כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    או - וואה, זה קורה !!!!!!!!!!!!!!

    9 תגובות   יום ראשון, 20/9/15, 17:07

    או – וואה , זה קורה.....

    מופע רב תחומי

     

    מומלץ לצפות בסרטון לפני הקריאה (כדי להיכנס לאווירה)

     

    http://cafe.themarker.com/video/3257799/

     


     

    כבר די הורגלתי לכך שהטלפון מצלצל ומהקו השני בוקע קולו של ידידי משכבר הימים, הוא הפסל – צייר – מפיק רדיו בכיר, משה פרלמן ומשתף אותי ברעיון החדש שצץ לו. או שמא נכון יותר נכון צץ בתנור הרעיונות של הצמד משה פרלמן ואריה יאס ( איש טלוויזיה קולנוע ובמה – מחזאי ומנחה). כבר סיפרתי כאן על הרגע המכונן בו חברתי אליהם לתכנית שיזמו 'ממעמקים' וכתבתי על כך ברשימות קודמות ('ואני ראיתי את הקולות'"חזות הקול" – קונצרט של צורות זה לא הכול ; לצלילים יש קו וצבע – הייתי, ראיתי ).  אז כן, זה היה הצלצול גם הפעם. וכפי שכבר ציינתי ברשומותיי הקודמות כשמשה קורא לי איני אומרת לא. לרוב גם איני מצטערת. מאז נרשמו לזכותנו כמה פרויקטים מעניינים.

     

    אז ככה זה עובד. אריה ומשה רוקחים ומבשלים את יסודות הרעיון. כאשר הוא מגיע לנקודת הרתיחה הם מתקשרים אלי ומציעים להשתתף – לחשוב – להציע ובכלל. ואני, כמו שאמרתי, אומרת כן. אודה שלפעמים ותוך כדי אני קצת כועסת על עצמי על המהירות שבה אמרתי כן. מתחילה לבדוק בציציותיי, וגם בציציותיהם ושואלת את עצמי האם אני רוצה? האם זה מתאים לי?, האם אני מצליחה להשתלב? הרהורי חרטה עולים בי הכוללים ביקורת עצמית וביקורות אחרות. גם הסכנתי להם וגם לעצמי.

     

     

    ''

     

    ''

     

    אך בכל הפעמים שבהם נעניתי, ואולי נסחפתי,  בעצם שיתפתי פעולה באופן רציני (כי כשאני שם אז אני שם), ולשמחתי הרבה התוצאות היו טובות, מעניינות ומספקות. בכל אחד מהפרויקטים תרמתי את חלקי בדרכי ועל פי דרכֵּי אמנותי. חשבנו יחד, חשבנו כל אחד לחוד, חזרנו לחשוב יחד והבנו שהצלחנו לגבש לעצמינו קבוצה שמורכבת ממגוון כישורים, צורות חשיבה שונות (וזה מה שמעניין) ולהיפגש בצומת היצירה ואף להפיק תוצר.

     

    כך הפכנו להיות קבוצת 'או – וואה'.

     

    כאמור, הרעיון התבשל במוחם הקודח של משה ואריה, כאשר כוונתם הייתה להציג את מצבה העגום של התרבות במחוזותינו, מצבה של התרבות והאמנות בעולם התקשורת, בתודעה הציבורית. בחרנו לבנות מיצג רב תחומי שיהיה בו שילוב של דו ממד ותלת ממד, נוכחות פיזית, טכנולוגיה, תקשורת מוסיקה ועוד. יצרנו בסיס למופע (שאחר כך המשיך והתרחב). כרגיל, כמו שצריך לקרוא בדברים הנכונים והטובים, אנחנו יודעים איך זה התחיל, אנחנו יודעים בכל זמן אמת איפה זה עומד, ואיננו יודעים לאן זה עוד ילך, וטוב שכך.

     

    ''

     

    אז מה קורה במיצג?

     

    אריה יאס, שהוא כמובן גם שחקן, יושב בקדמת הבמה בתוך מסגרת שנראית כמו משקוף או כמו מתקן תלייה. ידיו מונחות בתוך טבעות המשתלשלות בחבל מהמשקוף (כמו בובה המופעלת על חוט), ותוך שהוא אוסף קטעי עיתונות, הוא קורא הודעות חשובות ומסעירות אשר הופיעו בתקשורת, ומשים עצמו כמי שמתפעל מאד מאד. כל קטע שהוא קורא הוא מוסיף בסיומו קריאת התפעלות 'או – וואה'. בבחינת "איזו הודעה מרעישה".

     

    ''

     

    ברקע מוצג סרטון וידאו ארט בקצב מהיר ומסחרר. את הסרטון יצר הצלם ואמן הווידאו גלעד ממן. הסרטון מורכב מעבודות משל הצייר/פסל משה פרלמן, ונורית צדרבוים. אלה הם בחלקם רישומים אשר נעשו במהלך תכנית הרדיו ממעמקים, אחרים נלקחו מתוך 'ספר אמן' – דיוקן בשירת אגם' של נורית צדרבוים. גלעד בחר לעצב קטעי רישומים, קולאז'ים משל אמנים אלה וצילומים משל עצמו. הסרטון מציג מרקם של תרבות וזעקה, יצירה,כאב ופליאה.

     

    צריך לציין שהסרטון אינו תפאורה. כל מה שמתרחש על הבמה (וקוראים עוד דברים, שאותם אפרט בהמשך), הוא מכלול אחד שלם. לא זה מאייר את זה, לא זה מפרש את זה. זאת מקשה אחת שלמה של תנועה – קול – דיבור – ציור במרחב תלת ממד.

     

    בזמן שאריה עסוק בקריאת קטעי העיתון והשיח בינו לבינו בעניין ההתפעלות וההתרשמות מתקיים, אני עומדת מול עמוד מודעות.  את עמוד המודעות יצר משה פרלמן ועליו הדביק גזרי עיתונים. השיח שלי עם העיתון מתנהל בו זמנית בשני ערוצים. פעם אחת כאשר אני עומדת מול הלוח ובצבעים מהירים ומשיכות מכחול זריזות מציירת מאין דיוקן – פנים. ופעמים אחרות כאשר יאס קורא לי "גברת מסכה" ומבקש לשתף אותי בחוויותיו. במקרים אלה, אני צועדת אליו עם פני המסכה שלי אשר נמצאים מאחורי, בגבי.

     

    ''

     

     

     

    ''

     

     

    ''

     

     

     

    בצד החזית שלי אני ציירת שמציירת על לוח המודעות, בצדי האחורי אני חלק מההצגה, אני 'גברת מסכה' – ומכאן תוכלו להמשיך ולפרש את המשמעויות וריבוי המשמעויות שנגזרות מריבוי פני ופעולותיי.

     

    ''

     

     

    ''

     

    בימיו הראשונים, המיצג ערך 12 דקות בדיוק. בבחינת קצר, חזק ונוגע.

     

    עשינו מספר פגישות מלבבות וחלקן בסטודיו שלי. ושם רקמנו ובנינו את המיצג. הצבנו לעצמנו כמה עקרונות בסיסיים, אספנו חומרים, התווכחנו (תחשבו על זה. ארבעה יוצרים, כל אחד עם אגו של יוצר מצד אחד, ועם אחריות של יוצר מצד שני) למדנו איך אפשר לבנות יצירה משותפת שלכל אחד יש בה אמירה אישית ואיך מצד שני, החיבור בין כולם מייצר תוצר סינרגטי שבו השלם יצא גדול מסך חלקיו.

     

    טבילת האש שלנו הייתה בבית הגפן בשנת 2013 בפתח אירועי פסטיבל המשוררים, אשר סימן גם את פתיחת אירועי החג של החגים בוואדי ניסנאס.

     

    אישית, היה לי מעניין להופיע הפעם, שוב, אחרי שנים רבות של הפסקה, באירועי החג של החגים (בעשור הקודם, פעלתי במשך שמונה שנים ברציפות, כאמנית פעילה ב'חג של החגים' – כפי שאפשר לראות ברשומות אלה :  מראות בוואדי,   כלה (קאלה) מתכלה ועוד). 

     

    התמונות אשר הוצגו כאן בצרף צולמו על ידי גלעד ממן תוך כדי המיצג. אני אומרת שצילומיו אלה הם יצירה על יצירה. שהרי הוא שותף מלא וחשוב במיצג עצמו (הווידאו ארט שמוקרן על המסך), וכאשר המיצג פועל, ממן מתבונן בו ומפיק ממנו צילומים נוספים. כאמור, יצירה על יצירה.

    ''

     

     

    ''

     

     

    ''

     

     

     

     

     

    http://cafe.themarker.com/video/3257799/

     

     

    בפעם השנייה הוזמנו להופיע בבית האמנים ע"ש שאגאל בחיפה, לכבוד הפנים החדשות שהבית לבש לאחר שישים שנה מאז הוקם, ולאחר שנים רבות של הזנחה. הפעם הרחבנו את המיצב והוספנו מספר משתתפים. בין המשתתפים הזמרת הערבייה, החיפאית לורן שחאדה אשר שרה פרקי תהילים בערבית, ושירים בעברית, איש הרדיו ואמן מיקי מירו, יצר פרודיה מעניינת על אירועי ואדי סאליב בחיפה ומלווה זאת בסרטון וצילומים. מיקי עטוף בגלביה לבנה, קורא את הקטעים, פרלמן מצייר על העמוד, והצילומים של מירו מוקרנים על המסך ועלינו.

     

     

    ''

     

     

    ''

     

     

    דן כנר ואנוכי יצרנו יחד מיצג שבו דן קורא בקולו (אשר מוכר לאומה), קטעים מתוך האוסף שלו, שנקרא 'משפטים אחרונים'. דן בחר, לצורך העניין, קטעים שעוסקים בשריפה, ואני הקרנתי על המסך סרטון שיצרתי ואשר מתעד את הרגעים אשר בהם שרפתי כמה מעבודותיי (ראה רשומות – האש מפצחת תמונות בדממה , על שריפה ועקידה האש והמאכלת, השריפה כבר פרצה והתמונות שיהיו ביער ). ובמהלך ההקראה אני יושבת ליד דף ושורפת את הפתקים לאחר שהוא מסיים לקרוא מתוכם. לא ארחיב כאן להסביר את המשמעויות של הפעולות והסמלים שבמיצג זה, אני מניחה שרבים מהקוראים יודעים לקרוא טקסטים ותופעות (ומיצגים) ויבינו במה המדובר.

     

     

    ''

     

     

     

    ''

     

     

    ''

     

     

    ''

     

     

    הסרטון שהוקרן על הקיר במהלך ההקראה - אמנות באש / האש מפצחת תמונות

     

    http://cafe.themarker.com/video/3257849/

     

     

    ברמזים, מדובר שאנו מדברים על תרבות, על סדרי עדיפויות, על היחס לתרבות ועל מקומה בחיים בכלל, בחיים הישראליים בפרט, ובחיים התרבותיים שמתקיימים בחיפה והצפון עוד יותר בפרט (אם נרד לרזולוציות נמוכות יותר).

     

    אנחנו, בינינו לבין עצמנו, כבר למדנו להגיד לעצמנו 'או – וואה' , זה קורה! ואם לאחרים אנחנו רוצים לומר שבעצם דברים לא קורים, הרי שלנו עצמנו בהתייחס לפעילות זו, אנו בחלט יכולים להתפלא ולומר. אכן כן, או – וואה, זה קורה! יצאנו להרפתקה יצירתית, עם אמירה, במלוא הרצינות, ומצאנו עצמנו נסחבים אחריה, והדברים קורים. בינתיים, כן, או – וואה, אנחנו תורמים עוד משהו לתרבות באמצעות תרבות.

     

    מכאן אנו כבר עולים מדרגה. הפכנו להיות אורחי מוזיאון עוקשי לאמנות בעכו, ובמהלך פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, אשר יתקיים כהרגלו בסוכות 2015, אנחנו נופיע במתחם המוזיאון, וביום המסוים שנקבע לנו, נגיש שלוש הופעות (בוקר, צהריים, ערב). וכדרכינו בכל מופע אנו משכללים ומשתכללים. להלן פרסום האירוע

     

    ''

     

    או - וואה, זה קורה - מופע אמנות ומדיה

     

    אני חוזרת לרשומה זאת כשבועיים לאחר שהתקיים האירוע.

     

    כדרכי, מאחר ואני רואה ב 'יומָנות' (יומן האמנות שלי, שהוא הבלוג כאן) סוג של יומן אישי, הריני ממשיכה לתאר את אשר היה שם, בזמן אמת, ולהוסיף לזה את הגיגיי והרהוריי. במילים אחרות, תבינו אולי, שכאשר אני מציגה כאן את הפרויקטים שלי, או אלה שבהם אני משתתפת, אני בעצם מזמינה אתכם/ן לשעה קלה, להצצה גם אל מאחורי הקלעים.

     

    ובכן, היינו שם. נכונים ומוכנים במלא עוזנו להציג את המיצג שלנו. צריך לזכור, האכסניה מכובדת מאד (חלומו הרטוב של כל אמן) – מוזיאון עוקשי בעכו. הטיימינג מעולה ( פסטיבל לתיאטרון אחר בעכו), המשתתפים, חלקם ידועים ומכובדים (מה שנקרא שמות טובים), בקיצור יש הכול. אבל, לצערנו, בחלק הראשן, כלומר במופע הראשון שהתחיל בשעה 11.00 בבוקר, לא הצלחנו להפעיל את הקול. כלומר, יש הכול, אבל בלי קול. סרטוני הווידאו ארט שלנו (שיש להם פס קול) הזכירו את הסרט האילם של פעם (לא נורא קצת נוסטלגיה), הזמרים שרו אקפלה – לא כולם. אבל משהו היה חסר. אבל, אנחנו חיילים ממושמעים, "לא עוזבים את שדה הקרב", או במילים רלוונטיות יותר, 'ההצגה חייבת להמשך'.

     

    עם זאת, ובלי הקול, היו שם בכל זאת רגעים מרתקים.

     

    סוהיל שר בקולו החם והמדהים,

     

    ''

     

    איילה הרטיטה בקולה, זמרת אימא אדמה ממש.

     

    ''

     

     

    אריה הטעים באינטונציה המיוחדת שלו את קטעי הקישור וההצגה,

     

    ''

     

     

     

    ''

     

     

     

    מיקי מירו הרב תחומי הציג את 'ואדי סאליב' משלוש נקודות מבט, שיחק, וברקע הופיעו צילומים שלו, ברקע , ליווה אותו העמוד המצויר שלי, אשר חיכה בסבלנות להמשך

     

    ''

     

     

    ואני הייתי על הבמה, עם 'שתי פני' – אחת קדימה ואחת לאחור וציירתי על 'עמוד מודעות'. עמוד המודעות שעליו מודבקים בסדר אקראי, קטעי עיתונות, עליהם ציירתי באופן מהיר וספונטני, כדי לתת עוד ביטוי לאמירה שלנו, המבקשת מהתקשורת לתת לאמנות את המקום הראוי לה.

     

    ''

     

     

    ''

     

     

    דן כנר, בקולו הלאומי והמוכר, שאף פעם לא משעמם, קרא מתוך אוסף הקטעים שלו, את אלה שנבחרו למיצג, וברקע מאחוריו הוצג הסרטון שלי שמתאר את המיצג שלי 'האש מפצחת תמונות בדממה'.

     

    ''

    משה פרלמן יצר את הקולאז' הזה לאחר האירוע. במהלך האירוע, היו רגעים בהם כמפיק למוד נסיון הוא פיקח על העניינים, 

     

    ''

    ומשה פרלמן בצניעותו הידועה, דאג שהכל יקרה, בשעה שציוריו הוצגו בווידאו ארט שהוקרן על המסך.

     

    המיצג המקורי שלנו, זה שהיה בן 8 דקות בדיוק, התרחב, והתעצם. הפך להיות סוג של מופע המשלב זמרים, אמנים, מילה, צליל, קול, תנועה – הרבה התרחשות.

     

    תקלה נוספת שעלתה, ואשר הצריכה פתרון מידי עלתה בהקשר של המיצג של דן כנר ושלי. התברר שאיננו יכולים להבעיר ולשרוף את הניירות לאחר שדן מסיים לקראן. גלאי האש והעשן במוזיאון עושה את שלו, ואנחנו צריכים, כמובן, להמשיך בהצגה. רגעים כאלה, הם מסוג הרגעים הטובים והחשובים שיכולים לקרות לאמן, אלה הרגעים בהם צריך למצוא פתרון מידי וטוב. אלה הם הרגעים שבהם אתה מזעיק את הקול הפנימי לספק רעיון אחר וטוב, כלומר להפעיל את היצירתיות. מיקי מירו, מצדו תרם את חלקו היצירתי והציע שבמקום שאשרוף את הדפים שדן קורא, אקרע עיתונים.

    רעיון ענק, טוב אפילו יותר מקודמו. ורק כאשר ישבתי שם ליד דן, בזמן שהוא קרא את הקטעים הדנים בשריפה, הבנתי אפילו טוב יותר כמה הרעיון הזה חזק וטוב. נכנסתי לבועה, לתוך עצמי, לקחתי דפי עיתון והתחלתי לקרעם רצועות רצועות, דקות דקות, לאט לאט. הבנתי שהמיקרופון שהיה צמוד לדן, קולט את רעשי הקריעה (וזה טוב). קריעת העיתון הפכה להיות בעבורי פעילות מדיטטיבית שמתכתבת עם הדברים שאמר אריה בתחילת המיצג. ואלה מחברים בין הקטע של דן, השריפה, האמנות, האמירה והתקשורת. העיסוק הזה בעיתון, הביא אותי לרעיונות נוספים, שאותם אולי נשלב במיצגים הבאים (עלינו לטובה).

     

    ''

     

     

     

    ''

     

    אז התגברנו על הקושי הזה. ובמיצג השני, כבר היינו עם העיתונים, כבר היה קול (סאונד) אבל שוב לא היה הכול. הפעם מישהו שכח לכבות את האור, והסרטון שהיה מוקרן בזמן שדן קרא את קטעיו, לא נראה מספיק טוב על המסך. לי זה גרם, באופן נקודתי צער גדול. כי הסרטון הוא הוא היצירה שלי. רבים מחבריי הגיעו דווקא למופע השני, ואני חשתי החמצה גדולה.

     

    מצד שני, היו גם התפתחויות מעניינות. הפעם החלטתי שעד סוף הערב, כלומר, לאחר שלושה מופעים באותו יום, אסיים לצייר את העמוד במלואו. הפעם לא הגבלתי את עצמי לצייר רק כאשר אריה מדבר, ומנהל סוג של שיח עם גברת מסיכה, אלא אעלה לבמה בכל פעם שאמצא לנכון, ואמשיך להדגים את מעשה האמנות והתרבות שבו אנו עוסקים. זו הייתה החלטה נכונה. ואז גם הבנתי שגם במהלך המיצג אפשר עוד ללמוד דברים, לשנות, לשפר, לשכלל ולהתמודד עם תקלות.

     

     

    ''

     

     

    סוף סוף הגענו למיצג השלישי באותו יום, ואני אמרתי בחיוך לחבריי, טוב עד עכשיו היו אלה חזרות גנרליות. ואכן כן. המיצג האחרון באותו יום פעל כתיקנו, היה הכול. היה קול, הייתה תאורה, הזמרים הפליאו בקולם ובשיתוף שלהם, שיתוף הפעולה ביני לבן דן היה מושלם ונכון. ובסוף הערב, העמוד היה כולו מצויר, כאשר בין לבין בצבצו קטעי עיתונות.

    עשינו זאת, זו הייתה התנסות מעניינת. עכשיו רק הבנתי באמת מה יש לנו ביד ( ובראש), מה שנותר לנו עתה, לקראת הפעמים הבאות, הוא לנקות, לחדד, לסנן, לקצר, למלא את הרגעים הריקים, ולהמשיך ללמוד מעצמנו ועל עצמנו כל הזמן.

     

    לא בכדי אני אומרת שכל העסק ביצירה זה התהליך.

     

     חבריי עדיין לא יודעים זאת, אבל אני מכינה לנו הופעה נוספת במרכז ( ב'בית היוצר', או ב'בית הסופר' כחלק מאירוע השקה של ספר השירה שלי). תרבות או לא תרבות?

     

    ''

     

     ועכשיו לקינוח - צפו בסרטון

     

    http://cafe.themarker.com/video/3263038/

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/11/15 12:33:

      צטט: הנץ דואה 2015-11-07 23:09:43

      מרתק...

      תודה 'נץ' 

        7/11/15 23:09:
      מרתק...
        3/11/15 23:42:

      צטט: סטודיו אמן 2015-11-03 20:03:55

      מעניין, מרחיב, מלמד ומרגש... נהדר! יישר כח ותודה

      תודה לך אנטון

        3/11/15 20:03:
      מעניין, מרחיב, מלמד ומרגש... נהדר! יישר כח ותודה
        21/10/15 11:17:
      כל הציורים שרואים בתמונות ברקע הם טובים והם מדברים אל כל תרנגול באשר הוא, לא חשוב מה הוא.
        11/10/15 17:43:

      צטט: renana ron 2015-10-11 10:36:15

      מופע פותח אופקים. הלואי ויכולתי להגיע לראותו.

      תודה רננה. תהיינה עוד הזדמנויות חיוך

        11/10/15 17:42:

      צטט: שטוטית 2015-10-11 01:10:23

      וכבר הסתיים הפסטיבל בעכו ובכלל. מלא תוכן לך יופי :)

      תודה שטוטית, ורגע את בעכו. למה לא באת? סוף סוף היינו נפגשות. חיוך

        11/10/15 10:36:
      מופע פותח אופקים. הלואי ויכולתי להגיע לראותו.
        11/10/15 01:10:
      וכבר הסתיים הפסטיבל בעכו ובכלל. מלא תוכן לך יופי :)

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין