אתם הבקיאים בדת האסלאם בוודאי בקיעים בחשיבות הצלאה (תפילה). כל מוסלמי המכבד עצמו מקפיד לקרוע לכוונה של מכה כדי להראות את הכמיהה העמוקה לעיר הקדושה. מכאן שאתם בוודאי יכולים להבין את עומק הכמיהה היהודי לירושלים (ולבית המקדש), מהמנהג הכל כך דומה של היהודים להתפלל לעברם. אתם הבקיאים בחמשת עמודי האסלאם, בוודאי יודעים שלצד התפילה גם מנהג החאג' – העלייה לרגל למכה – משקף את הקשר העמוק שלכם לעיר. מכאן שאתם יכולים להבין את עומק הקשר היהודי לירושלים (ולבית המקדש) מהמצווה היהודית לעלות לרגל ירושלים שלוש פעמים בשנה. מיותר לציין את מאות הפעמים בה העיר מוזכרת במקרא היהודי, את שילובה בתפילות היומיות, בטקסי החגים ואפילו בשמחות כמו בחתונות. והנה למרות, שמעל 2000 שנה היהודים כמהים לחזור לירושלים ולהקים מחדש את מקדשם, למרות שירושלים נשלטת כיום על ידי העם היהודי, למרות כל זאת – קרה פלא שאין לו תקדים בתולדות האנושות. לא רק שהיהודים לא הקימו את מקדשם, לא רק שהם לא החריבו את המסגדים בהר הבית (כפי שהירדנים בזמנו החריבו את בית הכנסת הגדול בעיר העתיקה), לא רק שהם לא מנעו כניסה של מוסלמים להר הבית (כפי שהעותמנים בזמנו אסרו על היהודים), אלא שהם השאירו את השליטה במקום בידיכם - בידי האסלאם. כדי להבין את גודל המחווה נסו לדמיין את הנוצרים מוסרים את המפתחות לוותיקן לבני דת אחרת, נסו לדמיין שאתם מוסרים מתוך בחירה את השליטה במכה לידי הנוצרים. דמיינו את הצלב מתנופף מעל הכעבה – ואת אחיכם המוסלמים מבקשים אישור מהנוצרים להיכנס, ותוכלו להבין את גודל המעשה היהודי. הסיבה לכך שלמרות כמיהה של 2000 שנה למקדש, יש משהו שהיהודים כמהים לו יותר. לשלום. זו הסיבה שהם ויתרו על משאת נפשם למענכם, זו הסיבה שהם מסרו לכם את המפתחות למקום, שהם מאפשרים לכם להחליט אם מותר להם לעלות להר, זה הסיבה שהם מקבלים את הגזירה שאתם קבעתם כריבון ההר שאסור להם להתפלל במקום. אין ספק שירושלים קדושה גם לכם, ונקראית ת'אלת אל-חרמיין. ממסגד הקצה בירושלים ערך מוחמד הנביא את מסעו לגן העדן. ואולי לא רק השלום, הביא למחווה הפלאית של היהודים כלפיכם. אולי גם קדושתו של מוחמד אפשרה את ההסדר הזה. והשאלה היא האם מי שמשתמש בהר ככלי לפגוע ביהודים לא רק ממציא שיא חדש של כפיות טובה, אלא גם מטמא את ההר, ואפילו את קדושתו של הנביא.