אתמול הייתי אצל אמא שלי, לאחר יום אחד שבו לא התראינו. ראיתי וחטפתי שוק. הפנים שלה אפורות, הכוחות נטשו אותה לחלוטין, היא לא יכולה לבלוע ומעט מאוד לדבר... האמת היא, שאינני מכבירה דברים בכל פעם שהמצב באמת קשה. אז נסתתמות מילותיי והדומיה צועקת באוזניי את פחדיי. היא נעלמת, אני נאלמת. אז משגמרתי לשתוק, החלטתי שאני, לא לוקחת אותה יותר להקרנות. אחריות-שמחריות, גם להחליט שלא להחליט - גם זו לקיחת אחריות. קראתי אתמול ש- 40% מחולי הסרטן מחלימים מהסרטן ומתים מחוסר מזון. ממש "הניתוח הצליח, החולה מת". אז לא אצלנו. אני לא מסכימה. לא מוכנה לתת יד לדבר. אין יותר סרטן, היא עברה כבר 11 הקרנות, ומצבה מעולם לא היה קשה יותר. שוב הגיע הזמן לשנס מותניים ולהתעלות. |
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חיבוק חזק
תמי.
כוכב על אומץ החלטה
וחיבוק חזק ממני
דפנה
תהיו חזקים..
חיבוק ואצבעות שלובות..
)-:
עשי כפי שהרגשתך אומרת לך!
הלב יוצא אליכן. אי אפשר לעזור, רק לקוות עבורכן שכל מה שתחליטו יהיה לטובה. חושבת עלייך.
לא נעים לשמוע, מקווה שהלכת לשמוע עוד דעות אצל רופאים.
צריך להיות פתרון אין דבר כזה תלחמי תמר אין לך ברירה.
בריאות שלמה לאמך וגם לך לכוחותיך האדירים נשמה יפה
אוףףףףףףףףףףףףף
לקרא אותך
זה לחטוף בוקס של פרספקטיבה לחיים.
חיבוק ענק יקירה.
ואני יודעת שזה לא ממש עוזר כרגע.
זו החלטה שלך כמובן. אבל חשבי על העתיד, אולי היא עוד תחלים..
קשה להיות אופטימית, אני יודעת, אבל חשבי שאם את מוותרת את בעצם נותנת לסרטן לנצח.
היא אפורה וחלושה כי זו המשמעות של הקרנות, הגוף נחלש כי יש הרג של תאים גם לא סרטניים.
אל תוותרי ואל תרשי לאמא שלך לוותר.
טוב מותק- את יודעת את דעתי
ומעבר לזה אין לי מה לומר
אבל היה חשוב לי שתדעי שהייתי פה!!
וגם באחרים.
תודה רבה....
כמה עצוב, קשה ונוגע....
מה אגיד ומה אומר ? היו חזקות....המון בריאות, כמה שפחות כאבים...