כותרות TheMarker >
    ';

    הנוסע המתמיד

    סיפורים, הגיגים, וסתם. בלי שירים, פואמות, תצלומים אמנותיים וקואצ'ינג לחיים.

    0

    מבצע ניכט שלאפן

    0 תגובות   יום שני, 14/9/15, 15:12

    טוב, תהיה בפוקוס, כן?


    כן, בפוקוס, לגמרי


    מבין מה לעשות?


    מבין


    מבין מה לא לעשות?


    גם מבין


    שלא תהיינה פאשלות כמו בפעם שעברה


    לא תהיינה פאשלות


    כי על פאשלות משלמים


    אני יודע


    ומי שמפשל, משלם, אייל, אתה יודע את זה


    יודע יודע, אני מוכן


    אז אתה מוכן?


    מוכן מוכן, יאללה, לגמור עם זה כבר


    אתה חסר סבלנות אייל


    אני סבלני


    זה לא יעבוד ללא סבלנות, אייל


    אני סבלני


    צריך שקט נפשי


    אני נפשי


    ותזכור לא ליצור קשר עין


    בסדר


    כי אם יצרת קשר עין הלך עלינו


    אני לא יוצר כלום


    ותהיה רגיש, לא אדיש


    אני רגיש


    השעון שלך מורה על?


    אחת ושש עשרה דקות


    יופי, הגענו למקום שנותן לנו יתרון, בהצלחה


    נכנסנו עם הקטנה לחדר השינה והתישבנו בזהירות על המיטה. היא הייתה בידיים של זו שיודעת, מנומנמת ושלווה כמו תינוקת לפני חרופ צהריים. אשתי הזיזה אותה בעדינות מצד לצד והקטנה גרגרה לה בעוד אשתי מעבירה את האוצר שלנו בשיא הזהירות אלי.


    הבטתי בנסיכה הנמה ואושר הציף אותי, הנה זה קורה, הנה היא נרדמת צהריים. האושר ערך חמש שניות, עד שהקטנה פקחה עיניים והביאה עצמה למצב ישיבה על ברכיי בתנועה חדה וכוחנית.

    ניסיתי להשכיב אותה בחזרה, עיניי משוועות לעזרה אך אשתי כבר חמקה מהחדר. הקטנה קפצה עלי בגמישות של קופיף צעיר, מצחקקת לעצמה ברוע.


    "חמודה, לישון, לישון," ניסיתי בתחינה אבל היא כבר עברה אותי ונחתה על המיטה ההורית AKA  מגרש המשחקים שלה.


    "לא, לא, תחזרי הנה" זינקתי אחריה, דופק את הברך על שפיץ המיטה


    הצלחתי ללכוד את השובבה שלנו, הו כה שובבה, והרמתי אותה על הידיים, מרגיש את חוליות עמוד השידרה שלי שולחות מכתביי אזהרה של כירופרקטיקה. למרות הברך הדואבת, ניסיתי את שיטת מאה הצעדים, שהיא ספירת מאה צעדים מתונים בעוד הקטנה דוחפת לך אצבעות לעיניים וצווחת מאושר. בדרך הרגשתי פעילות מעיים אז הורדתי אותה למיטה ובדקתי חיתול... ריק... עבדה עלי החריינית... היא כבר ליד הקיר, דופקת בחוזקה על רפרודוקציה של קלימט.


    "בואי מאמי, בואי קציצה של אבא"


    שוב הרמה לידיים, ועכשיו למיטה, בהשכבה איטית ורכה.


    היא מתרוממת


    לא מתוקה שלי, זמן לישון עכשיו, הנה אבא משכיב אותך


    היא מתרוממת


    בואי אור של אבא נשים לך את הבובה עם קולות הים והלוויתנים?


    היא מתרוממת


    הנה אולקוס של אבא, היד של אבא מלטפת אותך, נומי נומי ילדתי... נומי נומי ני...


    היא מתרוממת


    אבא, ברח לעבודה... לא לקח ימי מחלה...


    היא מתרוממת


    סססעמאק... ארבעים וחמש דקות אני מנסה להרדים אותך


    כמו ערפד בסרט אימה היא מתרוממת שוב ושוב ומוסיפה טוויסט סופי של זריקת המוצץ לרצפה


    הנה, אבא מרים לך את המוצץ כדי שלא תרגישי חוסר ביטחון שדברים לא חוזרים אלייך

    המוצץ עף שוב לרצפה


    עכשיו אבא יחזיק קצת את המוצץ כדי שתביני שלא זורקים דברים למשחק


    עוברות שלוש דקות, הקטנה על הרגליים, מבטה נעול על המוצץ והיא מיררת כמו הכלבים של פבלוב


    אבא מחזיר את המוצץ למיטה, מלמטה, דרך הסורגים


    הקטנה מתכופפת בזריזות, מרימה את המוצץ ומטיחה אותו בדאנק אייכותי בחזרה לרצפה


    אבא נשכב על המיטה שלו, סוחב גיליון של בלייזר ומתחיל לעיין בו בשקדנות


    דקה לאחר מכן הדלת נפתחת


    "מה אתה עושה?"


    "ניסיתי הכל, בחיי..."


    "אתה לא מריח שהיא עשתה משהו?"


    "לא, מה פתאום, בדקתי... או...באמת עשתה ערימה יפה..."


    "אתה לא רואה שהיא עייפה?"


    "שלושים דקות על הידיים שלי והיא לא הורידה את הראש"


    "אתה לא רציני..."


    "יודעת מה? אני רוצה לראות אותך מרדימה אותה, או קיי? היא לא רוצה לישון, אני אומר לך, הילדה ערה, עירנית, אוואיק, ניכט שלאפן, לא מוכנה לעצום עין, שתתה קפה או משהו, היא מכונת אספרסו, אין מצב שהיא נרדמת


    חמש דקות אחר כך הילדה ישנה כמו זומבי

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      zongi
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין