כל עול-עולמי 

הוא החום המעיק של סוף הקיץ 

שנחלש מצל ענקים ממני

שממלאים את המגדלים העסוקים של תל אביב 

שמזכירים לי שקשה למצוא תשובה בין הסדינים למקרר

שעוזרים לי להספיד את עצמי ואני עוד עובר

מובטל כביום היוולדי.