ב"ה דבר תורה שאמרתי בפרשת נח
"לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כּל" (בראשית ט, ג). רש"י ז"ל פירש (על פי הגמרא מסכת סנהדרין, דף נט עמוד ב): "לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה, שלא הרשיתי לאדם הראשון בשר, אלא ירק עשב, ולכם "כְּיֶרֶק עֵשֶׂב", שהפקרתי לאדם הראשון, "נָתַתִּי לָכֶם אֶת כּל"".
המשכיל לדוד פירש את דברי רש"י אלו בדרך השונה מהמקובל: "לָכֶם יִהְיֶה" וכו׳, "כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, שהפקרתי" וכו׳. הא דאצטריך להשוות לירק עשב [זה שהיה צריך להשוות הבשר לירק עשב], היינו לפי שבאמת גם אדם הראשון היה מותר לו לאכול בשר [!], אבל לא דומיא דירק עשב [אבל לא בדומה לירק עשב], דההוא הוה שרי ליה לחתוך מהמחובר ולאכול [שירק עשב היה מותר לו לחתוך מהעץ החי ולאכול] מה שאין כן בשר, דלא הוה שרי ליה להמית ולאכול [שלא היה מותר לו להמית בעל חיים ולאוכלו], רק אם מתה מאליה, הוה שריא ליא [היה מותר לו לאכלה], והשתא [ועכשיו – אחרי המבול] התיר להם להמית ולאכול כל בשר דומיא [בדומה] דירק עשב. [ומוסיף המשכיל לדוד:] "והטעם כתב רבינו בחיי: לפי שנתחייבו כל הבריות מיתה וניצולו בזכותו של נח".
ראיתי לנכון להביא את דברי הרבינו בחיי במלואם: "כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כּל". ממה שהזכיר "נָתַתִּי לָכֶם אֶת כּל" הייתי מתיר כל בשר [גם אלו שאינן טהורות] כדעת האומות, לכך הוצרך לומר: "כְּיֶרֶק עֵשֶׂב". כשם שיש בעשבים חלק מותר שהם טובים ומועילים, וחלק נמנע [אסור, מפני] שהם מזיקים וממיתים, כן יש בבעלי חיים חלק מותר - והוא מה שהותר בתורה, וחלק הנמנע - והוא מה שאסרה התורה [כלומר הרבינו בחיי אומר שלבני נח כבר נאסרו בעלי החיים שאינם טהורים]. וזהו הנכון בפשט הכתוב כי לא בא הכתוב להתיר כל בשר.
ורבותינו ז"ל (מסכת סנהדרין, דף נט עמוד ב) דרשו: "כְּיֶרֶק עֵשֶׂב" שנתתי לאדם הראשון ולא התרתי לו הבשר "נָתַתִּי לָכֶם אֶת כּל", התרתי לכם כל דבר ואפילו הבשר. לפי שכל הבשר נתחייב כלייה במבול ובזכותם [של נח ובניו] נצולו, ועל כן אני מתיר לכם לשחוט ולאכול.
הרבינו בחיי קובע כאן יסוד חדש: הכוונה הראשונה של הקדוש ברוך הוא בבריאת העולם הייתה שבני האדם יאכלו תמיד אך רק בעלי חיים שמתו מעצמם, ונאסר עליהם להרוג שום בעל חיים לצורך אכילה. אולם דור המבול חטאו, האדם ובעלי החיים, כמו שכתוב (בראשית ו, ח): "וַיּאמֶר יְהוָ"ה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם", ופירש רש"י: "מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה, אף הם השחיתו דרכם", ונתחייבו מיתה, ובזכות נח ובניו שבנו את התיבה והכניסו לתוכה את כל בעלי החיים, ניצלו בעלי החיים, ועל כן התיר הקדוש ברוך הוא לאדם לשחוט בעל חיים ולאוכלו. אנו רואים שכל המפרשים כותבים ש"הותר" לאכול בשר. אך אף אחד מהם לא כותב שזו "מצווה" לאכול בשר. ואכן אין שום מצווה לאכול בשר, אלא רק בשבת, יום טוב [חג] ובסעודות מצווה. יתר על כן יש איסור לאכול בשר בהמה בימות החול, אלא רק בשר עוף. ביום טוב המצווה היא משום "שמחה" – (דברים טז, יד): "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ". יש פוסקים הסוברים שדין שמחה בבשר נוהג רק בזמן שבית המקדש קיים - בזמן שהיה בשר "קורבן שלמים", אבל לא היום. מקור דבריהם הוא בגמרא (מסכת פסחים, דף קט עמוד א): "תניא רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר, שנאמר (דברים כז, ז): "וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָֹ"ה אֱלֹהֶי"ךָ". ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר (תהלים קד, טו): "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ". יש הסוברים שמי שאינו אוכל בשר מסיבות של כשרות, בריאות, אידיאולוגיה, וכדומה - יכול לסמוך על הדעות הסוברות שכיום לא נוהג דין אכילת בשר, ולהיפטר מהחיוב של אכילת בשר בחג לשם "שמחה".
© כול הזכויות שמורות לשלמה גולדשטיין |