הבעיה היא שאין אפשרות לדעת מהי הדעה מבין שתיים, שרוב ברור של אזרחי ישראל תומך בה ודני דיין הוא תומך מובהק של אחת משתי הדעות ואיננו איש אפוליטי. עובדה זו יוצרת בעיה בכל מינוי פוליטי של שגריר.

קיימות שתי דעות אפשריות ועמדת החרדים שמוכנים לתמוך בכל אחת משתיהן תמורת תשלום. 1. אין אפשרות להגיע לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני בעתיד הנראה לעין כי הוא הפך לסכסוך דתי עקב העמדות של הקיצוניים משני הצדדים לסכסוך. זו דעת הימין. 2. אפשר להגיע לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני עם ויתורים הדדיים ברורים וידועים של כל צד בסכסוך. זו דעת השמאל. החרדים בצד הישראלי מוכנים לתמוך בכל אחת משתי הדעות המנוגדות תמורת תשלום שוחד פוליטי מצד מרכיב הממשלה, כספים שיאפשרו להם להמשיך ולחיות את דרך חייהם.

בנימין נתניהו הרכיב ממשלה שאין לה רוב דמוקרטי ברור של הדעה שבה דוגל הימין. טענות שהימין ניצח בבחירות הן שקריות מיסודן מהסיבה שכל חברי הכנסת של החרדים בממשלה תומכים בשתי הדעות - ימנית ושמאלית גם יחד והולכות עם הצד שמוכן לשלם בכספי המדינה.

כל מעשי ממשלת הליכוד הנוכחית, כולל מינויים פוליטיים של שגרירים אינם ראויים לממשלה שיש לה תמיכה של 61 חברי כנסת אבל אין לה רוב של חברי כנסת שנבחרו כמייצגי הדעה הימנית בעניין הסכסוך הישראלי פלסטיני שהוא גורלי לקיומה של ישראל ועתידה. דעות כגון דעתה של השרה מירי רגב שהימין ניצח בבחירות ולכן הוא קובע בכל, והוא קובע גם מי מקבל מה וכמה מהמסים של כולנו, היא דעה שקרית ולא דמוקרטית. לימין אין רוב ובאותה מידה גם לשמאל אין רוב. אם הימין היה הגון הוא לא היה ממנה שגרירים פוליטיים אלא רק שגרירים מקצועיים. אבל דרישה להגינות מממשלה שביבי עומד בראשה היא דרישה מצחיקה.

במצב הזה של חוסר יכולת להגיע להכרעה פוליטית האמורה לקבוע את גורלה של ישראל, עם ישראל יחיה עוד הרבה מאד שנים.

משה דיין, לפני שני דורות, שאל בספר שכתב: "הלעולם נאכל חרב?" כנראה שהתשובה היא חיובית להוותנו. יום הכיפורים מטבעו הוא הזמן להרהר בדברים כאלה.