כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    תפרו לקוף

    38 תגובות   יום שבת, 19/9/15, 10:26

    זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח


    סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב, איימי בן אסולי.

     

     

     

    עכשו אולי, סוף סוף סוף,  על הלימודים באוניברסיטה.

    אתה זוכר שנקראת לראיון קבלה (או לא) במשרד של החוג לתאטרון.

    שם פגשת בחורצ'יק מוכר לך מאיזה שהוא מקום – תום לוי.

    אתה היית אמור להגיש קטע משחק. איכשהו, דקלמת את ההתחלה של "נאום הכוס ציפור הלילה".  

    תום לוי חייך קצת בחביבות וקצת בזלזול והודיע לך שכבר התקבלת, אבל שתדע לך שזה רק בגלל שאתה כבר בן שלושים ושש ונראה לא רע וזה מה שחסר בקבוצות הליהוק של התרגילים בחוג.

    רוב החוג זה בנות אחרי צבא בלי אף תרנגול בלול.

    אתה זוכר שאחרי זה שאלת אותו איפה פה הכיתה, איפה פה המורה ואיפה פה כל דבר בכלל.

    תום לוי התפוצץ מצחוק והודיע לך שזה יקח זמן עד שתתרגל שפה אין כיתות ואין מורה אחד ושכל שיעור הוא במקום אחר עם מרצה אחר.

    עכשו נזכרת שהתום לוי הזה למד בבית החינוך בצפון איזה שלוש שנים אחריך. כבר אז הוא היה ילד מוזר מאד. בניגוד למכנסיים הקצרים והסנדלים של כל הילדים, הוא היה בא לבית הספר לבוש מעיל ארוך ושחור וחובש מגבעת שחורה של אדונים נכבדים.

    לא הועילו הצחוק והלעז. הוא לא הוריד לא את המעיל ולא את הכובע (וכיום פרופסור אמריטוס לתאטרון).

    ''

    אתה זוכר את השיעור הראשון באמנות התאטרון.

    המרצה היה אחד, זאב רביב, גם הוא נראה לך מוכר מאיזה שהוא מקום.

    אבל עכשיו הוא היה דוקטור לתאטרון שהגיע מאיזו אוניברסיטה מארצות הברית. הוא התחיל במבוא לתיאטרון יוון העתיקה. אותך זה עניין מאוד, אף על פי שדרך הרצאתו היתה משעממת והוא תיכף נראה לך לא האיש הכי חכם.

    מאוחר יותר נזכרת בקורס המ"כים של הגדנ"ע, בו היית במלחמת השחרור, שם היה אחד סמל תרבות, שגם כתב שירים.

    שמו היה זאב רבינוביץ'. עכשו הוא דוקטור רביב, מומחה לתאטרון.

    משנת הלימודים הראשונה אתה זוכר היטב גם מורים וגם סטודנטים.

    מוריך בעבודה מעשית היו שולמית בת דורי ופיטר פריי. שניהם היו חסרי תואר אקדמי אבל מומחים גדולים בכל עסקי התאטרון.

    אתה זוכר את המורה לפנטומימה, יורם בוקר, ואת התרגילים הבלתי אפשריים שהוא עשה איתך, מה שהועיל מאוד כשהפכת לבמאי.

    אתה זוכר עוד מורים: אבי עוז, גרשון שקד, יוסי יזרעאלי ועדנה שביט. כולם דוקטורים או פרופסורים שהיו אז בתחילת דרכם האקדמית.

    סליחה, גרשון שקד היה כבר אז פרופסור ותיק ומומחה מאין כמוהו למחזאות העברית.  את המורה לכתיבת דרמה, אלכס מימון, אתה זוכר במיוחד. הבחור הזה עסק הרבה גם בתסריטאות וגם במחזאות. ביניכם נקשרה ידידות של כמעט חברים של ממש.

    אלכס מימון היה בפלמ"ח. נראה ששם עבר טראומה נוראה. בכל פעם שהזדמן לו הוא נהג לקלל את בן גוריון ועשה אותו אשם בכל צרותיו.

     

    השיעור בכתיבת דרמה אצל אלכס מימון משך אליו יוצרים מחוץ לאוניברסיטה. אתה זוכר מפגשים בהם נכחו "פּוּצוּ" (ישראל ויסלר), אליהו גוֹלְדֶנבֶּרְג (אבא של דודו טופז) ואורי אסף ("כמה יפה פורח הלילך") ואתה. אלכס מימון ריתק את כולם בכל מיני אתגרים של כתיבה, חומר שהתלמידים כתבו והביאו לעיון ואפילו חיבור מערכונים מצחיקים תוך כדי מהלך השיעור.

    באמצע שנה ב' ללימודים, שלח אלכס מימון יד בנפשו. זה היה עבורך אסון של ממש. אגב, לשיעור של אלכס מימון בכתיבת מחזה לא היה מחליף אחרי מותו.  אתה זוכר שכיתת הסטודנטים פנתה לראשות החוג בדרישה לספק מורה אחר. הגיעה איזו מורה מסטרנטית, שבכלל לא עסקה בתאטרון. היא סיימה את הקריירה מהר מאד.

    ראשות החוג הציעה לכם לקיים את הלימודים ב- "לימוד עצמי", כשכל פעם יוגש החומר על ידי אחד מהסטודנטים.

    אתה זוכר את אחד מהסטודנטים, פלוני, נסים קלדרון (כיום פרופסור לספרות) מציץ בך ישירות וטוען שיש פה רק סטודנט אחד שמתאים לשמש כמורה – אתה, אמנון בקר.

    אתה לא כל כך זוכר מה היתה התוצאה. נדמה לך שסירבת  אבל אתה כן זוכר שהסטודנט הזה, ניסים קלדרון, כתב אז מערכון. המערכון היה על רקע מושבה מזדקנת ורווק מבוגר שנכנס למסעדה המקומית ומנהל שיחה ארוכה עם הבת של בעלי המקום. ה"בחור פוגש בחורה" הזה נגמר בכלום אבל  אתה שמרת בין ניירותיך את המערכון שהיה בכלל לא רע.  

    ''
        

      

    רגע אחד, אתה נוכח בעובדה שלאורך כל מסמך הזכרונות שלך, אתה מלווה בכל מיני אנשים מפורסמים או אנשים שיהפכו למפורסמים. אם לא היית מכיר את עצמך ושומע איך מישהו אחר מספר כאלו דברים, היית חושד בו שהוא לוקה ביוהרה כדי להרשים אחרים בעודף חשיבות. אבל היות וזה אתה, בכבודך ובעצמך... אתה נשבע לעצמך "בהן צדק" "ובנקיטת חפץ", שלא תכננת לפגוש אותם  בכל חייך, אתה פשוט הלכת בדרכך שהיתה מסתבר גם דרכם של כל הנ"ל. אין הסבר אחר.


    אם כבר מדברים על סטודנטים מכיתתך שנהיו ממש "סֶלֶבְּס" אז בבקשה:

    גד קינר, מיכאל הַנְדֶלְזַאְלץ, ששון גבאי, מיכל גוברין, שָמירה אימבר, נורית יערי ועוד אתה לא זוכר מי.  אתה כן זוכר שתי יפהפיות שלמדו אתך, האחת עירית אבני (שהתחתנה עם עֵלי מוהר), והשניה נאדין גֵרון, אִתה עבדת על הגרסה שלה להמחזת הסיפור על "מֵלוֹס".

    לפני שאתה עוסק ב"מלוס"' חשוב להזכיר את המורה שלכם לתיאטרון רוסי, שלמה ברטונוב. האיש הגבוה הזה קרא בזמנו את כל התנך באוזני המאזינים ברדיו. האיש הזה גם שיחק ב"הבימה" כאחד ממשפחת ברטונוב הידועה לכל, אך גם היה מומחה מאין כמוהו לתולדות התיאטרון הרוסי. מתישהו אחרי לימודיך שלח האיש יד בנפשו, גם הוא הלך לעזאזל.

    ''

    ועכשיו על עבודתך בעיבוד הסיפור למחזה "מלוס". 

     

    "בשנת  1970 היינו בשנה ב' של לימודי אמנות התיאטרון ופילוסופיה כללית באוניברסיטת ת"א.  באמצע שנת הלימודים הוּנחַת על הסטודנטים פרוייקט: סיפור הטֶבַח הנורא שעשתה ממלכת אתונה בתושבי האי מֶלוֹס שֶׁבַּיַּם האגאי בעת מלחמות הפלופונז נגד ספרטה לפני איזה שלשת אלפים שנים.  

    הסטודנטים נדרשו: או לכתוב על זה מחזה קצר, או לביים אותו או לשחק בו.  בשביל זה מקבלים ציון  כי זה שיעור חובה במקצוע.

     

    אנחנו, שבאנו ללמוד כתיבת מחזה, בחרנו לכתוב. יצא לנו משהו כמו איך שחבורת הבְּלִיַעַל "אתונה" (בימים אלה) יושבים על הברזלים ברחוב ומדסקסים איך לעשות כיפה אדומה לחבורת "ספרטה".  על ידם, בחצר אחורית, עוסקת גברת מלוס אחת במקצוע העתיק. משהו אצלה סתם לא מוצא חן בעיניים של בריוני "אתונה". הם חותכים לה את הפרצוף, מה שמנפנף אותה לנצח מהמקצוע. זה בערך.

     

    את קְלֵאוֹן, מנהיג החבורה שיחק הסטודנט צביקה הלפרין (שנהייה שחקן צעיר מבוקש ושיחק ב"חאן" ובעוד מקומות והגיע לקַדִיתָא שעל יד צפת ועשה המון ילדים ובסוף תלה את עצמו על עץ).

    את חבר כנופיית "אתונה" השני, שגם בכלל גנב את כל ההצגה, שיחק אחד שָׂשׂוֹן גַבָּאי (שנהייה שחקן תיאטרון וקולנוע הוליוודי עם פרסים באירופה ושם ויוקרה בינלאומיים). אנחנו (זה שכתב את המחזה) הלכנו לעשות פה את "מישהו" (אליו עוד נחזור) ואחר כך לנהל את תיאטרון סדנת הצפון של הקיבוצים ועוד כל מיני.

     

    על המערכון ההוא – "מֶלוֹס", קיבלו כל הנ"ל ציון 100 וגם מחמאות גדולות משולמית בת-דורי, המנחה, מפרופ' גרשון שקד, ראש החוג לתיאטרון, שניהם כבר ז"ל, ומאלכס מיימון – גם הוא כבר ז"ל.  וכל זה היה מעניין לחמורים ונחמד ומזמן..."

     

    לפני שאתה שוכח, הגיע זמן לעוד קצת שירים מפעם. הראשון זה עוד מכיתה א' בבית חינוך בצפון:

     

     

    תָפְרוּ לַקּוֹף בֶּגֶד צָהוֹב 

    מְעִיל כָּחוֹל, כּוֹבַע סָגוֹל.

    יָשַׁב הַקוֹף עַל הָחָלוֹן

    הִבִּיט לַרְחוֹב כְּמוֹ אָדוֹן.

     

     

    השיר "על מה שתפרו לקוף" זה גם שיר לפורים.

     

    אתה חוזר רגע ל-1939, לפורים של אז.

    אז התחפשו הילדים בתל אביב או לליצן או לאסתר המלכה או ל"אַפָּאשִׁים".

    מה זה "האפאשים ההם"?

    לא, זה לא בדיוק השבט האינדיאני שעל שמו יש הליקופטר רצחני.

    בזמן המלחמה נגד האינדיאנים לבשו הגיבורים באמריקה ובקנדה  :

    מגפים קצרים, מכנסיים ארוכים, שהמכנס למטה רחב מאוד ופס צבעוני מודבק או תפור על צידי המכנסיים, חגורת אקדח מעור או מן אבנט של בד, חולצה לבנה, מטפחת אדומה של אימא, בד"כ מונחת על הגב, ומלפנים מושחלת במכסה של קופסת גפרורים, וכמובן כובע גדול רחב שוליים (כמו של קאובויים) ואולי מסכה צרה ושחורה על העיניים.

    זה היה האפאשים של ילדי פלשתינה היהודים. לאפאש היה גם אקדח פקקים או "קפצונים". לפי מוסר השעשועים של פורים דאז, היה נהוג "לשדוד" את האקדח ואולי גם להכניס סטירה לבעליו... אתה זוכר שיצאת אז לרחוב מחופש ל"אפאש" כמו שצריך, מסמטת מגידו החבויה צצה פתאום כל חבורת הבריונים, הריקים והפוחזים משכונת "נורדיה" (שכונת הצריפים באמצע תל אביב, איפה שהיום קניון דיזנגוף), ובראשם המפלצת "פַאפַה". הם התנפלו עליך ושדדו את אקדח הפקקים בלי לבזבז זמן.

    אחרי שהסתלקו ברחת הביתה ולא יצאת יותר באותו יום.

    זאת הייתה חרפה גדולה שאתה זוכר היטב מגיל 7 ועד 82 וחצי.   

     

    ''

     

    השיר הבא, גם כן מבית חינוך בצפון, שחיבר אותו חיים נחמן ביאליק. מדוע סבר כי זה שיר שמתאים לילדים – השד יודע.

    הגרסא אותה אתה זוכר קצת שונה ממה שמופיע בכתבי ביאליק איפה שהוא. אפשר להקשיב לאיך שאתה שר את זה ב"זֶמֶרֶשֶת".

     

    סְנאי קָטֹן וּגְדוֹל הַזָּנָב

    יָשַׁב לוֹ על עָנָף,

    יָשֹׁב יָשַׁב עַל עֲכּוּזוֹ,

    פִּצַּח לוֹ אֱגוֹזוֹ.

    פִּתְאֹם פַּף! פַּף! פַּף! –

     

    נָפַל סְנָאִי מִן הָעֵץ,

    עַל סְנָאִי בָּא קֵּץ!  

     

    השיר הבא הוא ממש מתחילת ילדותך, מהספר המיתולוגי "מסע הבובות לארץ ישראל". אתה לא זוכר שום מנגינה לחרוזים האלה של אברהם רגלסון. למיטב זכרונך, זה הספר הראשון אותו קראת בחייך. גם קראת וגם קרעת.

    הספר היה במהדורה הראשונה בכריכת בד חומה ונורא מלוכלכת מרוב שימוש. במהדורה הזאת מסופר על הרפקאותיה של הילדה שרונה יחד עם בובותיה בדרך מאמריקה לארץ ישראל.

    ושוב, במהדורה הזאת מככבות דמויות כמו צ'ארלז לינדברג הטייס, הבובה פּוֹפָּאי והבובה המרביצה טִינְג אוּם בָּאב. במהדורות מאוחרות הוחלפו השמות מסיבות פוליטיות. כשנתקלת בספר הזה לראשונה היית כבן ארבע או חמש ולא ידעת לקרוא.


    אז את השיר הבא למדת על פה מהאימא שלך:


    מִי יִתֵּן לִי בַּקְבּוּק

    מָלֵא נוֹזְלֵי אשׁ,

    וְאֶשְׁתֶּה אוּק-גוּק-הוּק

    עַצְבוּת לְגָרֵשׁ.

     

    מִי יִתֵּן לִי בַּקְבּוּק

    אֲשֶׁר אֵין לוֹ תַּחְתִּית,

    וְאֶשְׁתֶּה אוּק-גוּק-הוּק

    בִלי רֵאשִׁית וּבְלִי תַּכְלִית.

     

    כִּי בַּקְבּוּק טוֹב מֵאָח,

    מֵחָבֵר וְאֵשֶׁת חֵיק, -

    אַךְ חֲבַל! וְאוֹי! וְאָח!

    כָּל בַּקְבּוּק – סוֹפוֹ רֵיק.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (38)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/10/15 05:33:

      צטט: דניבר2 2015-09-22 10:53:13

      אתה מעיר לחיים פרקים שלמים ודמויות מההיסטוריה והופך אותם לחגיגה של מילים וצבע. תודה גמר חתימה טובה

      תודה :) 

        9/10/15 01:25:
      תודה על כל העושר התרבותי הזה בשפע הזיכרונות . מלא כרימון , אמנון אביך באישיותו וביצירתו .... שבת שלום אחאב , לך ולכל בני משפחתך
        26/9/15 14:09:
      העבר מתקרב להווה בזכות סיפורים אלה. והציורים נהדרים. תודה
        25/9/15 21:00:
      מרשים ביותר. גם התמונות וגם השירים.
        24/9/15 14:17:
      מקסים כרגיל.
        22/9/15 14:28:
      מקסים!
        22/9/15 12:01:

      אחאב חברי

      התמוגגתי לקרוא עוד מזיכרונות אביך

      כמה ניפלא היה להתוודע לשמות של אישים מחונני כישרון

      שאותם אביך הכיר בחייו

      אהבתי מאוד להתבונן בציורים האירוטיים והעדינים שאביך צייר

      וחמוד השיר הזה על הקופיף ((((-:

      * תודה ששיתפת אותנו

      ואביך בטוח שלא היה אדם משעמם מגניבחיוך

      גמר חתימה טובה

        22/9/15 10:53:
      אתה מעיר לחיים פרקים שלמים ודמויות מההיסטוריה והופך אותם לחגיגה של מילים וצבע. תודה גמר חתימה טובה
        22/9/15 10:32:
      נהנתי לקרוא וגם הזכיר לי כמה אפיזודות חיים באוניברסיטה....:) גמר חתימה טובה!
        22/9/15 07:37:

      צטט: ~בועז22~ 2015-09-21 18:27:57

      באשר לעניין הסלאבים...
      אני זוכר היטב את סיפוריו של אבי ז"ל.

      הוא שירת שנים רבות בצה"ל ויצא לו "להתחכך"

      בכול מיני כאלה שכבר היו "גדולים" ובכאלה שעלו
      לגדולה, מאוחר יותר בחייהם...

      תהיתי על כך. כלומר, על הסבירות שהוא נתקל

      ברבים כאלה.

      הבעתי באוזניו את..., תהייתי.

      הוא הסמיק כנער ובצניעות שכה אפיינה אותו הוא

      ענה לי: עד היום אני לא מבין איך הם נדבקו אלי...

      :)

      שנה טובה וגמר חתימה טובה! 

      אני חושב שפעם העסק פה היה יותר קטן. הביכוי להתחכך במי שיהיה מפורסם היה גדול יותר. 

      שנה טובה. 

      אחחח הציורים! ושופ'פם המון מה לקרוא... מחר. :)
        21/9/15 18:27:

      באשר לעניין הסלאבים...
      אני זוכר היטב את סיפוריו של אבי ז"ל.

      הוא שירת שנים רבות בצה"ל ויצא לו "להתחכך"

      בכול מיני כאלה שכבר היו "גדולים" ובכאלה שעלו
      לגדולה, מאוחר יותר בחייהם...

      תהיתי על כך. כלומר, על הסבירות שהוא נתקל

      ברבים כאלה.

      הבעתי באוזניו את..., תהייתי.

      הוא הסמיק כנער ובצניעות שכה אפיינה אותו הוא

      ענה לי: עד היום אני לא מבין איך הם נדבקו אלי...

      :)

      שנה טובה וגמר חתימה טובה! 

        21/9/15 07:02:

      אחאב היקר.

       

      הפוסט מושקע מאד.

      זכרונות, שירים ויצירות אומנות של אביך היקר.

      שתיהיה לך ולכל יקירך: שנה טובה ומתוקה-

      וגמר חתימה טובה.

      בברכה

      אהובה.

        21/9/15 06:09:

      צטט: philia 2015-09-19 23:52:29

      אולי זה שיר לפורים - אבל לי הזכרתם עכשיו שיר פסח דווקא

      את ההוא עם תפרו לו בגד עם כיסים... אלא מה,

       

      שבוע טוב ויופי של זכרונות וציורים - כמו תמיד.

      שירים של פעם כמו יין ....משתבחים 

        21/9/15 06:08:

      צטט: איילתayeletא 2015-09-19 11:52:35

      הי אמנון ואחאב:) כייף לקרוא איך שאתה מספר.מתובל בחיוך מוסתר וטוב נו גם געגוע וגאוה מוצדקת על דרך עשירה בחויות. אושיות תרבות ניקרו בדרכך. ברכה. המערכון מלוס חריף וחד כמו שצריך. תפרו לקוף..תמונה פילוסופית. האפאשים משחקי ילדות כדרכם לפעמים נוקבים. והשיר על הסנאי נהדר.הוואוו על הציורים מרתקים ומרגשים. תודה וחגים טובים.

      תודה איילת. שנה טובה וחגים שמחים :)

        21/9/15 06:07:

      צטט: חני.א 2015-09-19 11:34:02

      כתוב נפלא אחאב..אבל אני אהבתי הכי את הציורים ואפילו אחת מהם הייתי תולה מעל מיטתי...שיהיו חגים נפלאים אחאב לך ולמשפחתך

      תודה חני. גם לי יש כזה מעל מיטתי :) 

        21/9/15 06:04:

      צטט: באבא יאגה 2015-09-20 14:25:22

      תענוג לראות את הציורים, שתי הדמויות הכחולה והירוקה נהדרות, הזכירו לי כמה בדים של ליטוינובסקי גמר חתימה טובה

      תודה על המחמאה. חתימה טובה :) 

        21/9/15 06:04:

      צטט: נחרצה 2015-09-20 21:37:42

      אודה ולא אבוד... בפוסט אחד שניים ששלחו יד בנפשם - יותר מדי עבורי... וזה הביא אותי לחשוב מה בעצם מניע אדם למאוס בחייו. כי הרי הדשא של השכן לרוב אינו ירוק ועדיין כולם מודים על חצי הכוס המלאה.
      והציורים יפים - גם הצבעים...
      שנה טובה אחאב וגמר חתימה טובה

      משום מה - יוצרים ואנשי רוח מרבים לטול נפשם בכפם, ביחס לפשוטי העם. 

      שנה טובה

        21/9/15 06:01:

      צטט: rosanak 2015-09-20 22:01:56

      הציורים האלה... תאווה לעינים

      אכן כן ..: )

        20/9/15 22:01:
      הציורים האלה... תאווה לעינים
        20/9/15 21:37:

      אודה ולא אבוד... בפוסט אחד שניים ששלחו יד בנפשם - יותר מדי עבורי... וזה הביא אותי לחשוב מה בעצם מניע אדם למאוס בחייו. כי הרי הדשא של השכן לרוב אינו ירוק ועדיין כולם מודים על חצי הכוס המלאה.
      והציורים יפים - גם הצבעים...
      שנה טובה אחאב וגמר חתימה טובה

        20/9/15 16:44:
      זה כייף שי מי מספר בכזאת דייקנות ודקויות את העבר
        20/9/15 14:25:
      תענוג לראות את הציורים, שתי הדמויות הכחולה והירוקה נהדרות, הזכירו לי כמה בדים של ליטוינובסקי גמר חתימה טובה
        20/9/15 12:27:
      עונג צרוף הנאה וחיוכים להכנס הנה לקרוא. גמר חתימה טובה. תודה :)
        20/9/15 12:18:
      אביך חלף ליד הרבה מפורסמים, והוא זכה להיות מלא כרימון במהות שלו ובעשייה המגוונת שלו.
        20/9/15 07:21:
      תקופה עשירה בחוויות ומפגשים עם אנשים מעניינים. תודה על השיתוף. שנה טובה
        20/9/15 01:48:
      על זה יאמרו זוצק"לינו WOW!!!!
        19/9/15 23:52:

      אולי זה שיר לפורים - אבל לי הזכרתם עכשיו שיר פסח דווקא

      את ההוא עם תפרו לו בגד עם כיסים... אלא מה,

       

      שבוע טוב ויופי של זכרונות וציורים - כמו תמיד.

        19/9/15 21:24:
      אהבתי את השיר על הקוף, צחקתי מלוא פי.
        19/9/15 19:44:
      *נהדר
        19/9/15 15:23:

      השד תמיד יודע :)

      והחוג לתאטרון. השמות משתנים. יוון תמיד תהיה יוון. ראשי חוג לעולם יזכרו מכל מיני סיבות 

      אני כנראה אצטרך קריאה נוספת. וגם עוד מבט בציורים ...

        19/9/15 15:16:
      המילים המספרות, השירים, הציורים...עונג שבת :)
        19/9/15 12:39:
      מסע אחורה בזמן עם השפה וביטוייה באותם ימים...כמה מהר השתנתה לנו המדינה...תודה על הזכרונות שאתה מביא והציורים הנפלאים! גמר חתימה טובה
        19/9/15 12:33:
      הציורים הסיפור והשירים מופלאים ו..הזיכרון חשוב מכולם ..מועדים לשמחה.
        19/9/15 12:15:
      נהדר .... את השיר על הקוף אני מלמדת בכיתה א' גם היום :) והציורים...... אין לי מילים, מתלהבת כל פעם מחדש...
        19/9/15 11:52:
      הי אמנון ואחאב:) כייף לקרוא איך שאתה מספר.מתובל בחיוך מוסתר וטוב נו גם געגוע וגאוה מוצדקת על דרך עשירה בחויות. אושיות תרבות ניקרו בדרכך. ברכה. המערכון מלוס חריף וחד כמו שצריך. תפרו לקוף..תמונה פילוסופית. האפאשים משחקי ילדות כדרכם לפעמים נוקבים. והשיר על הסנאי נהדר.הוואוו על הציורים מרתקים ומרגשים. תודה וחגים טובים.
        19/9/15 11:34:

      כתוב נפלא אחאב..אבל אני אהבתי הכי את הציורים ואפילו אחת מהם הייתי תולה מעל מיטתי...שיהיו חגים נפלאים אחאב לך ולמשפחתך

        19/9/15 11:06:
      בחברה טובה.... עשיתי סמינריון אצל גרשון שקד... :)))

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין