כותרות TheMarker >
    ';

    לכל בלוג יש שם?

    קורטוב מפה ומעט משם. קצת טיפים על שיטוטים בארץ וקצת על אמסטרדם. על המצלמה שלי ואולי גם קצת עלי. בלוג בלתי מוגדר ולא מכופתר

    0

    הספד

    2 תגובות   יום שישי , 2/10/15, 12:18

    ההספד שנשאתי בלוויה של אימי, שנפטרה בערב חג הסוכות,  י"ד תשרי תשע"ו 27/09/2015

     

     

    ''
     

    אמא שלי, צבר, שדה פרחי בר...שלל פריחות, ריחות, גוונים וצורות.

    ההולכים בשדה משתאים למראה שלל הפרחים. והעיניים אינן שבעות.

    ולפתע, להֵלֶך קוץ ננעץ בירך ושלל קוצים קטנטנים מזנבים אחריו.

    שדה פרחי בר, לעצמו נאנח, מה יש לומר?

    בין שלל פריחותיו הנפלאות  יש גם גדילן, קיפודן וברקן...

    בצאתו משדה הפריחה, אל שביל מרוצף וחשוף מכל פרח, אחד אחד מבשרו ישלוף את הקוצים.

     ותמיד יהיה הקוץ האחד, השובב הסורר, שיסתתר. ויישאר שם, דוקר.

    את מה יזכור ההלך הדקור, המדמם?

     שלל פריחות, צורות, גוונים וריחות. את הפרא, ההדר ואת החן?

    או אולי את חודו של הקוץ  שנשלף מירך, ואת זה שנשאר ודוקר?

    זה שדה פרא, הם צמחי בר.  ושוב ישוב  אליו. מחר, אחרי מחר, אחרי מחר.

    אמא שלי, שדה שלל פרחי הבר, אנחנו תמיד בחרנו  לשוב.

    יודעים היטב  שכשנצא, אל השבילים המרוצפים , נשוב ונהיה עדויי קוצים.

    אבל אמא...הריחות והפריחות והצבעים...

    אמא שלי, שדה פרא ענק של פרחי בר. הבחירה שלנו הייתה להתענג על הטוב – ואת מה שהכאיב, למהר ולשלוף.

    תודה לך על התיקון והרווח המופלא של העשור האחרון.

    אוהבת אותך, תמיד אהבתי ומן הסתם אוהב גם מחר. אהובתי, שדה פרחי הבר.

    אני יכולה כמעט לראות ולהרגיש עכשיו, איך ידו של אבא ,החמה עם האצבע העקומה, מושטת אליך. שלט גדול מאחוריו אומר:- "לייקה, התגעגעתי, יוש.."

     ועינייך שלוות, מאירות, שואפת מרחבי האינסוף  אויר מלוא ריאות. ואת נחה.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/10/15 09:04:
      תודה
        2/10/15 12:34:

      מרגש.

      והשורה האחרונה - בלי להכיר אותך או אותה, עיניה השלוות ועכשיו היא נחה כמו בתמונה היפה שהוספת.

      שלא תדעי עוד צער ורק ימים של טוב.

       

      ארכיון

      פרופיל

      mipkin1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין