זו השאלה שמפילה את כל הרשתות הסלולריות בכל ערב חג. מיליוני שיחות בפס אלקטרוני שצר מלהכילן עוסקות בשאלת השאלות השבלוניות החוזרת על עצמה בכל שנה עד זרא: איפה אתם בחג?!? וכמובן אחריה בא זרם גואה של נבירה רכילותית שישראלים יודעים לעשות הכי טוב.

" מה, יוני יבוא עם אשתו?! הרי אימא שלו לא סובלת אותה!" ואם תשאלו את אימא של יוני את מי היא סובלת, לא תמצאו אפילו בפינצטה אף לא שם אחד לרפואה.

"מה, את ואימא שלך שוב מבשלות לבד הכל והכלות באות עם לקה עדיין רטובה על הציפורנים וחיוך מזויף על השפתיים?"

"מה, את שוב מבשלת לכיפור רק בשבילו? לא יזיק לו עם מאה הקילו שלו לא לאכול יום אחד בשנה! לא יקרה לו כלום! אז, צום קל לך ולילדים מתוקה, והרבה בריאות, הרבה בריאות."

" ומה עם הכלבה, אתם לוקחים אותה אתכם לאילת, בית המלון מסכים? . . . אני לא מאמינה! היא סרבה לשמור על הכלבה הפוסטמה?"

" איך הווינטרובים המיקרובים מצליחים להשתחל אצלכם כל שנה בחגים  עם בקבוק יין אחד וגם הוא בתוך שקית נייר חומה!"

" תראי, תראי, רק רגע, כל חג הוא עושה לך את זה. רק התירוצים שלו משתנים כי הוא ממזר יצירתי. את לא מבינה שהוא רק מנצל אותך ולא יתחתן אתך?! באמת, תפסיקי להיות אהבלה!"

" נווו?! איפה אתם? עדיין בפקק אבל איפה בדיוק? . . . הרי אמרתי לכם לא לנסוע בדרך הזאת! הווייז לא יודע לעקוף פקקים . . . נו, אין מה לעשות עכשיו, נמשיך לחכות לכם."

בכל השיחות הכל כך ישראליות הללו, אין אפילו שיחה אחת שלא מסתיימת בברכה הישראלית האולטימטיבית: " הרבה בריאות, הרבה בריאות, הרבה בריאות" עד אינסוף וחוזר חלילה, ו/או "צום קל" או שני העונשים גם יחד.

חג שמח!