פרופ' אדוארד סעיד שלימד באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, היה פלסטיני יליד ירושלים מנושאי דברה הבולטים של התנועה הלאומית הפלסטינית. ב-1978 הוא פרסם ספר - "האוריינטליזם" - שבו הוא סימן כיוונים חדשים בחקר האסלאם והמזרח התיכון, ששינו אותו בלא הכר. הספר אינו מתמקד באוריינט, במזרח, אלא בתרבות המערב. הוא ביקש להוכיח, כי גוף הידע האקדמי, הספרותי והאמנותי שנוצר, נצבר ועוצב בתרבות המערבית על המזרח בכלל, ועל המזרח המוסלמי בפרט, לא היה ידע תמים. זה היה ידע שהגדיר את האחר האולטימטיבי, את הצד השני הדמוני של ההוויה המערבית, את ה- dislike of the unlike. הוא טען כי בעיני התרבות המערבית, מאז יוון העתיקה, הישות האחרת, המזרחית, היא קפואה, סטטית, אקזוטית, נשית וכנועה. ואט כן, כיוצא בזה, המזרח הוא נחות מן המערב. בעקבות זאת רבים מתושבי האזור עצמם, האוריינטלים, הפנימו את המסר המזרחני והנציחו את תדמיתם השמרנית, המפגרת ואת נחיתותם. 

אדוארד סעיד, חברו הקרוב של דניאל בארנבוים, הפך לשונא מדינת ישראל שסמלה עבורו את האויב האולטימטיבי. בהמשך הוא חלה במחלה ממארת וכאשר הרגיש שסופו קרב עשה מעשה תעמולה נגד ישראל, בעזרת התקשורת הבינלאומית. הוא נסע מלווה בתקשורת אל מפגש הגבולות של סוריה, לבנון, ירדן וישראל ומול מצלמות הטלוויזיה הבינלאומית זרק אבן לעבר ישראל.

זו ההקבלה בין הילד הפלסטיני עם ידו האחת בגבס, שזרק אבנים לעבר חיילי צה"ל, נתפס על ידי חייל ואז עטו מצלמות התקשורת הבינלאומית כדי להבאיש את ריחה של ישראל. וכדי לשמש תפאורה לתעמולת הזוועה הפלסטינית, אצו חיש מהר נשים פלסטיניות ותקפו את החייל המחזיק בילד שיידה אבנים. 

כדי למנוע את זריקת האבנים של חורשי רעתה של ישראל, אבנים שהורגות ישראלים, אין צורך לחוקק חוקים דרקוניים כפי שמבקש לעשות ראש הממשלה אחרי החג. חוקים אלה רק ירעו לישראל ויחזקו עוד יותר את הסלידה ממנה ואת בידודה הבינלאומי. 

נגד התעמולה העתיקה של אדוארד סעיד המנוח שממנה למדו זורקי האבנים העכשוויים, יש לישראל רק נשק מכריע אחד: השכל היהודי שעמד לנו במשך דורות על דורות. זאת לא מצליח להבין ראש הממשלה בעל מנת המשכל העולה על 200, והולך עם הראש (של כולנו) בקיר, כפי שלימד אותו אביו ההיסטוריון, הרביזיוניסט מן המאה הקודמת.