דודתי היקרה, ורק מלאו לך עכשיו שמונים, והנה נתבשרתי על המסע הקשה שעליך לפסוע, ואינך יודעת את המסלול,וכשנודע לי לאיזה מאבק חיים נשאבת אני רוצה לומר מה שלא אמרתי ממש: כשהגעת לשמונים שמסמל את גיל התבונה רציתי לומר לך שהתבונה לעולם היתה עמך, עבורי הינך סמל - סטטוס לטוב לב, עדינות יתר ,אצילות נפש חכמה ודסקרטית, עבודתך עושה כבחירה והתנדבות גם ברגעים אלו, את נמצאת לעזרה לכל יד מושטת, תמיד האמנתי בחכמתך,שידעת את אמנות החכמה ממה להעלים עין לא לתת יד לריב ומדון ,ההיפך הוא הנכון. למדת אותי שתקווה היא גורם ממריץ לחיים שחזק יותר מכל עושר ועונג, הענקת את אהבתך עד בלי די למשפחתך ולסובבים אותך, המחשת לי לא פעם שלמרות שהעולם מלא סבל הוא מלא גם התגברות על סבל. הייתי קשובה גם לשתיקה שלך שהיא הכרזה מושלמת ביותר של אמון,ואמרת :הזמן מבשיל את כל הדברים,וחכמה ניתנת לנו בדרכינו. המבחן הראשון של אדם גדול בעייני הוא מידת הענווה שבו,ואת אב טיפוס של ענווה וצניעות . יושר הוא המדיניות הטובה ביותר ואת נקטת בה במצעד חייך, כמו כן למדתי ממך שסבלנות היא התרופה הטובה ביותר, תודה לאל שהתובנות שלך מלוות אותי בדרכי,בהתנהגותי, את באמת "מענטש" אדם בעל ערך מוסרי גבוה. אני מודה לך על הזכות שהענקת לי ללמוד ממך,להקשיב לשתוק ! |