הקבב היה נהדר, הפרגיות נשרפו מעט והמוסיקה השמימית שנשמעה ברקע תרמה לאווירה הנפלאה של מיפגש החברים באותה שבת בלתי נשכחת.
  צעקות רמות וקצובות חתכו פתאום את השקט הנעים.
"הוי החתולים האלה", אמרה איריס המארחת במבוכה.
"בגילך, את צריכה כבר לדעת שאלה לא החתולים... " כולם פרצו בצחוק.
"שקט, תנו לשמוע... אני שומעת את קול משק ההסטוריה", התחננה שוש כשהיא נועצת מרפק בבעלה שהאדים.
הצעקות הלכו וגברו והסתיימו ביבבה ארוכה של שני קולות צעירים, שלא העלו בדעתם שעוררו קנאה ומחשבות נוגות בין עשרות זוגות אוזניים שבקשו להיות זבוב על הקיר בחדרם..
הגריל והבשר כבר לא עניין אף אחד. כל אחד מהחברים מצא את עצמו מתכנס בתוך עצמו, וכמו בצפירת יום הזיכרון שמסתיימת בקול יבבה ארוכה ומתמשכת וכל אחד מתעורר מרגע ההתיחדות עם עצמו וממשיך בשגרת חייו, כך מצאה את עצמם הקבוצה הקשישה מתעוררת ממחשבותיה, נוצרים את הרגע הקסום ויודעים שזכו לתזכורת מימים סוערים יותר.
**
"אתה חייב לעשות עם זה משהו, התביישתי נורא", אמרה איריס לאפי, אחרי שהחברים התפזרו.
"אתה תיגש ותגיד להם להנמיך את הווליום כשהם עושים את זה".
- "תני להם את החופש לצרוח כמו חיות", ענה לה אפי בקינאה.
"אני לא יכול להגיד להם דבר. הטקסטים ישברו לי בפה וחוץ מזה, מה אכפת לך"
- "אתה תיגש אליהם וזהו".
אחרי שבוע אפי "התקפל". הוא התקשה לשאת את פרצופיה החמוצים והתעלמותה של איריס מקיומו.
ואחרי שלושה ימים נוספים, בהם הרגיש סמרטוט יותר ויותר, דפק על הדלת בדירה של תומר ואירית.
תומר פתח את הדלת עם אור בעינים וחיוך כובש.
אפי נכנס כולו אדום ממבוכה שוקל איך להתחיל את השיחה.
- "תומר, אתה יודע, אנחנו מכירים לא מהיום..."
- "אפי, רק אל תגיד שאתה מבקש להעלות לנו את שכר הדירה, התחנן תומר.
- "ממש לא, רציתי רק לבקש אם אתם יכולים להחליש את הווליום כשאתם עושים את זה...
- "עושים את מה"
- "נו באמת, אתה יודע למה אני מתכוון".
   החיוך נמחק מפניו של תומר שענה בקור:
- "אני יודע שאשתך הכריחה אותך להגיד את זה,
  אנו נעזוב תוך כמה ימים את הדירה הזו. פה כבר לא נרגיש בנוח".
**
- "למה הטלפון שלך סגור ?" שאלה איריס כ-ו-ל-ה קורנת ומחייכת.
"אני מנסה להתקשר לנייד שלך כבר 20 דקות.
החבר'ה מהקבוצה החליטו לעשות מגבית של מאתיים חמישים שח לזוג עבור האירוח שלנו. בנוסף הם יביאו תבשילים, יקנו בשרים, יכינו לפני וינקו אחרי, ובלבד שנסכים שכל המפגשים בשבתות יהיו אצלנו בחצר"..