לגהץ, רק לגהץ. כרטיס אשראי קורא לי ממעמקים, לא משנים לו יתרת הזכות והחובה. אז אין ברירה, אלא להיכנס לחנות רק כדי לגהץ. הפעם - Caligula. "קופיפה, יש לך מספיק נעליים." אני נאלצת להתווכח עם המתרגמת על נעל שנהרסה לי

ולפיכך אני זקוקה לנעל באותו הצבע, בז'!

אפילו אם יהיה לה בן זוג באותו צבע בדיוק, ובמידה שלי כמובן. "זול, סוף עונה, אני יכולה?" אני שואלת את המתרגמת בהיסוס קל.

היא לא עונה, אז אני מחליטה לשמוע לקול המוכרת ולמדוד.

סיימתי למדוד לבינתיים, איזו הקלה! ברור לי שאיאלץ לעשות קנייה מהירה, בחטף.

מיהרתי לקחת עמי את הזוג המקסים הבז'י,

וניגשתי יחד עם המוכרת והמנהלת לעמדת הקופה הראשית. שלפתי את הכרטיס מועדון, 

והמועדון הקנה לי זכיה ב-9 ש"ח הנחה! גם זול, גם סוף עונה וגם 9 ש"ח הנחה? אני חוזרת לפה! ואמסור לצדקה את 9 הש"ח הנותרים, רק שאין להם קופת צדקה. חוץ מזה שאני קונה באשראי ולכן פעולה כזו הינה בלתי-אפשרית.

מרוב שמיהרתי, שכחתי לבדוק אם הנעל בכלל מספיק נוחה עבורי...

נזכרתי שרציתי משהו זול, לא שאני מפקפקת במותג, פשוט הנעל נראתה לי איכותית, ואיכות זו מילה נכונה ובריאה.

יש לי חוש לזיהוי יד-שניה, והנעליים הללו לא מוגדרים בקטגוריה הזו.

מקסימום יכאבו קצת הרגליים, בדרך לדייט כושל. לשם כך נועדו שלפוחיות מעל העקב! 

החלטתי להשאירן אצלי.

ובזאת החלטתי על וטו איסור כניסתי לקניון. נקודה.

אחר כך גיהצתי לי קפה בarcaffe, והתחרטתי כמובן על הגיהוץ הזול של הנעליים, לעסתי את קצף הקפה ואת שאר המחשבות שלי.

מצאתי נקודה שחורה בתוך הקפה, ונזכרתי שהבוקר הלכה עליי נקודה שחורה גם כן, וגם בתפוח הייתה חיה שכזו.

נאלצתי לבחון את המצב. 3 נק' שחורות נזקפו לרעתי. התנחמתי בעובדה שלא הייתה שום שערה.

והקפה היה טעים, רק שנאלצתי להשתדל לא לשתות את הנקודה. כנראה מהקלייה.

מיד שסיימתי לשתות, קניתי לי את זוג העגילים שהתכוונתי לקנות מראש, בליווי של צעיף זול ב10 ש"ח, ז"א שנשאר לי 1 שקל רווח או הפסד.

1ש"ח=9 ש"ח הנחה-10 ש"ח צעיף

החלטתי לשמור את ה-1 ש"ח לשימת כסף בצד לז'קט איכותי, ז'קט שאני רוצה כבר שנים, ותמיד איכשהו לא קונה.

איאלץ לחפש אחריו במחוזות אחרים. אטוס לפריז, אקנה ואחזור.

"אבל קופיפה, את צריכה כסף לטיסה, לא עדיף כבר לבזבז על ז'קט בארץ?"

שתקתי.

"קופיפית שלי, תרכשי לך שוגר דאדי. אבא שלך מקסים, אבל את צריכה מפרנס, שייתן לך 10 אג' כל יום, ותוכלי למחזר. בקבוק זקוק ל-25 אג' עבור מיחזור. תחטטי בפחים,תצברי שקיות,

והרי לך פרס של זוכי מנויי פיס, שמתנתו: טיול בפריז עם שופינג, כמו בפרסומת. מה דעתך?

"אבל אני אצטרך לקנות בקבוקי שתיה,

כיוון שאני סטרילית מדי, בכדי לחטט בפחים.

עם שטיפות הידיים שלי - כיצד אוכל? אולי פשוט אשים כפפה על היד ואתחיל לנקות.

אוריד קצת ווקס שעוותי מהרצפה, ועם בלטת הרצפה - אקנה לי כרטיס טיסה. אחר כך איכנס לללין - Laline,

אם יש להם סניף בשדה התעופה נתב"ג, אקנה מוצר לבן מבחורה שלובשת כפפות בעצמה, בכדי לעזור ללקוחות החנות,"

אך יש גבול לנקיון, גם שלי. זהו! השלמתי עם העובדה ש - ניסיתי לשכנע את עצמי - אבל אינני בחורת ללין! 

אני בוחרת בסבון!- Sabon- the dark side

ושנות ה-80 האפלות, בסגנון דפש מוד.

פריז ושנות השמונים, קריפי משהו. תקליט מתהפך לו וחוזר אחורנית.

שיר של זמר צרפתי שתמיד עשה לי רע כשהושמע ברדיו.

קרן מור שרה עמו את הגרסה העברית. ברנרד משהו? לא מצליחה להיזכר. ניאלץ לשים כובע הצידה, בתנאי שיהיה לבן, למקרה שיהיה מטר קוטג' - שלרגל החג אזל מהמדפים. לא האמנתי שיהיה פוסט המשך ללובן קליר.

ק-וטג'

ק-ופיפה

שנינו מתחילים באותה אות! פנטסטי! אעזוב את צרפת בדמיוני ואזחל לעבר עולם שכולו זוהר, עם הרבה קקי (קוטג' וקופיפה יוצרים זאת)

טהטה.

*בתמונה - שרוול שמזכיר קצת יד שנייה, למרות שהוא לא, פלוס לבן, פלוס קפה בארקפה.

לא מצורף תצלום של הנעליים