0
ההורים היסטריים ואני לא יכולה להאשים אותם. הם מגיעים בבוקר לכיתה, מלווים את הילדים עד פתח הביתה, רועדים שמא יגיח משום מקום מחבל, מתחילים לתהות אם השומר המזדקן יכול לו ובצדק. אני כאם מזדהה עמם, גם אני לא ישנה טוב בלילה וגם אני קופצת לכל קבלת התראה מ-YNET ונבהלת כשבעלי מתקשר אלי לעבודה כי הוא לא השיג אותי בנייד. בתור מורה אני מנסה להרגיע את התלמידים שחרדים בעיקר כי ההורים לא מפסיקים להלחיץ אותם. אנחנו מנהלים שיחה ערה מדי בוקר על החרדות והפחדים, אני מנסה לפשט עבורם את המצב מבלי לנקוט שום דעה פוליטית וגם להשקיט מהומה שמתפתחת בין ילדים שלמעשה מבטאים את דעותיהם של הוריהם כיוון שהם עצמם רק מאזינים ומתבוננים מהצד ולא ממש יודעים מי נגד מי. כולי תקווה שהחרדה תדעך, שיחזור לנו מעט השקט ושההורים ילמדו גם להרגיע את ילדים במקום להתסיס אותם ולגרום להם עוול למשך שנים ארוכות וחרדות שילוו אותם לנצח. |