אני לא יודעת אם זאת הייתי אני או אתה, מה שאני יודעת זה שאתה יותר כבר לא תהיה חלק ממני. עברה שנה בלי מילה ממך, ולבסוף הבנתי שזה הזמן למחוק. למחוק מהחיים, למחוק מהראש. בתכלס כל מה שהייתי צריכה לעשות זה למחוק מהפייסבוק, השאר כבר יגיע. אבל אז גם לאחר אני מתגעגעת. אותו אחר שבאמת ניסה, גם אני ניסיתי, אבל כשזה לא הלך כמו שרציתי זה נגמר. פעם נוספת עם הרגשה של פספוס. שאם רק היית מתעורר זה היה מצליח.
כל שירי האהבה נכתבו ברובם על טעות שעשית ונתת לה ללכת, נתת לי ללכת. וזה לא נראה משנה במיוחד, כי אפילו לא ניסית לדבר איתי מאז. חייבת לטוס, חייבת לשכוח, את כל אותם שוברי הלבבות. אותם ששיבשו אותי שלא במכוון, אותם גברים שנכנעו בטרם הכירו אותי. צריכה את החופש. של אחרי התואר, של לפני השעמום, שישכיח את מה שלא קרה, וירחיק את מה שאולי יקרה. צריכה את החופש. אותו חופש ששם כל מה שיקרה, ישכח בחזור, אותו חופש של מעשי שטות, כאלה שהיום אינני מעיזה. חופש תגיע, היכן אתה חופש! |