המרחב הפיזי והתודעתי מתעמת עם המרחב השמיעתי.  אינו חזותי ואינו תחום כי אם דינאמי, בלתי יציב, משתנה תדיר ויוצר מרגע לרגע את ממדיו שלו. למרחב השמיעה אין גבולות קבועים ואין לו רקע. בעוד העין מתמקדת, מאתרת, מפשטת וממקמת כל אובייקט במרחב הפיסי ביחס לרקע, האוזן סופגת קולות ורעשים מכל כיוון.