הסתכלתי במראה. תפס את מבטי משהו על שפתיי. סימן לבן. כתם. האם זוהי נקודת חן? ואיך היא יכולה להיות לבנה? הסתכלתי שנית במראה והבנתי כי לעסתי לעצמי את השפה התחתונה, וזוהי התוצאה! חשבתי על למרוח על זה קרם הגנה לשמש, כדי שהוא יהא ליותר לבן, ומוגן! ואז נזכרתי שאם אוכל משהו - יהיה לו טעם של הקרם, ובעצם אשתזף בתוך הקיבה. קיבה שזופה, לאחר שבלעתי אפרסק שלם בטח תהיה לי עצירות, אזי אני חייבת לאכול 3 שזיפים יבשים כדי שישחררו לי אותה. חשבתי לשלב עם השזיף בננה ותמר, כדי שיהיה לי שייק, ואז נזכרתי שבננה גורמת ליותר עצירות. אז איך אכין לי שייק?! הבלנדר מחייך כבר יומיים, כי רק נרכש דאז, בחוסר אונים מוחלט ונרכש (יש חיה פסיכולוגית כזו*) כנראה ידע ששיבלה בצד השמאלי של השיש, לבסוף יוכנס לארון, ומה שיישאר ממנו מעבר לרהיט שייבלע בנוף - הקופסא המקורית שלו. נא לזרוק! אני חייבת לעשות בו שימוש! אולי אכין עוגת בוץ? כן, עציץ! הוא יהא לעציץ, ואז יגיעו תולעי משי ויבקרו אותי לאור תודה. יזחלו להן בקצב משלהן. חיים בדירה! אולי יגיעו לעתים קצת יתושים, לאור יום, עקב שאאריות מים שלא נספגו כראוי, במחית האדמה הגרברית הזו. חושך, מחשבה עולה - "נראה לי שלא הייתי אמורה להשקות את הצמח, הסחלב, כל יום." ואז הבנתי שמן הראוי שאחקור עליו קצת. אוקיי, פעם בשבוע. בגלל זה הוא חצי-מת. השקיתי אותו יותר מדי! נראה לי שאנחנו סימביוטים! לא תצליחו להפריד בינינו! כמו אם וילדה שלא התבגר, וחי עמה בשנות הארבעים שלו, וילווה אותה עד שתמות. אני נשארת עם הסחלב עד שתהיה לי פריחה מרוב אהבה! החלטתי ללא קשר לסימביוזה. בעצם, כן, עם קשר. איאלץ להשתמש בעליו הלבנים לשזירת זר מאחורי אוזני, שם אחביא עפרון למקרה חירום - אם אצטרך לפתור תשחץ בעיתון סוף-השבוע! אז יעברו ימים עד ההשקיה הבאה, עוד לילות של עצירות, ונדודי שינה משולבים בשבץ-נא. הקלה.. בעתיד אראה עוד כתמים על הפנים, מהשמש היוקדת, ואחבוש את הכובע עד שנת 2040, כי השמש לא תפסיק לזרוח, הלילה ייעלם, הבית יתמלא בסחלבים עד שלא יהיה מקום לרגליי - לכן אקים עליית-גג (עם גג פתוח), כך שהסחלבים ואני ניזון משמש ראויה. נקיים מערכת יחסים הורמונלית, לשם טסטוסטרון בריא לגדילת שיער באוזן הימנית, עד אחרון הסחלבים. ואני? אישאר לבד, אקפץ לי מחדר לחדר בקומה הראשונה, אחזור לעליית הגג רק במקרה שכובע הקש שלי ידרוש זאת, ואעבור לגידול עכבישים לבנים, שיקימו כור. |