
אני לא זוכר מישהו שהצליח לבטא את תחושותיי באופן כה מדוייק כמו רענן שקד בטורו אמש. לאלו מכם שלא קראו את הטור עדיין אני ממליץ לרוץ ולקרוא (ידיעות אחרונות, מוסף שבעה ימים). שקד נוגע באופן מדוייק ומושחז בכמה מאפייני דגל של ישראל 2007 - פטריוטיות נבובה וצעקנית הבאה לידי ביטוי במכוניות יוקרה עטורות דגל ישראל, התכנסות עצמית המתורגמת לשאיפות קטנות כגודל קיש והבריחה מהתמודדות אל תוך הג'יפ, שלושת הילדים, הירקות האורגניים והחיים על חשבון מישהו אחר. כל אלו, מסביר שקד, הם תוצאה של אבדן השאיפה להשפיע על המציאות הרקובה. ומכיוון שאין בעצם דרך לשנות את המציאות המושחתת והרקובה אנו הופכים לציניים עד הסוף. בעולם כל כך תחרותי, אכזרי ומהיר, כל מה שאנו באמת מחפשים הוא קצת שקט. לצאת מהמרוץ או לחלופין להסתופף בצילו של "מישהו מהמנגנון", מישהו עם הרבה כסף או מישהו שנמצא בצד הטוב של המדינה / בנקים / פוליטיקאים.
אלו בדיוק תחושותיי מזה הרבה מאד זמן. זה הרי לא משנה אם מדובר בבנק הפועלים, הממשלה או עיריית תל אביב. הרשויות והמוסדות מזמן לא מחפשים לשרת את הציבור אלא, במילים פשוטות, לזיין אותנו עד הסוף. והמייאש הוא שאין שום דרך לשנות את זה. נסו לגרום לעיריית תל אביב להפסיק למסות את תושביה באופן אכזרי באלפי שקלים לשנה על חניה אסורה ולהתחיל למצוא פתרונות יצירתיים למצוקת החנייה. נסו לגרום לבנק הפועלים להפסיק למסות באופן גורף את כולנו בעמלות שערורייתיות ולהוריד את שכרו של מר נחמה ודומיו. עזבו משכורות, נסו לגרום להם לשלם לניצולי שואה את הכסף שהועבר לטובתם. חבל על האנרגיה. אין סיכוי. הם ישחקו אותנו עד דק עוד לפני שנתחיל.
אמא שלי מנסה מדי פעם לעודד אותי לנקוט עמדה. לטענתה אני אשם כי "אנחנו הצעירים משאירים את העשייה לפוליטיקאים". מה לעשות, אבל אני פשוט לא מאמין בשיטה הפוליטית או הציבורית כפי שהיא באה לידי בטוי בעולם המערבי המודרני בכלל ובישראל בפרט. הנקודה הזו היא המהותית במכלול הזה. אין שום דרך לשנות את כללי המשחק בכללי המשחק הקיימים. יאיר לפיד אולי רוצה שנאמין ש"אם כולנו נתגייס ונעזוב את הציניות בצד נוכל לבנות ישראל אחרת". נו באמת. המנגנון כל כך חזק והפרטים כל כך חלשים. ובכלל, קצת קשה ללכת אחרי מסר כזה כשהוא מוגש בחסות שלמה נחמה ורשת. האתוס מיושן והמציאות בלתי נסבלת והתוצאה היא פשוט ייאוש הולך וגובר, מרירות וציניות. ומכיוון שבסופו של דבר אנחנו לא אוהבים לראות במראה אנשים מרירים וציניים, טבעם של רגשות אלו הוא שהם יולדים מהפכות.
כבר מספר שנים שאני מרגיש, כמו תרנגולות בלול יפני שעות לפני רעידת אדמה, שמשהו גדול הולך לקרות. אני לא יודע בדיוק מה או מתי, אבל יש תחושה של מהפכה באוויר. בדומה להרבה דברים גם מחשבה מדינית נעה במחזוריות. הקפיטליזם הוליד את החירות האישית ואת המעמד הבינוני אבל גם הביא לפיצוץ מעמדי, ניצול כוחני וצריכה עצומה של תרופות הרגעה. הקומוניזם תרם רבות לתפישת הצדק אבל הוליד משטרים מושחתים, עוני ודיכוי. הגלובליזציה הכניסה חצי עולם למשחק אבל הרגה את הסולידריות. כל אידאה יוצאת לדרך טהורה ומצורך אמיתי ולימים פשוט מרקיבה. השיטה הנוכחית, דמוקרטיית הצריכה המערבית, הגיעה לרמה כזו של רקבון שהיא עצמה כבר אינה יכולה לפתור בעצמה את בעיותיה. זו כבר מזמן לא דמוקרטיה. זו כבר מזמן לא רווחה. זה כבר מזמן לא שווין הזדמנויות ותגמול על הצטיינות. זו כבר מזמן לא ציונות. הכל קקפוניה של כוחניות וקיטש צרכני. זה לא שאין איים של מצויינות - ההיי טק למשל, או חיי הלילה של תל אביב - אבל התמונה הכללית מסריחה ומצביעה על צורך לשבור את הכלים ולסדר מחדש.
מי יוביל את המהפכה ולאן היא תוביל? באמת שאין לי מושג. בניגוד לדעה הרווחת מהפכות בדרך כלל לא מובלות על ידי המדוכאים אלא על ידי ההשכלה שמנסחת את קווי המתאר לתקווה. בישראל ההשכלה עסוקה בעיקר בעצמה ובבעיותיה הקטנוניות כך שלא נראה שהישועה קרובה ממנה. מצד שני ייתכן שהמהפכה כבר בדרך. אנחנו, השואפים להצליח למרות הכל, צריכים מן הסתם להוביל אותה. אסור לחיות בתחושה ש"ככה זה". אסור להיות מרירים נטולי תקווה. אסור לוותר על השאיפה לצדק ולמינימום של אחווה. אסור לשתק את המצטיינים במגבלות מיושנות ובעיקר אסור להמשיך לתת למנגנון להמשיך לזיין אותנו. זה ידרוש הקרבה גדולה כנראה. השאלה היא כרגע מי, מה ואיך. בלי תקווה כזו הכל באמת מסתכם לג'יפ, לירקות אורגניים ולקראוקי ציוני אלעק עם עינת שרוף.
מלבד זאת אני סבור שיש לעצור את רצח העם בדארפור. |
רנון
בתגובה על קצת מוסר יהודי
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גיל- ברור שאתה לא אשם. הנקודה היא לא הג'יפ אלא הג'יפ כמשל לבריחה מהמציאות המדכאת. מה גם שאני מכיר אותך ויודע שאתה מהיותר חרוצים שיש.
ST - חן חן! אני פחות פסימי לגבי שותי האספרסו. אני לא חושב שלא אכפת להם אלא שכמוני עוד אין להם ממש כוון.
יופי של פוסט.
חבל שאי אפשר לצרף לכאן סאונד של מחיאות כפיים.
ורק על דבר אחד קטן אני רוצה לחלוק עליך - מהפכה לא תהיה כאן ולא בגלל שהאינטלקטואלים שעומדים בדרך כלל בראש המהפכות של ההמונים הרעבים עסוקים עכשיו בלשתות אספרסו קצר...
ואבוא מחר לשתול כאן איזה כוכב קטן שהיה צריך להיות אדום אבל בקפה הקפיטליסטי הזה צבעו כצבע הדולר.
אוהב מאוד אבל--> את הגיפ (הישן) קניתי לברוח מהעיר ולנקות את הראש בסוף שבוע (בגלל כל הדרק). את הירקות האורגנים כי בא לי על ילד עם שתי אוזניים ולא שלושה - כי מי יודע עם מה הם מרססים...זה לא הופך אותי לאשם
כן אנחנו קרובים, הרי אם לא היית רוצה לשנות לא היית כותב ...
התהליך להביא רעיונות מורכבים כאלה אינו פשוט, כי אנחנו מדברים על עתיד שלא קיים עדיין ועושים הרבה ספקולציות. אבל היום נאסף נסיון רב בפיתוח אירגוני ובשינויים חברתיים גדולים כמו בהולנד, דרום אפריקה ועוד.
למשל במקסיקו הזמינו את ד"ר בק איגוד המורים ! הלוואי היה במערכת החינוך שלנו פתיחות לקדם שינויים כאלה. ואילו המורים שלנו כרגע משמרים את כוחם בהתנגדות לקבל כל הסכם שימנע מהם לשבות בתחילת כל שנה.
העבודה העיקרים כרגע היא ללמוד ולהכיר את ה"עתיד" אותו אנו רוצים ליצור ולזהות את הפעילים שיכולים לחבור אלינו (סולידריות) כדי להביא את תהליכי ההתפתחות שלנו עם מינימום כאב כמו שעולה מהכתיבה שלך.
בסופו של דבר זה למען הילדים שלנו.
נרי אני לא חושב שאנחנו כל כך חלוקים בדיעותינו :)
אכן הגלובליזציה הביעה עמה דברים נפלאים ועצם "בינאום" הרב שיח הוא אחד מיתרונותיה הרבים. מי ייתן והשינוי יהיה מהיר כפי שציינת. אני מבטיח לא לשבת בבית ולשבות על חשבון עתידם של ילדיי.
שינוי הוא דבר מורכב, אבל אני חושב ששינוי אנושי/פוליטי שיחליף את המצב הנוכחי צריך להיות שינוי תרבותי. סולידריות היא תכונה של תרבות אנושית והתנאים הכלכליים-פוליטים דוחפים אותנו לחברה מפולגת וחלשה בה אני חושב אנשים רבים מרגישים כמוך = הכח הפוליטי הנוכחי חזק מהפרט.
כאן גם נקודת המחלוקת שלנו. אין הבדל גנטי משמעותי ביננו לבין ההולנדים (וגם לא בין ההולנדים והפלסטינים או הערבים) השאלה היא איך תרבות אנושית נוצרת.
אני חושב שתרבות אנושית היא סוג של התהוות "ערכית" של הפרטים. המערכות המשפיעות אינן רק רציונליות אלה דינמיקה של התפתחות תרבותית. במהלך התפתחות התרבות אנחנו מגלים שמה שחשבנו שמתאים לא מתאים עוד. לאמא שלך אני מניח כמו לאמא שלי היה מתאים לעברת את השמות, ללכת להתישב בנגב כי "הזקן" אמר ועוד דוגמאות רבות של התנהגות שאנו מזהים אותה כ"תמימה" והיום ראש הממשלה יכול לקרוא עד מחר להתיישבות הנגב ואיש לא יזיז אצבע.
מאחר והתפתחות תרבותית עוברת דרך ההתפתחויות הקיימות אפשר לזהות את הפן החיובי של הגלובליזציה (ולטעמי בייחוד התופעה המכונה WEB2.0). המערכת הפתוחה היכולת שלי ולשך לשוחח ביננו וגם עם חברים הולנדים מאפשר לזרימה של רעיונות. ותתפלא לא רק רעיונות קאפיטליסטיים עוברים ברשת אלא גם רעיונות חדשים לגבי התפקיד שלנו ולגבי יכולת ההתארגנות האלטרנטיבית שלנו. אנחו בדרך להתארגנות פוליטית חדשה באופן שיכיל את מדינת הלאום אבל יהיה אוניברסלי ומכיר בשותפות של כל בני האנוש בכדור הארץ שלנו.
מה שאני יכול להראות לך היום בהולנד הולך להגיע אלינו כי רעיונות זורמים הרבה יותר מהר היום מהזמן של ההורים שלנו. המציאות שלנו משתנה והצורך שלנו למפות אותה מחדש הולך ודוחף אותנו ל"מצב הבא" שהוא יתעלה מעבר להרבה מהבעיות שאנחננו מתלוננים בהם היום.
תוך כמה זמן זה יקרה? אני מניח שאתה יכול לעזור. התאוריה והניסיון שנרכש בדרום אפריקה מדבר על שלב של 10 שנים. אני מעריך שיהיה מהר יותר מתוך ההתבוננות שלי ב"קצב התקשורת" שאנחנו חשופים אליו ברשת המחשבים העולמית.
בסופו של דבר אנחנו צריכים לבס עולם בו לבני אנוש יהיה תנאים טובים לממש את מלא הוטנציאל ההתפתחותי שלהם כפרטים המרכיבים אורגניזם אנושי אחד.
פיטר מרי, שמארגן את גורמי השינוי בהולנד מגיע לארץ ב5 למאי.
http://www.integraldesign.co.il/PETERMERRY.pdf
הוא איש פתוח שמחוייב לשקיפות ולהתפתחות.
http://petermerry.zaadz.com/blog/2007/4
נרי, אני מעריך מאד את תגובתך אבל לא מסכים איתה לחלוטין.
ראשית כל אני ממש לא חושב שהשינוי הוא בלתי אפשרי וחבל שאני מובן כך. טענתי היא שהשינוי בלתי אפשרי במסגרת השיטה הקיימת. המודל ההולנדי הוא אולי נחמד אבל הולנד, יחד עם כל אירופה, שוקעת אל מצולות הדקדנס, מיעוט הילודה, הזדקנות האוכלוסיה והתלות במהגרים. יפה שהמלכה משתתפת בנסיונות שינוי אבל גם להם, לטענתי, אין סיכוי.
אני טוען שאין מה לשחק עם המנגנון לפי חוקי המשחק של המנגנון אלא שצריך לפרק אותו (או לפחות הרבה ממנו). יאיר לפיד הוא לא הבעיה, הוא רק השופר. הבעיה היא השיטה הפוליטית, הציניות המוחלטת, זילות הצדק ואבדן הסולידריות. זה נכון שיש כבישים ומערכת בריאות, אבל הם קיימים למרות המנגנון ולא בזכותו מכיוון שנוצרו בימים בהם המנגנון היה ראוי. היה קונצנזוס מאחד ונכונות להלחם יחד על מטרות משותפות. היום השיטה לא מייצגת את הקונצנזוס הזה יותר. לכן, יש ליצור מציאות חדשה באמצעות שינוי כללי המשחק - כשם שעשו מהפכות אחרות.
ענבר,
אתה מבטא את שלב "מלכודת גמא" של השינוי קורה שינוי בעולם וההבנה של משמעות המבנה השלטוני הולכת ומתבהרת. תוך כדי תהליך ההתבהרות הזה מתגלים הכלים של המערכת הקודמת ואנו ה"נמלים העמלות" חשים תסכול וחוסר עונים.
יש לי ביקורת קלה על העמדה שלך שהבנתי אותה כך: אתה טוען טענה מעגלית
1) "המנגנון כל כך חזק והפרטים כל כך חלשים. "
2) לכן השינוי בלתי אפשרי.
בעיני מסתבר שכדאי שתכנס אל אמא שלך לשיחה. הדור שלהם כמובן היה חלק מהתהליך שתקע אותנו היום במדינה מודרנית עם מבנה פוליטי מסוכן. אבל לחפש אשמים זאת הטעות הגדולה יותר.
אם אתה רוצה להתנהג כמו אמא שלך - זאת אומרת להשאיר את הבעיות לילדים שלך אז תדע שהילדים שלי חושבים שזה לא הוגן. אתה אחראי כמוני ואם אתה מרגיש חכם בזה שאתה מדחיק/מתעלם מזה אני וודאי לא אשכנע אותך. אבל זה לא הגון להשאיר לילדים שלנו את מה שאנחנו יכולים לתקן.
אולי עכשיו ידידי אתה שומע שיש משהו בדברי אימך. ודע לך שלמשל בהולנד כבר עושים שינויים ואפילו המלכה משתתפת בזה. אתה מצפה ממשהו אחר לעשות בזמן שאתה מתמרמר וטוען שהשינוי הוא בלתי אפשרי. אם ההולנדים עושים שינויים גם עלינו להתחיל לזוז במקום להתבכיין ולפרסם מאמרי האשמות בעיתונות.
להשתמש ביאיר לפיד כדי להתחמק מאחריות אזרחית בזמן שאתה נהנה מכבישים, הגנה, כלכלה רכוש ערוצי טלויזיה ועוד "פירות של מדינה" זה פשוט השחתת דעת.
כן אני מסכים שארה"ב מזכירה את רומא בתקופת שקיעתה. פעם היה ויכוח על האם כסף הוא מטרה או אמצעי. היום הכסף הפך פשוט לאלוהים. כשכולם מתחרים על אלוהים אין יותר קונסנזוס רחב וזוהי לטעמי מהותה של השקיעה.
יואב - אני חושב שהאימפריה הרומית קצת גדולה עלינו, ייתכן שהאנלוגיה יותר מתאימה לארה"ב. אנחנו לפי משוואה זו פרובינציה משכילה ובעייתית (סקוטלנד?)
דרור - לא רמזתי לרגע שצריך לקטר על זה. מה שכן אני לא מאמין בעבודה בתוך המערכת הקיימת. מה בדיוק? פעילות פוליטית? עמותה חוץ פרלמנטרית? הכל אותו קשקוש. או שתצטרף למנגנון או שהוא יאכל אותך.
יצאנו ממצרים?
שמישהו יעיר אותי כשמגיעים...
אהבתי את המשפט "בלי תקווה כזו הכל באמת מסתכם לג'יפ, לירקות אורגניים ולקראוקי ציוני אלעק עם עינת שרוף."
בכלל המאמר לא רע למרות הנימה הכנועה והשלילית. מעניין שהג'יפ הוא מוטיב מרכזי גם אצלך וגם אצל רענן שקד.
גם אני רואה את הג'יפ כסמל לחולאי המדינה וכתבתי על זה כמה פעמים, הג'יפ פשוט מבטא את התקרנפות של המחזיק אותו לאחר, אלו שמחזיקים בו אומרים בעצם האחר לא חשוב אני חשוב ולכן אני צריך מסביבי רכב משוריין.
באחד המאמר שלי כתבתי "התרבות האמריקנית הראוותנית, הדורסנית, המנוכרת והמזויפת הפכה לחלק מרכזי מאיתנו, ורכבי השטח הם אולי הביטוי המוחשי והקטלני ביותר של תרבות זו."
בכל אופן אני לא נכנעתי, אני החלטתי שאם מקבלי החלטות הם קומבינטורים כושלים שפועלים ממניעים מפוקפקים, אני ואנשים אחרים טוב פשוט נחליף אותם גם ברמה המקומית וגם ברמה הארצית.
כמובן שאין קסמים, וגם אנשים טובים הם לא הרקולס ולא יכולים במכה אחת לנקות את האורוות. זה תהליך ארוך אבל אם האנשים הטובים ימשכו לשבת בצד ולקטר זה לא יקרה...
תודה,
דרור