כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המהפכה הבאה היא בחינוך

    אנחנו נכנסים לעידן חדש שבו כל האנושות תעבור חינוך מחדש שיעביר אותנו להרגשת קיום אחרת....

    0

    עם של אידיאה

    0 תגובות   יום שני, 12/10/15, 13:42

    כשהיינו בגלות, בכל מיני מדינות, איכשהו היינו קיימים בגלל לחץ הגויים עלינו, ובאיזושהי צורה היינו עוזרים, תומכים זה בזה. כשחזרנו לארץ ישראל, וכאן יש פחות לחץ מאומות העולם, אנחנו מתחילים להרגיש כאילו זה חסר לנו מהם, ומה שקרה נוצא ריחוק ביננו. יוצא שדווקא כאן, במקום שאין שום לחצים, אין שום בעיות, במקום שנחיה בתנאי כעם ישראל בארץ ישראל, לפי האהבה, לפי החיבור, אין את זה. ואף אחד לא חושב על זה, אין אף חלק ופלח בעם שקורא לזה. ובאותה צרה כמו שנחרב בית המקדש ופשוט נזרקנו לכל ארצות הגולה, באותה התכונה של שנאת חינם, אנחנו קיימים גם היום.

    אנחנו לא עם, כי עַם הוא רק בתנאי שאנחנו מחוברים לפי כוח האהבה ההדדית, זה התנאי. אם אין אהבה הדדית, אין עם ישראל. אנחנו לא עם שהתפתח במקום מסוים, לפי תנאים מקומיים, והתחתנו יחד כמה שבטים או כמה כפרים, ונעשה לאט לאט עם יותר גדול, מתוך ההיסטוריה והגיאוגרפיה, מתוך הארציות. לא כך נולדנו. אנחנו יצאנו לפי האידאולוגיה. התנתקנו מכל העולם לפי האידיאולוגיה שלנו, שהיא הפוכה מהעולם, ובזה אנחנו מיוחדים. לכן גם התפתחנו בצורה אחרת וחיינו חיים בצורה אחרת, כל ההיסטוריה שלנו היא שונה. וכך כולם תמיד התייחסו אלינו, שאנחנו משהו זר, משהו מוזר. היו כאלו תיאוריות שאפילו הגענו מאיזה כוכב אחר.

    לכן, איך הגענו לטמטום כזה היום שאנחנו חולמים על השלום, ולא חשוב עם מי, עם מדינות קרובות, רחוקות, עם השכנים שלנו, אם אנחנו לא נמצאים כעם ישראל בארץ ישראל. תמיד במקרים כאלה, כמו היחס שקיים היום בחברה הישראלית, היו באים עלינו גם בעבר, לפני אלפיים שנה, כל הזאבים האלה מסביב, ורוצים לאכול את הכבשים האלו שהם עם ישראל. תמיד זה היה כך, מה כאן הפלא? מה כאן חדש? שמסתכלים היום על המצב של העם, על המדינה, ומסתכלים על מה שהיה לפני אלפיים שנה, זה אותו דבר. מה הבעיה? לא לדעת את ההיסטוריה? לא לדעת את הסיבות? בבקשה, לפנינו הכל נמצא. איזה שלום? איזה סיפור יש לנו? אם הערבים ירצו שלום או לא ירצו שלום, הפלסטינאים כן או לא, בעד ונגד, והאמריקאים לוחצים, ותורכיה עושה לנו בעיות, וגם עזה ומצרים, זה בכלל לא העסק שלנו.

    ברגע שאנחנו מתחברים בינינו, בשלמות היחסים שלנו, להגיע ל"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", "ואהבת לרעך כמוך", שזה חינוך העם שחייב להיות, כי אנחנו עם של אידיאה ואנחנו חייבים לקיים אותה, אז אנחנו נתקיים כמו אז, כמו בימי בית המקדש. כשירדנו מאותו מצב של אהבה, של חיבור בינינו, הכל נחרב, ונזרקנו לגלות. אצלנו זה מאוד פשוט, אנחנו יודעים את ההיסטוריה שלנו.

     לכן לדבר היום על השלום, על השלמות, על בואו נפייס את הפלסטינאים, בכך אנחנו הולכים לפי גישת הגויים למצב הפנימי שלנו. זה אף פעם לא יתקיים, כי הכוונה שלהם תמיד להרוס אותנו, תמיד, כל אחד ואחד וכל מדינה ומדינה. אלא אנחנו יכולים להיות חזקים מכולם פי כמה וכמה, ולנצח את כל העולם בתנאי שאנחנו מחוברים. ולא כמו שאנחנו היום קיימים כעם, אם אפשר כך להגיד, כאגוזים בשק, שמוכנים לברוח, רק השק מחזיק אותם. שק זה אותם השכנים שלנו שמכל הצדדים מחזיקים אותנו בצורה כזאת שאנחנו נדע את הגבולות, שאנחנו נדע שאנחנו חייבים להיות באיזו התקשרות בינינו, אחרת יבואו ויאכלו אותנו. לכן אין דבר יותר חשוב מחינוך העם, ולהסביר לו במה תלוי העתיד הטוב שלו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      רובינזוןקרוזו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין