כותרות TheMarker >
    ';

    צמיחה אישית

    שירים ומילים שכתבתי

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    תעתועי הלב, חלקים , רשמתי בשנות העשרים

    0 תגובות   יום רביעי, 23/9/15, 14:20

    תעתועי הלב

    "

    אם היו מבקשים ממני לאמת את מה שקרה, לא הייתי יכולה כי זה לא קרה.

     

    הייתי שרויה בחלום, לא מבדילה בין ימין לבין שמאל, זה היה מן קסם, אבל קסם עצוב

     

    זה היה סיפור מהחלומות לא מהחלומות האמיתיים אלא מהחלומות הצבועים בצבע

     

    זה היה מסכה אחת מדהימה. גיליתי מסכות והם רק התרבו בקצב שלא יכולתי לספור אותם.

     

    כל האמת שהייתה אמת טבועה בחלומות רעים. גיליתי בהמשך הדרך שהחיים הם רק חלום רע.

     

    שעוד רגע אתה עלול להביט אחורה ולהצטער שזה בכלל קרה.

     

    בכיתי בתוך החלום העצוב שאתה ואני לא חיים ביחד, בנפרד על דרך החיים.

     

    ציפיתי והלכתי בדרכי היבשה מחלומות אמיתיים הייתי, אולי, רק זבוב באמצע הדרך כי הייתי,

     

    אולי, סתם אחת, רגילה, שלא מבינה דבר.

     

    הרגשתי חנוקה בתוך עצמי, שלא היה לי אוויר לכן פתחתי את החלון לתוך החיים האמיתיים

     

    בחלון הבטתי והיה שקט, דומם אין דבר שיכול להפסיק אותי מלחשוב על מה יכול היה ליקרות לי

     

    שום דבר לא קורה לי הכל דומה נשאר דומם. הכל חשוך.

     

    הוא אומר "את לבד. ותמיד תהיה לבד למרות שאני פה. את תמיד לבד. לבד"."

    "

    אני מרגישה חנוקה. הלוואי אם יכולתי להיות בכל מקום חוץ מפה, אתו. בחדר אפוף שנאה.

     

    להיות במקום עם אהבה, חלומות ורומנטיקה מעשית.

     

    ידעתי שבכל בית יש מקום אפל וחשוך שלפעמים המקום הזה מתכסה אבק ונעלם.

     

    אבל אצלנו בכל פינה תמצא את המקום הזה. בכל חור, טבעי ולא.

    "

    אני מרגישה חנוקה. הלוואי אם יכולתי להיות בכל מקום חוץ מפה, אתו. בחדר אפוף שנאה.

     

    להיות במקום עם אהבה, חלומות ורומנטיקה מעשית.

     

    ידעתי שבכל בית יש מקום אפל וחשוך שלפעמים המקום הזה מתכסה אבק ונעלם.

     

    אבל אצלנו בכל פינה תמצא את המקום הזה. בכל חור, טבעי ולא.

    "

    "

    אני תמיד חושבת דברי אווילות ומחפשת בפחי הזבל של האנושות הקיימת בתוך המון האבק

     

    הרובץ את כדור הארץ. איפה זה נמצא? לעזאזל!"

    "

    אני תמיד חושבת דברי אווילות ומחפשת בפחי הזבל של האנושות הקיימת בתוך המון האבק

     

    הרובץ את כדור הארץ. איפה זה נמצא? לעזאזל!"

    "

    הייתי צריכה לדעת ולגלות עליו הכל, לפני. כי ידעתי שמאחורי התמימות, מאחורי הפנים האלה

     

    המתוקות, החיוך הממיס מסתתר משהו. היה צריך להסתתר משהו כי זה לא היה יכול להיות כל

     

    כך טוב. זה לא היה יכול להיות כל כך אמיתי, אי אפשר שזה יהיה כל כך טוב.

     

    היה צריך להיות מוקש. ואני גיליתי את המוקש מאוחר מדי לאחר שהמבט הממיס הפך למבט

     

    מאיים ולחיוך שטני שגרם לי להרבה הרהורים בלב. לאט התחילו אצלי השאלות אז הלכתי

     

    לפסיכולוג. הייתי כמה פעמים ולאט פתרתי בתשובות. ידעתי שזה היה טוב מכדי להיות אמת. זה

     

    באמת היה טוב מדי רק שזה לא היה אמיתי. החיים שלי הם לא אגדה אלא רק סיפור היסטורי

     

    מצחיק, ידעתי שהוא היה מלאך אך גם ידעתי שהאהבה עיוורת."

    "

    פעם אחת התפללתי לאלוהים שהוא לא יכנס יותר לחדר כשהוא במצב ההוא, לא הבנתי למה

     

    אלוהים נותן לי מקדמה שלפעמים אין לי עודף.

     

    פתאום הוא החליט שהוא רוצה לטעום טעם אחר בחיים אבל גם אותי שאני עדיין אשאר בחייו כי

     

    אכפת לו. אני אהבתי אותו ורציתי שיישאר, לא ידעתי מהי אהבה. הוא מכר לי זבל ואכלתי את

     

    הזבל שלו. בכיתי עליו כשהוא ברח."

    "

    הוא אמר שהעבר כבר מת ושצריך להמשיך הלאה, בשבילי העבר לעולם לא ימות אחרת אני אמות

     

    איתו. הוא המשיך לקורבן הבא ואני עדיין נשארתי בקרבו. זה היה מבוך כזה מוזר.

     

    אני לא ידעתי אם היה כדאי לי לפתוח את הדלתות ולא ידעתי אם לסגור אותן.

     

    הכרתי הרבה בסבל על הדרך השגויה ההיא ולא ידעתי אם הייתי מוכנה להיפתח ככה שוב אם

     

    להיות מוכנה להיפגע שוב."

    "

    היו ימים שפשוט רציתי לברוח, לרוץ אך הוא לא נתן לי וגם אני לא.

     

    אותן שניות עתיקות של לילות וימים יפים ונעימים נלקחו איתי למרחקים עצומים כאשר באותן

     

    דקות בכויות ודאוגות החלום נעלם בלי להניד עין או יד, הוא שתק באותן שעות, דקות ליקט את

     

    כל אשר אכלתי, בכיתי בלי לומר עדיין את מילות הקסם.

     

    הייתי נואשת. דקרתי בנשמה הטבעית. למה אלוהים לקח ממני את האושר של החיים האמיתיים. "

    "

    חלמתי על מתנות, הייתי בעולם של דמויות ערומות ללא תקווה להמשך הייתי על חלום שוויתר

     

    על אהבות נכונות ואמיתיות. הייתי על כנף שביר של תקוות נואשות, רציתי להיות עוד חלום ללא

     

    אכזבות אך לא יכולתי, זה הכנף שנשבר השאיר לי צלקת עמוקה לי בדם.

     

    להבין נשכחות אך זה לא ניתן כי אני עוד אדם אחד שנינטש.

     

    הייתי אדם שנפל לתוך הבור, הבור הפתוח, לתוך התהום רציתי לעלות למעלה אך אין עזרה אף

     

    אחד לא עזר לי, אני יצור מסכן, לא יכולתי לעלות בסולם התקווה, החוצה.

     

    משנפלת לתוך הבור הזה נפלת ואי אפשר להיחלץ. אני, יצור מסכן, נפלתי לעומק החיים הייתי [

     

    נאיבי- טיפש, נפלתי ואיני יכול עוד לקום. חשבתי, למה חשבתי?"

    "

     

    פתאום הדברים שקרו החלום נגמר חשבתי דברים שונים על מה שקורה כי הרבה קרה.

     

    חשבתי על עולם שונה והוא לעולם לא יוכל להיות שלי, זה היה כל כך נכון ועכשיו זה לא יקרה כי

     

    הוא בחר בדרך כל כך שונה לשלי הוא בחר להיות אחר היו לו הרבה פרצופים אהבתי רק אחד.

     

    כשהוא עזב ופנה לדרכו האחרת הייתי אומללה בלעדיו ובלילות לא ישנתי החיים היו כל כך לא

     

    יפים וכל כך לא נעימים כשהייתי לבד עם עצמי במיטה הגדולה. היינו נאהבים.

     

    כי זאת הייתה אהבה עיוורת. הוא היה בשבילי מלאך חלום שהתגשם זאת הייתה אהבה ללא

     

    תנאים וללא גבולות. אני והוא לא היינו עוד אחד כשהוא הלך מפה הוא הלך, אפילו, בלי להגיד

     

    שלום ובל פתק קטן ומזויף. הוא יכל סתם לרשום "שלום" אבל לא כי הוא ברח."

    "

    ואז למדתי והבנתי שאני מסוגלת בלעדיו, בפרספקטיבה כבר לא עצובה, כבר לא לבד.

     

    מבינה שהייתי עיוורת אך לא עוד, לא עוד, אף פעם.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      חלום333
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין