לחזור מהחגים למורים זה קשה כמו לילדים שכבר נקשרו שוב לבית, להורים, לחופש. השנה החזרה תהיה מאתגרת במיוחד עם החופשה הארוכה שהיתה ולא שאני לא מעריכה, אני ניצלתי כל רגע מהחופשה בין אם נסיעות, ביקורים, אטרקציות, ספרים ומנוחה אמיתית אבל המחשבה על החזרה מעלה בי חששות. זה כמו התחלה נוספת והסתגלות ארוכה ועם זאת, מרתונית כי כל מה שנדחה לאחרי החגים קורה עכשיו. השיעורים, העברת החומר, העבודות, המבחנים, הישיבות, האסיפות, אין כבר לדחות לאחרי החגים או לחכות לחופש כדי להתאוורר – צריך לקפוץ למים ובכל הכוח. בימים הראשונים התלמידים תמיד בהלם ונדרש ממני כוחות נפש כדי לאפס אותם ואת עצמי על הדרך והפנים המבועתות או העצובות שלהם צובטות לי בלב גם כי אני מבינה כמה קשה להם אבל גם כי בפנים אני חווה בדיוק אותו דבר. מצד שני, יש בשגרה משהו טוב, צפוי, בטוח, ואם לא היתה שגרה לא היה למה להתגעגע. אז הנה זה בא – אני לא מוכנה אבל יהיה בסדר.
|