כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    עד שאחד מאיתנו יתפגר

    1 תגובות   יום שבת, 26/9/15, 01:56

    עד שאחד מאתנו יתפגר

    עד כמה מסוכסכת נשמתו עם הגוף הנושא אותה מאז לידתו? עד כמה גוף זה שלו, זה שמכאוביו מעולם לא פסקו, היטיב גם להיסב לו לא מעט רגעים של עונג?

    זו האחרונה בתחנות בה על נשמתו לעלות במסעה על פני תשעת הרקיעים. גופו,  שקיבלה כאן, בתחנה האחרונה, תובעני, אוהב פינוקים, שרירי תשוקותיו נוקשים תדיר, פועלים לעיתים בחירות מוגזמת, אם לא לומר, אף מסוכנת.

    ועם הגוף הזה למדה נשמתו להיות. לתת לקרניים, ביום שמש של חורף, לסרוג בגד חמים סביבה וסביב הגוף המתמסר כאן לידה. ממנו למדה טעמם של יין וצדפה ומנטה. נגיעתם של הקור והחום המענגים את הגוף והלשון. התמכרה לטעמם של צלילים המחיים את הנפש כמים ולמראות המרחיבים את האישון ואת העפעפיים. לרגע לא הפסיקה להיות מופתעת. ממנו  למדה דקירתו  של צער וצריבתה של אכזבה. ריקנות של עצב ואת פסגות השמחה. ובכל זאת לבסוף בגדה בו.

    רגעים, ימים, לעיתים שבועות שהיא נוטשת אותו לאנחות, מניחה לו ולתכונות אופיו על פגמיו. גוף ללא נשמה, כמו מעלית בלי נוסעים, כמו בניין בלי דיירים, כמו מכונה שלא מייצרת דבר וכשהיא חוזרת, שיערה מסודר בחופזה, בבגדיה זנב ניחוח הממלא אותו קינאה, והמבט הכחול בעיניה... אין ברירה, שוב חזרתי, אנחנו תקועים כנראה יחד עד שאחד מאתנו יתפגר.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/9/15 11:08:
      כלים שלובים:)

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין