 09:42:05

      אין לך כוכבים

      כותבים לי הרעים.

      אבל כשיהיו לי - אחד מהם יהיה שלך.

      יופי של שקשוקה בשלת לנו פה.

      כל הטעמים. בדיוק במידה.

       

      תודה דובל'ה, תגובות כאלה שוות יותר מכל כוכב

        23/2/08 11:20:

       

      צטט: תמי ליבנה 2008-02-23 09:17:37

       

       

      צפל דרלינג

       

      משובח משהו משהו...

      להתקנא

      יפים המטעמים שהכנת בכל רבדי הסיפור

       

      שבת טובה

       

      תמי.

       

      תודה תמוצ'קה

      המקום הטוב ביותר לשקשוקות כאלה זה תחת עץ שיטה אצלכם בערבה, על מדורה מזרדים וגללי גמל מיבשים.

      שב"ש

        23/2/08 11:16:

      אחלה סיפור צפל, ירד לי הרוק כל הדרך.

      לפני מליון שנה גרתי בדירה פיצפונת בז'בוטינסקי פינת כיכר המדינה, כל יום שישי היו מגיעם אלי כמה חברים לטקס השקשוקה, שהיתה דומה למדי, רק בלי השאריות, בלי התנור ועם הרבה חריף. היינו יורדים עליה עם שתי חלות טריות, בירה ומצפון נקי.

      גם את סיפור המחבת אני מאד אוהב, אין ספק שהשכבות שנאגרות בו מכילות את טעם החיים, סאב טקסט של מחבתות.

      היום, כבר אין לי מצפון לאכול אכילה גסה כזאת (אבל כרס יש ויש), מחבת לא מבריקה לא תעבור מסדר אצל אשתי, ואחרי קריאת הטקסט שלך אני זקוק לרופא עינים. 

        23/2/08 10:48:
      לא קונה את המיתולוגיות השעירות האלה, חניתות וזברות מיי אס. גם לא קונה את מי שזרק זרע לתוך אישה פעם מזמן ופתאום אחרי אלפיים שנות יש לו החוצפה לכנות את עצמו 'אבא'.
        23/2/08 10:03:

      הי צפל,

      כבר אמרתי לך שאתה יודע לכתוב. פשוט נפלא. עסיסי, משפריץ חיים, וכל הרבדים האלה אחד בתוך השני, אבל גם כל אחד לחוד - יותר טוב מהשקשוקה הכי טובה בעולם. מעולה!

       

      הכוכבים רימו אותי. אבל מחר,  יהיה כוכב חדש. בתוך השקשוקה. אינשאללה!

        23/2/08 09:42:

      אין לך כוכבים

      כותבים לי הרעים.

      אבל כשיהיו לי - אחד מהם יהיה שלך.

      יופי של שקשוקה בשלת לנו פה.

      כל הטעמים. בדיוק במידה.

        23/2/08 09:17:

       

       

      צפל דרלינג

       

      משובח משהו משהו...

      להתקנא

      יפים המטעמים שהכנת בכל רבדי הסיפור

       

      שבת טובה

       

      תמי.

      ארכיון

      פרופיל

      צפל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין