כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    האדם כבצל

    43 תגובות   יום רביעי, 7/10/15, 23:02

    ''

    האדם כבצל

     

    אנשים במשך כל החיים,

    צוברים אוגרים משקיעים,

    בונים חומות ושכבות,

    משהו בדומה לבצלים.

     

    בסופו של דבר מתבגרים,

    לאט עם הרבה טעויות וכאבים,

    מגיעים לשלב התפתחות והשלמה,

    מתחילים להשיל שיכבה שיכבה.

     

    וחומה אחר חומה,

    במאמץ והרבה עבודה,

    נופלת כזלזל יבש לאדמה,

    לא להאמין כמה לנו עלתה.

     

    בדיוק כמו בצל ושכבות,

    מקלפים שכבה אחר חומה,

    מזילים מהלב והעיניים דמעות,

    על הנפש המשא היה כבד נורא.

     

    ישנם מי שלשלב הקילוף לא מגיעים,

    החומות כבר בילד אין אצלם,

    לפרוק אותם זה מסוכן עבורם

    כי יחד עם החומות תיפול עירם.

     

    ברי המזל מגיעים מוקדם לשלמות,

    נקיים מעכבה כאב ומעמסה,

    זוכים ליהנות בעודם בשיא החיים,

    מפירות הניצחון על החושך והרוע.

     

    רובנו בשלב הביניים,

    מספיקים לקלף כמה שכבות,

    וזה לא מעט ודורש עבודה קשה,

    אך אחרי הכאב באה הקלה,

    כאילו יצאנו לחופשי ואבן מלב ירדה.....

     

    וקורה שכוכבו של מי ברום בשמיים,

    נפל מוקדם מדי בשובל זהרה,

    הוא סיים תפקידו כאן למטה,

    והשאיר את כולם מוכי כאב ודממה.....

     

    כמה נורא ועצוב וכואב בפנים,

    כשאדם מגיע לסוף הדרך,

    צעיר מכדי לסיים את החיים,

    כשטרם השלים מטרה,

    לא הספיק להוריד ולו קליפה.

     

    תוצאת תמונה עבור ‪onion divider‬‏

    תגובות שלדעתי מוסיפות:

    ''

      אתמול 20:05:
    יש גם את אלה שהקליפות הן מערך ההגנה שלהם ומתים מאושרים עטופים בקליפות ללא הבכי של הקילוף.

     

     

    ''

      8/10/15 07:38:

    ולי הסבירו שהחיים הם כבצל:
    בעיניים דומעות אתה מקלף קליפה אחר קליפה רק כדי לגלות שאין מתחתה דבר מלבד קליפה נוספת. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (43)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/10/15 20:57:

      צטט: ~בועז22~ 2015-10-14 12:08:10

      לאותן שכבות הבצל, כפי שציינת, יש קיום טבעי (אפילו אנושי, אפילו אנושי מדי...): הן עוזרות לנפש להתגונן, לטוב ולרע. הכוח האמיתי לקלפן אחת לאחת צריך לנבוע מתוך הניסיון לברור ביניהן: מי מביניהם משאיר את הנפש בבדידותה ובכילאה ומי מביניהם המשלחת את הנפש לחופשי. והניסיון הזה, אם אכן יש כזה, הופך אפילו את המסע, את הדרך הזאת, למסע-חיים של ממש. יפה כתבת!

      -

      כן, זה בהחלט לא פשוט, ואין כללים לעניין.

        14/10/15 12:08:
      לאותן שכבות הבצל, כפי שציינת, יש קיום טבעי (אפילו אנושי, אפילו אנושי מדי...): הן עוזרות לנפש להתגונן, לטוב ולרע. הכוח האמיתי לקלפן אחת לאחת צריך לנבוע מתוך הניסיון לברור ביניהן: מי מביניהם משאיר את הנפש בבדידותה ובכילאה ומי מביניהם המשלחת את הנפש לחופשי. והניסיון הזה, אם אכן יש כזה, הופך אפילו את המסע, את הדרך הזאת, למסע-חיים של ממש. יפה כתבת!
        11/10/15 23:14:

      צטט: . ארז . 2015-10-11 22:33:23

      אנלוגיה יפה :) וכבר אמר מי שאמר שאסור לנו לוותר על מנגנון הגנה אחד מבלי שיש לנו אחר להסתמך עליו.... יש כאלו שזקוקים ״לקילוף״ כדי להמשיך בחייהם ומנגד יש כאלו שמעדיפים לנוע קדימה מבלי לחפור בעבר.... תודה רבה :)

      ---

      אבל ארז יקר,

      אם ננהג כך כפי שאתה אומר, ולא נוותר על אף חומה, אם אין לנו אחת שתמלא מקומה - מה הועילו חכמים בתקנתם? מה עשינו???

      מופתע

        11/10/15 22:33:
      אנלוגיה יפה :) וכבר אמר מי שאמר שאסור לנו לוותר על מנגנון הגנה אחד מבלי שיש לנו אחר להסתמך עליו.... יש כאלו שזקוקים ״לקילוף״ כדי להמשיך בחייהם ומנגד יש כאלו שמעדיפים לנוע קדימה מבלי לחפור בעבר.... תודה רבה :)
        11/10/15 22:30:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2015-10-10 22:48:50

      "ברי המזל מגיעים מוקדם לשלמות, נקיים מעכבה כאב ומעמסה, " יקירתי מניסיוני הרב, אין דבר כזה... עם היתר אני מסכימה. תודה ושבוע מצוין!

      -

      יש כאלה מעטים שלפחות בוא ננסח זאת יותר מדויק הגיעו כמעט לליבה, ונשארו להם מעט מאד קליפות. יש כאלה.

      קריצה

        11/10/15 22:29:

      צטט: bosmat.ma 2015-10-10 11:30:37

      מה אומר על המשל ?

      כשהייתי צעירה בת 17 יפה מאוד וכאובה את מות אחי ז"ל .

      שח לי הקצין שבגללו נהרג אחי "את כמו בצל . צריך לקלף ממך קליפה ועוד קליפה כדי להגיע אל הליבה הטעימה שלך " .

      עיתים היה כותב לי שאני כמו דבורה רק עוקצת .

      אחר היה כותב לי שאני צנון .

      עד גיל 50 הייתי סגורה בחומות מבוצרות ואי אפשר היה להגיע אלי .

      הרחקתי ממני כל מי שניסה להתקרב .

      מאז שהגעתי לכאן למעלה מ - 7 שנים הסרתי כל הקליפות ואני לא מפסיקה לשתף בכאביי ובשמחותיי .

      אני פשוט למדתי לדבר !!!

      למדתי לראות רק את עצמי .

      50 שנה הסתכלתי רק על האחר על הזולת .

      ופתאום כאן בקפה גיליתי שאומנם הבצל הוא רעיל ..

      אך טעים מאוד וכל טבח מתחיל יודע שתבשיל טוב מתחיל בטיגון בצל  .

      סמדר עדין לא הבנת את המסר שעליו את כותבת .

      לא השלת מעליך את קליפות הבצל ..

      ואני לא מבינה את מי את כל כך כואבת !!!

      אנא ספרי והגיעי לליבה !!!

       

      ------ 

      תודה חברה, כוונתך טובה, אך אדם אחד אינו דומה לשני, והדברים שונים בין אנשים שונים. את המסר שעליו אני כותבת אני עצמי מבינה היטב הרבה יותר ממה שאת משערת לעצמך, כי לא על הקליפות שלי מדובר כאן, אם לא הבנת זאת. אני את החומות שלי "מפשירה" לאט ובקצב שלי.

      כאמור אין מדובר על אלה שלי.

      תמונה קשורה

        11/10/15 22:23:

      צטט: קנולר 2015-10-10 10:29:42

      בונבונייטה היקרה לפעמים אני תוהה איך את מגיעה לתובנות של כלל החיים אשר מגיעים אליהן בדרך כלל בגיל הרבה יותר מבוגר מגילך. עשית קפיצת זמן?

       

      -

      תודה יקרה, אבל לדעתי הגעתי אליהן מאוחר דווקא, ובכלל התחלתי להתבגר מאוחר.

      חוץ מזה אין שום דבר זול בחיים, אכלתי הרבה ניטים....

      תמונה קשורה

       

        11/10/15 22:22:

      צטט: flora2001 2015-10-09 20:07:48

      שיר מרגש במילים שאומרות את כל האמת על חיינו עם הרבה כשרון.

       

      -

      תמונה קשורה

        11/10/15 22:19:

      צטט: HagitFriedlander 2015-10-09 16:45:55

      הזכרת לי את שירו של קוואפיס "חומות"...לא יכולה לצרף קישור לצערי...

       

      -

      נכון, אכן, צירפתי לאחת התגובות ציור ביו טיוב צריך לחפש the wall

       

        11/10/15 22:18:

      צטט: ישראל איגרא - isig 2015-10-09 14:56:38

      קליפות החיים..

       

      --

      לא בדיוק. 

      האדם הוא זה שיצר אותן, לא החיים. יש אדם עם קליפות, חומות רבות וחזקות ויש אחד עם מעט מאד ואפילו חייהם היו די דומים....

      רגל בפה

        11/10/15 22:16:

      צטט: * חיוש * 2015-10-09 14:45:49

      בונבוניטה יקרה לי נשיקה

       אנחנו עטופים באין ספור קליפות

      הקליפות הן חומת המגן שלנו מפני פיגעי הסביבה - תרתי משמע

      וכשהן מוסרות מתגלה הנפש במלוא מערומיה.


       והמשפטים האחרונים צובטות עד כאב

      ואולי בגלל כל אירועי הדקירה והמוות 

      ..." וקורה שכוכבו של מי ברום בשמים

            נפל מוקדם מדי בשובל זהרה,

            הוא סיים תפקידו כאן למטה,

            והשאיר את כולם מוכי כאב ודממה.....

      ..................לא הספיק להוריד ולו קליפה."

       

      תודה יקירה ששיתפת אותנו מפרי עטך המרגש

      * כוכב אהבה ממני חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך

      שבת שקטה לכל בית ישראל

      ----------  

      תודה יקרה

        11/10/15 22:15:

      צטט: rossini 2015-10-09 06:49:40

      מקלפים מקלפים ולבסוף נישארת האמת הערומה.

       

      -

      כמו המלך....

      תוצאת תמונה עבור בגדי המלך החדשים

       

        11/10/15 22:14:

      צטט: עמי100 2015-10-08 21:28:59

      קליפות הגנה זה לא רע בכלל...אך באמת כואב על אלה שאפילו לא הספיקו ליצור קליפות הגנה והיגיעו לסוף דרכם..

       

      -

      נכון, כואב מאד.

      תמונה קשורה

        11/10/15 22:11:

      צטט: נעם דימנט 2015-10-08 20:05:13

      יש גם את אלה שהקליפות הן מערך ההגנה שלהם ומתים מאושרים עטופים בקליפות ללא הבכי של הקילוף.

       

      -

      אהבתי מאד את תגובתך כפי שרואים....

      נכון, בהחלט כך, אלא שלפעמים כשהם נזכרים זה כבר מאוחר מדי, ומאושרים הם לא הולכים מכאן....

      הסנני

        11/10/15 22:06:

      צטט: cleopatra9 2015-10-08 14:33:05

      המצרים סגדו לבצל: צורתו העגולה והטבעות שנוצרות בחיתוך סימלו במצרים את מעגל החיים, הם נהגו לקבור את מתיהם עם בצל בתקווה שריחו העז יעיר אותם.
      ------

      איזה יופי לראות עקבותייך אצלי בחולות.....
      אפשר להבין את דרך החשיבה הזו, לבצל אכן מראה מיוחד מאד, וגם תכונות.
      מגניב

       

        11/10/15 22:04:

      צטט: גילהסטחי 2015-10-08 13:00:53

      כואב אבל הגיוני להזמין את האני להסיר את השכבות שמכסות את הנוף הפנימי שהוא יפה ומואר בלי גדרות.

      -

      האני עליו מדובר כבר אינו יכול לעשות זאת, הוא אינו עמנו עוד.

      מזעיף את הפה

        11/10/15 22:04:

      צטט: קלועת צמה 2015-10-08 11:05:29

      קליפות דרך התגוננות. של הבצל, שלנו. דרך התגוננות כבדה, מעמיסה. ונוכל להיפרד מהן, ממנה, ככל שהליבה תלך ותתחזק.

      -

      ומי שלא מרגיש חזק מספיק ומפחד שאם החומות יפלו יפול הוא אתן, מחזק ומוסיף חומות וקליפות....

      תוצאת תמונה עבור החומה

        11/10/15 21:58:

      צטט: arielah 2015-10-08 10:39:23

      מזכיר לי את השיר של יהודית רביץ https://youtu.be/I0zfPDyvR0A

       

      -

      תודה רבה אריאלה, בהחלט מזכיר מזוית אחרת.

      ראי גם את השיר שאני העליתי מצחיק, שוב, של יהודית רביץ.

      אין מקריות בחיים את יודעת?   קריצה

        11/10/15 21:54:

      צטט: ronkraus 2015-10-11 19:52:23

      שאלת שאלה מצויינת. להבנתי יש לנו מנגנוני הגנה ריגשיים ולפעמים אנשים קצת חוששים להעיר שדים רדומים. מצד שני, בידים של מומחה לקילוף בצל, אפשר למצוא גם דמעות של הקלה ושימחה, לא רק מבוכה וחשיפה מביכה.. בקיצור, אני מניח שזה תלוי במטפל ובמטופל, אבל אישית אני מאמין שאין מה לאדם לחשוש מעצמו או רגשותיו... אם עושים זאת בעדינות ונכון, אין יותר סיבה לחוש חשש או חוסר ביטחון

      --

      לצערי יש אנשים שאין סיכוי להביא אותם בכלל לטיפול, החומות אצלם אם מבחינת הסבל והעצב או הגיל התאבנו, ואם מתחילים לקלף אותם זה לא אפשרי רק לשבור אותם, ואז יחד עם החומות הם נשברים בעצמם.

      אני יודעת, ראיתי זאת מול עיני, ראיתי, ובכאב גדול הבנתי שאינני יכולה לעזור, וכפי שאתה מתאר לעצמך על זה בדיוק אני מדברת בדברים הללו אותם העלתי על הכתב.

      ''

        11/10/15 19:52:
      שאלת שאלה מצויינת. להבנתי יש לנו מנגנוני הגנה ריגשיים ולפעמים אנשים קצת חוששים להעיר שדים רדומים. מצד שני, בידים של מומחה לקילוף בצל, אפשר למצוא גם דמעות של הקלה ושימחה, לא רק מבוכה וחשיפה מביכה.. בקיצור, אני מניח שזה תלוי במטפל ובמטופל, אבל אישית אני מאמין שאין מה לאדם לחשוש מעצמו או רגשותיו... אם עושים זאת בעדינות ונכון, אין יותר סיבה לחוש חשש או חוסר ביטחון
        11/10/15 19:43:

      צטט: ronkraus 2015-10-10 19:58:09

      בונבונייטה היקרה: אני דוקטור לפסיכולוגיה קלינית ולפני זה הייתי עובד סוציאלי. לפעמים אנשים באים לטיפול כדי לקלף קליפות ובמהלך הדבר הם קצת דומעים. במטפל מעל עשרים וחמש שנה תפקידי לשמח אומללים ולהרגיע דואגים. בדרך כלל, אנשים יוצאים מרוצים... בגלל זה אמרתי שאני לפעמים חש כמי שמקלף בצל ועוזר לאנשים לדמוע פחות. לא חשבתי שאני מקטר, אבל אני מבין שזה הרושם שקיבלת, אפילו שהתכוונתי למשהו אחר... במציאות, לעיתים אנשים באים אלי במיוחד כדי לקטר, ואני עוזר להם כמיטב יכולתי להקל ולשחרר... לפיכך, בתשובה לשאלתך- כן, אני יודע די טוב את יעודי בעולם וגם איך עוזרים לאנשים. תודה על המענה. זה תמיד נעים כשאנשים מתייחסים

      --

      ואני שמחה אם כך שטעיתי, ומודה שהסברת ועל תגובתך השניה, אבל אולי אולי למרות "שקטונתי" לידך מבחינה מקצועית פסיכולוגית, אולי לפעמים אלה שעומדים מהצד רואים משהו שהאדם אינו רואה?

      על פניו לפי התכנים אצלך מתקבל הרושם שאתה מקטור.....אני מבינה שלפעמים זה עניין של סגנון וגם של הומור שאני יודעת היטב שיש, אבל כך זה נראה.

       

      ואם כבר אנו דנים בסוגי אנשים הבאים אליך לטיפול, מה דעתך על הטיפוס שאם הוא יתחיל לקלף את הקליפות לחומות שבנה הוא יישבר ואסור לא לעשות זאת?

      סתם לשם גילוי נאות אני לא מדברת על עצמי, אלא יותר כואבת את כאבו של אדם יקר לי מאד מאד שאינו עמנו יותר.

      כלומר, איך אתה בתור איש מקצוע מבחין בכאלה?  או אולי אחד כזה לא יגיע בכלל לייעוץ?

      הסנני

      ושאפו על המראה החדש של העמוד שלך, יפהפה...
      "ברי המזל מגיעים מוקדם לשלמות, נקיים מעכבה כאב ומעמסה, " יקירתי מניסיוני הרב, אין דבר כזה... עם היתר אני מסכימה. תודה ושבוע מצוין!
        10/10/15 19:58:
      בונבונייטה היקרה: אני דוקטור לפסיכולוגיה קלינית ולפני זה הייתי עובד סוציאלי. לפעמים אנשים באים לטיפול כדי לקלף קליפות ובמהלך הדבר הם קצת דומעים. במטפל מעל עשרים וחמש שנה תפקידי לשמח אומללים ולהרגיע דואגים. בדרך כלל, אנשים יוצאים מרוצים... בגלל זה אמרתי שאני לפעמים חש כמי שמקלף בצל ועוזר לאנשים לדמוע פחות. לא חשבתי שאני מקטר, אבל אני מבין שזה הרושם שקיבלת, אפילו שהתכוונתי למשהו אחר... במציאות, לעיתים אנשים באים אלי במיוחד כדי לקטר, ואני עוזר להם כמיטב יכולתי להקל ולשחרר... לפיכך, בתשובה לשאלתך- כן, אני יודע די טוב את יעודי בעולם וגם איך עוזרים לאנשים. תודה על המענה. זה תמיד נעים כשאנשים מתייחסים
        10/10/15 19:45:

      צטט: ronkraus 2015-10-08 10:08:25

      יפה מאוד. לפעמים אני חושב שתפקידי בחיים הוא לקלף קליפות ולנגב דמעות... אם עושים את זה נכון, דומעים פחות...

      -

      יאללה שלך, תפסיק לקטר כל הזמן. לכל אחד מאתנו הרי תפקיד מסוים בחיים, יעוד, הסיבה בשלה הוא כאן על הכדור הזה. לא?!

      חוץ מזה איך עושים את זה נכון כדי לדמוע פחות?

      אם יש שיטה כזו אני בטוחה שלא רק אני אשמח לשמוע.

      שמחתי לראות תגובה שלך, מאד.

      ''

        10/10/15 19:43:

      צטט: אריאל דר 2015-10-08 07:38:37

      ולי הסבירו שהחיים הם כבצל:
      בעיניים דומעות אתה מקלף קליפה אחר קליפה רק כדי לגלות שאין מתחתה דבר מלבד קליפה נוספת. 

      --

      אהבתי את התגובה שלך אריאל, צירפתי לפוסט היא לדעתי מוסיפה ראות שונה על הקטע.

      תודה, במיוחד כי היית ראשון להגיב

      תמונה קשורה

        10/10/15 14:50:
      כל אחד ואחת יקלף את בצלו בעיתו.
        10/10/15 14:06:
      האדם אכן יצור מורכב, רבדים,רבדים.
        10/10/15 11:30:

      מה אומר על המשל ?

      כשהייתי צעירה בת 17 יפה מאוד וכאובה את מות אחי ז"ל .

      שח לי הקצין שבגללו נהרג אחי "את כמו בצל . צריך לקלף ממך קליפה ועוד קליפה כדי להגיע אל הליבה הטעימה שלך " .

      עיתים היה כותב לי שאני כמו דבורה רק עוקצת .

      אחר היה כותב לי שאני צנון .

      עד גיל 50 הייתי סגורה בחומות מבוצרות ואי אפשר היה להגיע אלי .

      הרחקתי ממני כל מי שניסה להתקרב .

      מאז שהגעתי לכאן למעלה מ - 7 שנים הסרתי כל הקליפות ואני לא מפסיקה לשתף בכאביי ובשמחותיי .

      אני פשוט למדתי לדבר !!!

      למדתי לראות רק את עצמי .

      50 שנה הסתכלתי רק על האחר על הזולת .

      ופתאום כאן בקפה גיליתי שאומנם הבצל הוא רעיל ..

      אך טעים מאוד וכל טבח מתחיל יודע שתבשיל טוב מתחיל בטיגון בצל  .

      סמדר עדין לא הבנת את המסר שעליו את כותבת .

      לא השלת מעליך את קליפות הבצל ..

      ואני לא מבינה את מי את כל כך כואבת !!!

      אנא ספרי והגיעי לליבה !!!

       

        10/10/15 10:29:
      בונבונייטה היקרה לפעמים אני תוהה איך את מגיעה לתובנות של כלל החיים אשר מגיעים אליהן בדרך כלל בגיל הרבה יותר מבוגר מגילך. עשית קפיצת זמן?
        9/10/15 20:07:
      שיר מרגש במילים שאומרות את כל האמת על חיינו עם הרבה כשרון.
        9/10/15 16:45:
      הזכרת לי את שירו של קוואפיס "חומות"...לא יכולה לצרף קישור לצערי...
      קליפות החיים..
        9/10/15 14:45:

      בונבוניטה יקרה לי נשיקה

       אנחנו עטופים באין ספור קליפות

      הקליפות הן חומת המגן שלנו מפני פיגעי הסביבה - תרתי משמע

      וכשהן מוסרות מתגלה הנפש במלוא מערומיה.


       והמשפטים האחרונים צובטות עד כאב

      ואולי בגלל כל אירועי הדקירה והמוות 

      ..." וקורה שכוכבו של מי ברום בשמים

            נפל מוקדם מדי בשובל זהרה,

            הוא סיים תפקידו כאן למטה,

            והשאיר את כולם מוכי כאב ודממה.....

      ..................לא הספיק להוריד ולו קליפה."

       

      תודה יקירה ששיתפת אותנו מפרי עטך המרגש

      * כוכב אהבה ממני חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך

      שבת שקטה לכל בית ישראל

        9/10/15 06:49:

      מקלפים מקלפים ולבסוף נישארת האמת הערומה.

        8/10/15 21:28:
      קליפות הגנה זה לא רע בכלל...אך באמת כואב על אלה שאפילו לא הספיקו ליצור קליפות הגנה והיגיעו לסוף דרכם..
        8/10/15 20:05:
      יש גם את אלה שהקליפות הן מערך ההגנה שלהם ומתים מאושרים עטופים בקליפות ללא הבכי של הקילוף.
        8/10/15 14:33:
      המצרים סגדו לבצל: צורתו העגולה והטבעות שנוצרות בחיתוך סימלו במצרים את מעגל החיים, הם נהגו לקבור את מתיהם עם בצל בתקווה שריחו העז יעיר אותם.
        8/10/15 13:00:
      כואב אבל הגיוני להזמין את האני להסיר את השכבות שמכסות את הנוף הפנימי שהוא יפה ומואר בלי גדרות.
        8/10/15 11:05:
      קליפות דרך התגוננות. של הבצל, שלנו. דרך התגוננות כבדה, מעמיסה. ונוכל להיפרד מהן, ממנה, ככל שהליבה תלך ותתחזק.
        8/10/15 10:39:
      מזכיר לי את השיר של יהודית רביץ https://youtu.be/I0zfPDyvR0A
        8/10/15 10:08:
      יפה מאוד. לפעמים אני חושב שתפקידי בחיים הוא לקלף קליפות ולנגב דמעות... אם עושים את זה נכון, דומעים פחות...
        8/10/15 07:38:

      ולי הסבירו שהחיים הם כבצל:
      בעיניים דומעות אתה מקלף קליפה אחר קליפה רק כדי לגלות שאין מתחתה דבר מלבד קליפה נוספת. 

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין