ילד קטן הלך עם אבא לגן הציבורי אחרי הצהריים. הם ישבו על ספסל ולא דיברו. ובשקט הזה,

אמר הילד: "אבא! תראה את הענן המשונה!".

אבא הסתכל וענה: "נכון! במקום שהענן יהיה שטוח, הוא נראה נפוח".

הילד הוסיף: "וגם, יש לו אור בהיר, מהשמש, והוא נראה כמו צמר גפן".

"וגם", אמר האבא, "זה דומה ל'סוכר', המקל עם הקצף המתוק".

אחר כך התחילה רוח חזקה ונהיה קר. הילד והאבא קמו והלכו לאט הבייתה.

כשהילד התרחץ, אמא שאלה אותו: "איך היה בגינה?"

"בשמיים", ענה הילד, "היו עננים כמו ערימות של צמר גפן".

אמא, שהייתה מורה, אמרה לו: "גפן, זה צמח שמגדל ענבים. צמר גפן עשוי מצמח שקוראים לו

'כותנה'!".

אחרי מספר ימים, ביום שישי, ביקשה המורה פנינה, שכמו בכל יום שישי, יבוא כל תלמיד, יעמוד ליד

הלוח ויספר על משהו שראוי לשתף בו את שאר התלמידים וכל תלמיד או תלמידה עמדו וסיפרו,

למשל רותי סיפרה על התינוק של דודה שלה ואפרים על הטיול שהמשפחה עשתה לירושלים.

והילד הקטן, שסיפרנו עליו בהתחלה, ורק לא זכרנו את שמו, עמד וסיפר שהוא ראה עננים נפלאים

של צמר כותנה, וזה עשה לו טוב כשהוא ראה אותם.

ואז המורה פנינה אמרה: "אני מבקשת לתקן: לא אומרים כותנה, אלא צמר-גפן. הבנת?"

והילד ענה: "אבל ככה אבא שלי אמר!".

המורה אמרה: "אבא שלך, מה הוא יודע? אה?"

הילד חזר לכיסא שלו והיו לו דמעות בעיניים.