פיצה. בא לי פיצה. עם תבלינים. אזמין במשלוח טייק אוואי כשחג ייצא. מעניין אם הם יהיו פתוחים חצי שעה לאחר צאתו, מורעבים וללא חשק לשים זיתים עליה.

לא רוצה שהחג ייגמר, כופרת! ניגשתי לחלון,

ולא היה אף אחד. אף נפש לא טיילה בחוץ והרעישה.

לרגע הרגשתי לבד בעולם, ונבהלתי!

השיממון המדברי בעיר במרכז הבהיל, חוץ מהרמזור שהמשיך להתחלף כאילו זהו יום רגיל.

נשימתי נעתקה.

נזכרתי בריהאנה, ששרה על הבחורה שנשארה לבדה בעולם.

האם זהו הסוף? האם זוהי אחריתו? לא, רק בעיניים של הוריי.

מבטי זלג לבניין שממול. השתקפות של הבניין שלי, לשנייה שכחתי מכך, ואז ראיתי רוכב אופניים. נשמתי לרווחה! וחיכיתי לראות את הקולות העמומים ששמעתי, מגיעים רכובים גם הם.

4-5 ילדים, חמושים בקסדה ובמים. נזכרתי בעצמי בחג זה בגיל שלהם, רודפת אחרי הרפתקאות מומצאות, משחקת משחקי רמזור וסקייטבורד עם השכנים בגילי. נכנסים לבתים נטושים ורואים את פטר והזאב בדמיונינו.

כמובן שמטיילים בכבישים, מתנהגים כאילו באמת סוף העולם הגיע ואין רכבים באזור 

מזל שבחג הזה אין צפירה מחרישת אוזניים שמבהילה כל כלב באזור הנחייה שלו.

היה לי שקט. שקט טוטאלי.

מדי פעם ניגבתי אותו עם בננה,

מדי פעם קראתי ספר, עם הבטה במראה בכדי לגלות שלא שיניתי צורה 

רצתי מצד אחד של הדירה לצד השני,

העברתי מטלית על הרצפה, חמושה בקצת אקונומיקה, אחרי שהבננות נמעכו כי במילא אין אף אחד, אז השלכתי על הרצפה בלי להחליק, ואז זרקתי לפח.

כעת נותר לגלות אם השותפה לדירה חוזרת, ובינתיים להתלהב ממרחב לעצמי, לא שהיא לא נחמדה, סתם אני מתלהבת כמו ילדה קטנה. זהו סוף עולם כיפי. גם מכונת הכביסה כולה לרשותי, ובינתיים שקלתי אם לכבס ולבשל כאילו אני במצב מאני, אך החלטתי לשמור את הדאון לאחר כך ולבזבז כמה שפחות ריחות של בישול - בכדי לרחם על הצמים.

חלון חצי-פתוח, אווירת דמדומים. האם ללכת היום לקניון?

השמש עוד מאירה על חלוני, כנראה שהיום עדיין קיים, ולא פלש עצם בלתי מזוהה לאזור (עב"מ) - אז אלך לשתות קפה כשיסתיים החג, אוקיי? אם יהיו לי כוחות מיותרים.

אחרי שאת עובדת על התיזה שלך שלא קיימת - או נחה, או מתקנת את הווידאו שכבר מזמן הפסיק לפעול, כנראה שקופסת הממיר שבורה, לא פעל שום ערוץ כל החג, חוץ מהספרדי - נגמרות לך האנרגיות. 

"קופיפה, זהו חג לחשבון נפש, 

תפסיקי כבר לספור קלוריות והחזירי את הקוקה-קולה למקרר."

מצאתי מתי לחוות קלקול קיבה.

מזל שהכינותי אורז מראש, עם פטרוזיליה שנתקעה לי בשן ונתנה לחוש הטעם אזור ארוגני חדש.

כעת אוכל לבנות משהו יפני, לפרק את המחשב, ולבנות על שן הבינה סתימה.

טהטה!