הפרשה מספרת את סיפור המבול ומגדל בבל.

 
"ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס".

 
לאחר חטאי בני האדם מחליט הבורא להביא מבול על הארץ, ומצווה את נוח, שהיה "איש צדיק תמים בדורותיו", לבנות תיבה, שבה ישהו הוא, משפחתו ובעלי החיים במשך כל תקופת המבול.

המדרש מספר כי בניית התיבה ארכה 120 שנה וזאת כדי לאפשר לאנשים החוטאים לברר את סיבת בנייתה, לשוב ממעשיהם הרעים ולתקן את דרכם. המבול נמשך 40 ימים והוא מוחה את כל החיים מעל פני האדמה. נוח יוצא מן התיבה רק כעבור שנה לאחר שווידא שאכן יבשה הארץ.

בהמשך הפרשה מפורטים צאצאי נח, שמהם התפתחו עמי האנושות ומסופר על דור הפלגה (מלשון פילוג): בני האדם בונים את מגדל בבל, ואלוקים מענישם: הוא בלל את שפתם והפיצם על פני כל הארץ. "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים... ויאמרו: הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם... ויפץ ה' אותם משם על פני כל
הארץ ויחדלו לבנות העיר. על כן קרא שמה בבל. כי שם בלל ה' את שפת כל הארץ".

בתמונה   ===   תיבת נח על כיפת קתדרלת ספייר,

שבת מבורכת