פעם, לפני אייזה 12 שנים, היו בין פתח תקווה לגבעת שמואל פרדסים, הרבה פרדסים, עם דרכי עפר מחמרה וחול ובתי משאבות ישנים מתקופת החלוציות. כבר שנים שלא עברתי שם ובביקור הנוכחי בארץ, מאחר שחסרים לי מקומות לרוץ, התחלתי להתחקות אחר אותן דרכים שיושבות לי בזכרון.

עובדה מספר 1- בין פתח תקווה לגבעת שמואל נשארו לא יותר מ200 עצי הדר, רובם במתחם בודד שכנראה מחכה לאישור בנייה. ההדרים החדשים היחידים שראיתי נמצאים על שלטים מברזל של עיריית פתח תקווה שמשום מה עדיין קוראת לעצמה עיר המושבות.

עובדה מספר 2- את הפרדסים החליפו בשורה אינסופית של שיכונים מודרנים עם חלונות חשמליים. בין השיכונים היוקרתיים השאירו מספר מדשאות מיניאטוריות כדי שכלבים בגודל בינוני מינוס יוכלי לחרבן.

עובדה מספר 3- מדינת ישראל לא קיימת במרחב שבין פתח תקווה, גבעת שמואל ודרך ז'בוטנסקי

ניסיתי לצאת לריצה ארוכה היום, התוכנית הייתה להגיע ל20ק"מ לערך. קילומטר אחד לצאת מהעיר, עוד שניים וחצי בשביל הולכי הרגל ליד איזו חומה אקוסטית (פרדס לשעבר) והשאר בשטח הפתוח האחרון שמפריד בין פתח תקווה לגבעת שמואל. רצועה של 500 מטר רוחב ופחות מ2 ק"מ אורך.

לידס היא העיר עם ריכוז השטחים הפתוחים הגדול באנגליה, אולי באירופה. כמות עצומה של פארקים, חורשות, שטחים חקלאים עם מעבר לולכי רגל, שבילי אופנים ושבילי הליכה/ ריצה. הדיילס של יורקשייר ב10 דקות נסיעה ממרכז העיר.בפתח תקווה נשארה רק הרצועה הצרה הזאת, כל השאר התמלא בשיכונים משוכללים לזוגות צעירים שעובדים בהי טק והילדים שלהם בחיים לא ישחקו בחוץ.

הקילומטר הראשון ברצועה היה מבטיח, פרדסים עקורים שמלאים בסביונים וחרציות ומעט מאוד ערימות זבל בנייה. בקילומטר השני והלאה הבלגן התחיל. הררי בלוקים שבורים, עטיפות של רעפים, צינורות השקייה שבורים וחרסינות ישנות. בורות ענק של אדמה גנובה מוקפות בגדירות אקראיות של קבלנים לעתיד.

בין לבין ישנם פחונים (או עצונים, עשויים מדיקט) ובהם שבחים או עובדים זרים שגרים ומתחבאים במרחב הירוק היחידי שנשאר.

בהתחלת הריצה עוד דמיינתי אייזה פארק איזורי רחב ידיים שבו תושבי השיכונים הולכים או רצים מדי פעם שלא על הליכון. אולי אפילו כמה מגרשי כדורגל לילדי דור הסקייפ, חלק אלמנטרי בתכנון של מקום באנגליה.

אבל  המדינה לא ממש קיימת במרחב הירוק האחרון, היא באה לבקר כאשר היא צריכה עוד מטרים בנויים לגביית ארנונה ומאפשרת עוד בניין משרדים מיותר. 

שעה וחצי של ריצה, בערך 14 ק"מ בדילוגים מסביב לערימות עפר אקראיות, במקום ללא תכנון שהיה שייך פעם למדינה שאני כבר לא גר בה.