כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המסע לחקר מקורות האהבה

    רישום ביד חופשית של התבוננויות סוביקטיביות בדינמיקות של אהבה
    כל הזכויות שמורות לכותב הבלוג

    0

    מחילה

    12 תגובות   יום שני, 21/9/15, 03:15

    ''

     

    התור לאשנבים היה קצר משציפיתי. אשה אחת בחצאית שחורה וגרביונים. עובד זר שדוחף זקן בכסא גלגלים. אנשים כנראה עסוקים בקניות, בישולים. חגים כמו חגים. העברתי את הזמן בלדמיין איך המקום היה נראה אם מישהו היה מעביר עליו מברשת צבע או מטלית לחה.

     

    "במה אפשר לעזור?"

    בחור שחרחר, מתולתל, עיניים שחורות. צעיר כזה. מן הסתם עוד מתלמד כאן.

     

    "אני בענין הסליחה. "

     

    "הבנתי. תמתין רגע בבקשה? " המתולתל גלגל את הכסא שלו לאחור והלך לברר עם מישהו שיודע. יפה איך שהחדשים האלה מגיעים היום עם תודעת שרות. סליחה, בבקשה, איפה היו כל אלה רק לפני שנה-שנתיים.

     

    עקבתי אחריו במבטי. הוא נעמד לפני מחיצה משרדית שהסתירה מישהו מאחוריה, ושוחח אתו בתנועות ידיים נמרצות, כשהוא מפנה מדי פעם מבטו אלי. בפינת האולם הרחוקה היה חדר גדול מזכוכית, תוכו מוסתר בוילונות ונציאניים זולים. אולי חדר ישיבות, אולי חדר של מישהו חשוב.

     

    "מצטער שחיכית," הושיט לי הבחור לוח עץ שצמודים אליו דף ועפרון צהוב לעוס.

    "קח בבקשה כסא ותמלא את הפרטים בשאלון," מבטו הצביע על כסאות חומים ליד הקיר. "תיכף יגשו אליך."

     

    התיישבתי בחריקה והבטתי בטופס.

    "סמן ב-וי את העוונות המועמדים לבקשת המחילה"

     

    יפה. כתב גדול, ברור. שלא יהיו אי הבנות. "עוונות? " איזו מלה כבדה. שיהיה.

    1. לא תחמוד אשת רעך.

    למה לא תחמוד הוא הראשון ברשימה? לפני לא תרצח? נו באמת! ואיפה "הטקסט מיועד לנשים וגברים כאחד?" למה אין "לא תחמדי איש רעתך?"  טוב, אפליה מתקנת אולי. סימון עפרון מהיר במשבצת ליד הספרה 1. צ'ק. הלאה.

    1. לא תנאף.

     

    אוף. אותן שאלות. צ'ק.

     

    1. שמור את יום השבת.

    צ'ק.

    1. אנוכי אדוני אלוהיך.

    כמה פעמים הסברתי השבוע למי שרק רצה לשמוע שאין אלוהים, ואם הוא בכל זאת היה קיים פעם, או שהוא מת מאז או שהוא במצב סיעודי, כך או כך הוא לא מתפקד. צ'ק.

    1. כבד את אביך ואת אמך.

    שמונה שנים לא עליתי לקבר שלהם. לא בטוח שאני עומד בקריטריון. צ'ק.

     

    זהו. הפכתי את הדף. כלום. רק חמש אפשרויות? מה עם לא תרצח? לא תגנוב? לא תענה ברעך עד שקר? יש עוד המון דברים שדוקא היו נותנים לי נקודות זכות. למה רק השאלות השליליות האלה?  

    לא יכולתי להמנע מהרגשה שמישהו עוקב אחרי, רושם כל תנועה. המשפט הזה היה מכור מראש.

     

     

    צללית גבוהה נפלה על השאלות שבידי והסתירה את אור הניאון החיוור.

     

    "חג שמח וגמר חתימה טובה לך, מר...."

     

    האיש שעמד מולי היה כבן ארבעים, לבוש סוודר אדום שנסרג כנראה מצמר גס, שנפרם מעודפי מדים של הצבא הבריטי. הוא עמד וידו באויר, מושטת אלי.

     

    "שמי בלהבות," קמתי בחיפזון ולחצתי יד רופסת שאצבעותיה ארוכות ודקות.

     

    "נעים מאד, אני המלאך שלומי-אל, ואני אטפל בתיק שלך. אתה יכול לקרוא לי שלומי."

    בלעתי את הרוק ושתקתי.

     

    "אני רואה שאתה מתכוון להגיש מועמדות למחילה בחמישה סעיפים, כן?" הוא עיין בטופס בלי להביט בי.

    "כן, אם זה לא יותר מדי לבקש."

     

    "זה בסדר, בוא אחרי." שלומי הוביל בצעד בטוח במסלול מזגזג בין המחיצות, העובדים והכסאות, ונעצר מול חלון הזכוכית של החדר הגדול. שלש נקישות ארוכות ושתיים קצרות, והוילון הונציאני הוסט מעט, חושף קשיש קמוט וקרח בעל זקן לבן ומקטרת, שנשען לאחור בכסאו, ורגליו על שולחן העבודה בגרבי צמר ירוקות בהירות.

     

    הוא שלח לכיווננו מבט מוטרד, וסימן בידו תנועה שיכולתי לפרש כסימן שאלה: "במה הענין?"

     

    שלומי החזיר לי את את השאלון, והחל להתוות בשתי ידיו סימנים. אותיות, מילים. לא ידעתי שהם מדברים שפת חרשים כאן. הקשיש ענה לו בזריזות בידיים קמוטות, כשפניו כעוסות משהו.

     

    "מה קורה?" שאלתי את שלומיאל כשעצרו לרגע.

    "הכל בסדר, אנחנו דנים במקרה שלך."

    "אבל למה ככה? למה הוא לא יוצא החוצה?"

     

    שלומי חייך במרירות. "ככה הוא מאז שאיבד את השמיעה. הודיע לעובדים שאין שום טעם יותר שיצא החוצה. שפת חרשים עוברת מצויין דרך זכוכית, במיוחד אם מנקים אותה מדי פעם. וככה הוא גם יכול לעשן כל היום בלי להרגיז את מריה."

     

    אלוהים ישב שם ללא תנועה ונראה מהורהר. טבעות עשן כחלחלות התמרו ממקטרתו.

     

    "אתה חושב שהוא מתלבט בענין הבקשה שלי?"

    "אי אפשר לדעת. או שסתם נרדם. זה קורה לו הרבה."

     

    לפתע הזדקף הקשיש, והחל זורם בשטף של תנועות ידיים ועווית פנים. שלומיאל שתק, ונראה כאילו ירוץ בכל רגע לחפש מחסה. אלוהים סיים את תנועתו האחרונה, ונשאר לרגע ארוך עם אצבע אלוהים האמצעית מונפת באויר.

     

    "מה הוא אומר? מה הוא אומר?" שאלתי בבהלה.

     

    הוילון נסגר בפנינו בתנועה חדה.

     

    שלומיאל פנה אלי בפנים חתומות: "באופן כללי אפשר לסכם ולומר שהוא מבקש שתפסיק לבזבז לו את הזמן. שאתה ושכמותך חושבים שאין לו מה לעשות אלא להתעסק עם הבעיות הקטנות שלכם, בני אנוש. יש לו בעיות הרבה יותר גדולות מאלה שהוא לא מגיע אליהן, ולכן הוא מציע שתקחו את החטאים הקטנים שלכם ותלכו ל...." שלומי השתתק.


    נזכרתי באצבע המונפת. "אני מבין, אמרתי."

     

    שלומיאל החל ללכת לכיוון היציאה מהאולם.

     

    "רגע, שניה," מיהרתי אחריו. "אז זה אומר שחטאי נמחלו?" נעצתי מבט מתחנן בגב שלו.  

     

    "אין לי מושג, " אמר שלומי. "זה אומר מה שזה אומר," משך בכתפיו והראה לי את הדלת. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/10/15 10:10:
      תודה לכל מי שלקחו פסק זמן מהחגים ובאו לבקר ולהשאיר תגובה. כן, מבקר שם כל שנה. ואכן, השרות משתפר עם הזמן, אבל מה, הלב של העושים במלאכה כבר לא בענין. הם איפשהו במקום אחר, יותר פרקטי, יותר ציני. ומריה, כן, היא מאד שמחה לדעת שהאזכור הכמו - שולי שלה זכה בתשומת לב רבה כל כך...:) האדם שוב ברא את אלוהים כדי שיברא אותו בחזרה. מזל שיש אלוהים, אחרת מי היה בורא אותנו בחזרה? :) חגים לששון לכולם !
        27/9/15 08:49:

      אם מישו היה מעביר עליו מברשת צבע או רגע לפני מטלית לחה בטח הוא היה מוחק מהקיר את המילה עוולות והמקום לא היה נראה אותו הדבר מגניב

      יפה לך התמונה של ההוא מלמעלה עם הרקע הכתום מיסטר בלהבות dear למרות שהוא לא מניף את האצבע האמצעית באוויר.

      אפילו יש עליו אחלה שיר.

      וחוצמזה שהתגעגתי נורא. וכיף שאתה קופץ לבקר  

      רק אל תבהל. אתה יודע מה אומרים על ההוא ששמו מתחיל באות שין – הצ'ק בדואר.

      נישוקים מותק והמשך חגים שמחים. נשיקה

       

       

        22/9/15 14:18:
      אין תור. האשנבים סגורים. קורי עכביש בכל מקום.
        22/9/15 11:45:

      לפחות תודעת השירות שם מעולה לשון בחוץ

      וחמישה מתוך עשרה ... לא ממש נורא. עדיין עומד בסטנדרטים המקובלים - ממוצע...

      והחטאים... לא בטוחה שהצום של היום יכפר על חטאי האתמול שלי - אבל אצום כי ככה זה.

      כתיבה צינית משובחת.

      מחול לך.. שנה טובה וגמר חתימה טובה.

        22/9/15 07:41:
      יופי של כתיבה. האם בורא את אלוהים. כתמיד.
        21/9/15 23:14:
      "התור לאשנבים היה קצר משציפיתי" , "....תודעת שירות", השתפר..הא? אז מה,אתה לא נפתר מהרגלים? מבקר שם כל שנה?
        21/9/15 20:37:
      *מרתק תודה לך
        21/9/15 19:31:

      *
      אהבתי במיוחד את נוכחותה של מריה, את הכתיבה, ואת הסיום.

      קצת התחבר לי בדיוק עם הפוסט האחרון שכתבתי בנושא.

      חתימה טובה

      בונבונייטה

        21/9/15 17:59:
      מריה לא עוזרת לא??
        21/9/15 14:33:
      וואו איזה חמישה סעיפים מפחידים ממש בלהות.כתבת נפלא ומה שיוצא מכל זה שקודם נסלח לעצמנו על כל הסעיפים ונעשה צק כי באמת לאלוהים יש הרבה עבודה מאשר להתעסק בסעיפים קטנטנים....שתהיה שנה טובה ועוד מלא כאלה מילים שמרכיבות סיפורים של החיים.
        21/9/15 14:21:
      נהדר!!!
        21/9/15 13:45:

      מיפגש מרתק לך מר בלהבות עם אל נורא עלילה. נמחל לך.
      הנה הפיוט המתאים.

      ''

      ארכיון

      פרופיל

      איקארוס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין