גברים יכולים ללמוד הרבה מסרטי רומנטיקה.

תמיד זהו אותו סיפור. בחור ובחורה שלא מתחייבים זה לזה, אבל נהנים ביחד. תוך כדי הבחורה מבלה עם אחר ומגלה שהוא לא בשבילה, והבחור מבלה עם אחרת ומבין שהיא לא בשבילו.

בסוף כמובן הבחורה עוזבת למקום מרוחק, הגבר מבין שהיא היחידה בשבילו ועושה הכל על מנת להשיג את הבחורה. הבחורה כמובן גם היא רוצה אותו, אבל לא חושפת את רגשותיה עד לאותו הרגע שהבחור חושף, ולבסוף הם הופכים לזוג.

כולנו מכירים את הסיפור הזה. פאק זאת החוויה האמריקאית שברצוני לחוות, אבל בסופו של יום מדובר בסרט. רק סרט. ומשום מה איפה שהוא אני מצפה שאולי הפעם זה יקרה. אולי הפעם אפגוש את אותו בחור שאני לא אתחייב אליו והוא לא אליי. שנינו נתאהב אחד בשנייה בחשאי, ולבסוף אחרי שהפכנו לחברים טובים שמספרים ויודעים הכל אחד על השני גם יגיע השלב שהוא יבין שהוא לא יכול בלעדיי, ואני לא יכולה בלעדיו.

אז יצאתי מאותו הסרט בקולנוע עם חיוך, כי כן היה משעשע, אבל עדיין נשארה האכזבה שבחיים האמיתים זה לא קורה וגם לא יקרה. נשארתי עם האכזבה.

אלברט אינשטיין פעם אמר שהדמיון הוא הבריחה הטובה ביותר מהמצאות. כנראה שהוא ידע על מה הוא מדבר.